שנת תשפ"ד| שבת פרשת וישלח

פרשת השבוע: מה פשר העליה לבית אל של יעקב היוצא וישראל החוזר? (חלק א)

יעקב אבינו, שזהו שמו היחיד באותה נקודת זמן, הוא אדם פרטי, חסר כל שבורח לחרן בסוף פרשת ויצא. רכושו, לפי עדותו,  מסתכם במקל בלבד: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן" (בראשית לב, יא; עיינו גם סנהדרין דף כ ע"ב בעניינו של שלמה המלך). בדרכו חזרה הוא הופך להיות ישראל, מנהיג לאומי עשיר מאוד (עד היכן הגיע עשרו של יעקב עיינו במחלוקת התנאים בראשית רבה פרשה עג אות מג), שיש לו מחנות וצבא (כמבואר בסוף פרשת ויצא לב, א-ב ובתחילת פרשתנו שם, י).

המסע פותח באירוע המכונן בבית אל (כח, ב-כב) ומסתיים בבית אל (לה, א-טו).

התורה מסמנת את גבולות המסע הארוך בשני פסוקים (כמעט שווים) "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל" (כח, יט) - "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל" (לה, טו). כמנהיג לאומי, יעקב ממשיך את דרכו של סבו אברהם. נשווה ביניהם.

אברהם כמנהיג ציבור (נשיא) יצא לקרב בראש המחנה. הוא לא חשש מהצבא המסופוטמי ששבה את אחיינו (שם יד, יד-טז) ומכה, במבצע לילי מבריק, את המנצחים - ארבעת המלכים, משחרר ומחזיר את השבויים כולל המשפחות והחיילים שנשבו (שם). אברהם מנהל משאים ומתנים עם מלכים וכורת בריתות, למשל כמו עם אבימלך מלך פלישתים (שם כא, כז – לב). אברהם עוסק גם בפעילות רוחנית, שגרמה לאנשים רבים להצטרף אל מחנהו, כמבואר בכתוב "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (שם יב, ה) ובמדרש: "אלו הגרים שגיירו, ... אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" (בראשית רבה פרשה לט סימן יד, עיינו גם ברמב"ם פ"א מה' ע"ז ה"ג).

כך גם יעקב אבינו. הוא מכין עצמו למלחמה: "וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ ... לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (שם לב, ח-ט וברש"י שם "על כרחו כי אלחם עמו"). נלחם בשרו של עשיו, שמודה במנהיגותו של יעקב ובשמו החדש: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (שם, כט).

משפחתו מנהלת משא ומתן דיפלומטי עם שליט שכם, שאיתו הגיעו להסכם שיתוף פעולה ואף התחילו בביצועו (שם כד). אחרי המאבק הצבאי נגד אנשי שכם (אע"פ שיעקב מבקר את שיטתם של שמעון ולוי), הוא זוכה ל-"וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם" (שם ה). גם מבחינה רוחנית, הוא ממשיך את דרכו של הסבא וז"ל המדרש: "מכאן אתה למד שגייר יעקב גרים כשם שעשה אברהם" (בראשית רבתי עמודים 152-153). המדרש סומך את דבריו על הפסוקים הבאים: הראשון הפותח את פרשת וישב: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" – "אל תקרי מגורי אלא  מגויירי אביו". והשני בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (שם לה, ב), כתנאי ראשון להליך גיור.

להבדיל מגיוריו של אברהם, שרק רמוזים בפסוקים, פעולת הגיור של יעקב זוכה לפירוט מיוחד (שיש לו המשך גם בספר יהושע). עיון בכלל הפסוקים יתן לנו מבט רחב על פשר העליה לבית אל, חשיבותה הציבורית והציווי המיוחד בנושא זה המופיע בפרשתנו. וז"ל הכתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם:  וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי:  וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם: וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב: וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ" (פרק לה  א-ו).

לפסוק הראשון בקבוצת פסוקים זו יש פסוק מקביל שמופיע כבר בסוף פרק לג: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם ... וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שם יח – כ).

בגלל קוצר היריעה ורוחב הנושא, בשבוע הבא נמשיך, בעה"י, ננסה להבין את הקשר בין שני פסוקים אלה. 

נסיים בתפילה כי שתי המשימות:

החזרת כל החטופים ומיגור סופי של רשעי החמאס,

יסתיימו במהרה עם סייעתא דשמיא רבה.
באחדותנו ננצח!

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר