שנת תשפ"ד| שבת פרשת בראשית

חמדת השבת: פיקוח נפש בשבת

עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע 

אחרי חודש הרחמים והסליחות, אחרי שאמרנו "אל תשליכנו מלפניך" כל כך הרבה פעמים, אחרי שזעקנו "אבינו מלכנו חמול עלינו ועל עוללינו וטפנו" פעם אחר פעם, כשאנו אומרים "עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו", כל המילים הללו מקבלות משמעות שונה לחלוטין בימים טרופים אלה. בכל חיי לא הרגשתי יותר צורך להתחנן "הרם קרן ישראל עמך". 

אויבינו הולכים בדרכם של עמלק, לזנב בנו את כל הנחשלים אחרינו בזמן שאנו עייפים ויגעים. לפני יובל זה היה בשבת ביום הכיפורים, הפעם זה היה בשבת שמחת תורה. 

לאור המצב נעסוק בשבועות הקרובים בהלכות פיקוח נפש בשבת.

במסכת חולין (דף טו ע"ב) נאמר שאם שחטו בהמה בשבת עבור חולה שיש בו סכנה, כלומר, בהיתר, מותר גם לאדם בריא לאכול את הבשר נא (לא מבושל). אך אסור לאדם בריא לאכול את אוכל שבושל עבור אדם חולה בשבת. מצד הדין, אם בישלו אוכל עבור אדם חולה בהיתר, מותר לאדם בריא ליהנות מהשאריות, שכן מאכל זה התבשל בהיתר. הבעיה היא החשש שמא בשעת הבישול יוסיפו אוכל מעבר למה שהחולה זקוק לו, מתוך ידיעה שהבריא יהנה ממנו. למעשה המשמעות היא שהבישול של האוכל הנוסף נעשה במיוחד בשביל הבריא. 

המהר"ם מרוטנברג מתמקד בחלק הראשון, המניח שנשחט בהמה עבור החולה. הוא אומר שלכאורה הבחירה לשחוט את הבהמה (ובכך לעבור על איסור סקילה בשבת) תהיה נכונה רק אם אין בשר אחר לאכול. אם האפשרות השנייה היא לאכול בשר שאינו כשר, לכאורה זה עדיף, שכן אכילת בשר שאינו כשר הוא איסור לאו, חילול שבת הוא איסור סקילה.

על פניו זו הערה די בנאלית – עדיף לעבור על איסור לאו מאשר על איסור כרת וסקילה. אך הראשונים מבינים שהגמרא רומזת לכך ששחיטת הבהמה היא הפתרון המתבקש. מדוע? 

הר"ן אומר שאמנם עדיף לעבור על איסור לאו אחד מאשר איסור כרת אחד. אבל החולה אינו עובר על איסור לאו אחד: בכל כזית שהוא אוכל הוא עובר על איסור לאו נוסף. לכן עדיף לשחוט את הבהמה, לעבור על איסור הכרת והסקילה פעם אחת, ולא לעבור על איסורי לאו בכל כזית וכזית שהוא אוכל.

(יש מקום לבחון אם דברים אלו נכונים בכל מצב. אם החולה נדרש לאכול שלושה "כזית" בשר בלבד: האם שלושה איסורי לאו חמורים מאיסור כרת אחד?) 

הרא"ש מציע אחרת. הוא אומר שהמהר"ם בהחלט צודק, על החולה לאכול את הנבילה, ולא לחלל שבת. אבל נפשית קשה לאדם לאכול נבלות. התחושה של אכילת דבר שאינו כשר שונה מתחושה שמישהו חילל שבת כדי לשחוט ולבשל את הבשר שהוא אוכל עכשיו. לכן מסוכן יותר לנסות להאכיל אותו דבר שאינו כשר, שהוא עלול להימנע מאכילתו, מאשר לשחוט בהמה עבורו. לכן הלכתית במבט ראשון  נכון יותר שיאכל בהמה שאינה כשרה, אך כיוון שיש בכך סכנה בריאותית כמוסבר לעיל,  נכון יותר לשחוט בהמה עבורו. 

הגרש"ז מעיר שלפי דבריו יתכן שאם מדובר באדם שאינו מקפיד על כשרות, נכון יותר לעשות את החשבון ההלכתי ולתת לו מאכלים שאינם כשרים. 

הראב"ד הולך בכיוון מפתיע. לפנינו חולה שיש בו סכנה. הוא צריך לאכול בשר. מה מונע ממנו לאכול בשר כשר? השבת! אם כך, השבת דחויה, ואין איסור לשחוט את הבהמה בכדי לאכול אותה. אם כך, מותר לשחוט את הבהמה, למרות שכרגע שבת. עתה מגיע אותו למדן ואומר: רגע, לפני שאתם שוחטים, אולי תתנו לו בשר טריפה, הרי זה איסור פחות חמור?! אנו נענה לו: אבל איסור השחיטה בשבת כבר הותר. באיזו זכות אנו בוחרים לוותר על ההיתר של שחיטת הבהמה, ובוחרים להאכיל את החולה בשר שאינו כשר?

פירושו דורש פרשנות. הרי על ניתן לומר דברים זהים על איסור נבלה: מה שעומד בפני החולה הוא איסור נבלה, אותו יש להתיר מפני פיקוח נפש. אחרי שהתרנו את איסור הנבלה, באיזו זכות אנו מחליטים לחלל שבת?

מדוע החשבון של הראב"ד נכון ביחס לשבת, אך לא ביחס לאיסור נבלה? 

הגרי"ד (רשימות שיעורים על יבמות דף ה ע"ב) מראה שהגמרא מביאה שני מקורות שונים לכך שפיקוח נפש דוחה שבת:

א.     "וחי בהם" – ולא שימות בהם. מכאן שלא יתכן שקיום המצוות יגרום למוות.

ב.     "ושמרו בני ישראל את השבת" – יש להתייחס לכלל השבתות כיחידה אחת. כאשר באים להחליט אם לחלל את השבת הנוכחית, עלינו לשאול כיצד יישמרו יותר שבתות: על ידי שמירת השבת הנוכחית, או על ידי חילולה? אם בחשבון הכולל יישמרו יותר שבתות אם נחלל את השבת הנוכחית (מכיוון שהאדם המוטל בסכנה ישרוד וישמור שבתות אחרות) – זהו החשבון הנכון, הגובר על החובה לשמור את השבת כרגע (בלשון הגמרא "חלל עליו שבת אחת בכדי שישמור שבתות הרבה).

ביחס לשבת ישנו לימוד מיוחד, העומד בפני עצמו. הוא דורש לא רק לחשב את שאלת חומרת השבת אל מול חומרת פיקוח נפש, אלא לשאול כיצד נשמור שבת לטווח הארוך. לכן: אם אין ברירה, ויש לאכול נבלה או לסכן חיים, יש לאכול נבלה. אך אם עומד בפנינו איסור שבת, השבת נדחית, בגלל השיקול של שמירת השבתות לטווח הארוך.

ועדיין עלינו לשאול: מדוע? 

נראה שהתשובה היא שבהתחשבות בפיקוח נפש, אין שבת בה כל עם ישראל כולו יכול להימנע ממלאכות בשבת. בכל שבת אנו מוכרחים להפעיל בתי חולים. עלינו להפעיל כוחות בטחון. לא תהיה שבת בה נוכל להשבית את המערכות הללו. לכן בשבת יש התבוננות כללית יותר: האם ניתן לקיים מדינה בהשבתה של המערכות הללו? כמה זמן מדינה שכזו תשרוד? כנראה שזה מצב שלא יתכן. לעומת זאת, קורה שאדם נאלץ לאכול נבלות מחמת פיקוח נפש. אך האם ניתן לנהל מדינה בה לא אוכלים נבלות? ודאי! 

לכן דווקא ביחס לשבת איננו מסתכלים על כל פרט, אלא ההתבוננות היא מערכתית, מכיוון שהשבת חייבת להיכנס לחשבון של כיצד מדינה מתנהלת על פי ההלכה. 

לצערנו העצום שמילים לא יתארו, העיקרון הזה היה נר לרגלי בשבת האחרונה כאשר הגיעו אלי שאלות רבות. גם ברגעים הללו שמתחילים לשמוע את הזוועות, עם ישראל מדקדקים בגבולות שמירת השבת. ואנו תפילה שכשם שאנו שומרים על השבת, השבת תשמור על עם ישראל, היום יותר מתמיד.  

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר