שנת תשפ"ד| שבת פרשת ויגש

פרשת השבוע: ישיבה ויישוב ילכו יחדיו!

"וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה..." (בראשית מו, כח).

מדוע נשלח דווקא יהודה, כחלק מההכנות לירידה למצרים, לקראת הפגישה עם יוסף?

לפי מדרש שכל טוב (שם), יהודה נשלח כי הוא המנהיג מבין הבנים "לפי שיהודה היה גביר באחיו".

לעומתו, במדרש הגדול (שם) הדגש מרמז לעיקרון חשוב, וז"ל: "סימן יפה הוא לישראל כשיהודה נסמך ליוסף דכתיב "וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים ... וְאֶעֱנֵם" (זכריה י, ו). ... ר' יהודה אומר כששניהן נוטלין שררה בעולם הזה כך לעתיד, שנאמר "וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו" (יחזקאל לז, טז).

לפי מדרש הגדול, יעקב אבינו שלח דווקא את יהודה, כדי לשדר מסר של אחדות בין בניה של רחל ובניה של לאה "אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד, יא). המדרש מצטט מנבואות זכריה ויחזקאל, שעל פיהם האחדות היא תנאי לגאולה וישועה.

ומדוע מודגש לְפָנָיו? מדרש שכל טוב (שם) מלמדנו עיקרון נימוסי: "לְפָנָיו - קודם שיבא אביו - לומר לו שאביו בא לגושן, שכן דרך העולם כשאדם חשוב בא לעיר צריך לאושפיזו להודיע הרי פלוני בא אליך, מכאן אמרו רבותינו לעולם אל יכנס אדם לתוך ביתו פתאום, כל שכן לתוך בית חבירו". כחלק מהאחדות, נימוס ורגישות הן תכונות חשובות.

בהסבר הביטויים "לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה" נחלקו חז"ל והראשונים. מצאנו שתי שיטות עיקריות:

א. הדגש הוא על המילה גֹּשְׁנָה. יעקב שלח את יהודה כסייר למציאת הדרך הנכונה לגושן, ולבדיקת התנאים למגורים במקום, כנראה, תוך שימת דגש למיקום שלא במרכז ארץ מצרים, כדי שלא לייבא השפעה סביבתית ולגרום לבעיות רוחניות קשות.

זוהי שיטת אונקלוס ורש"י על פי הפשט בעקבותיו, התרגום המיוחס ליונתן והתרגום הירושלמי. הסבר זה הוא לפי דעת ר' חנינה במדרש הגדול (שם), שלדעתו פירוש הפועל לְהוֹרֹת הוא  "להתקין לו בית דירה".

ב. לשיטה הבאה הדגש הוא על המילה: לְהוֹרֹת, שיש לה משמעות רוחנית. זו דעת רב חמא במדרש הגדול (שם) "להתקין לו בית ועד לתורה", כפי שרש"י מביא על דרך הדרש: "לְהוֹרֹת לְפָנָיו - לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה".

המדרש בבראשית רבה (שם פרשה צה) מסביר את הרמז: "אמר ר' נחמיה להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם תורה, שיהו השבטים קורין בו את התורה".

לעומתו, במדרש שכל טוב (שם) הציע רמז אחר: "כמו לאורות, אורו"ת בגימט' תרי"ג, כנגד תרי"ג מצות מלמד שהיה ליוסף בית הוראה בארץ גושן ששם היו אבותינו עסוקים בחכמת תורת הדעת, עד שלא ניתנה תורה".

רבי אברהם בן הרמב"ם (שם) הביא רמז נוסף  לְ-הוֹרֹת בגימטריא עולה 'תורה', כלומר לקבוע לו מקום ללמד בו תורה".

(לכן המילה כתובה בכתיב חסר – שפתי חכמים)

מדברי כולם נלמד שני עקרונות רוחניים. הראשון,  כדי להבטיח המשכיות של חיים יהודיים, גם בגלות (כמו מצרים) יש צורך בהקמת מרכז רוחני-תורני, שידאג לצרכים הרוחניים של בני המקום. הניסיון רב השנים של עם ישראל בגלות הארוכה הוכיח עד כמה זה חשוב. השני, הישיבה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מן היישוב. לא לחינם שני הביטויים נגזרים מאותו שורש. תורה המנותקת מצרכי הציבור עלולה, ח"ו, לאבד חלק גדול ממשמעותה כתורת חיים. הקשר לעם ישראל וצרכיו הוא יסוד רוחני, ראשון במעלה, בכל הליך של גדילה תורנית ורוחנית. אין צורך להכביר במילים כדי להסביר מדוע אי אפשר להשפיע על הציבור על כל גווניו בלי לשאת בעול. זו הסיבה שבהדרכתו של מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל, נקבע כבר בייסוד "ארץ חמדה", כי חייבי גיוס לא יתקבלו ללימודים ללא שירות בצה"ל, וכי הלימוד בבית המדרש יהיה תמיד מתוך חיבור לצרכי העם בארץ ובתפוצות.

בזכות האחדות נזכה לניצחון גדול, שיבטיח את שלום אזרחי ישראל  וחייליו

 ויחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם.

נאחל רפואה שלמה לפצועים ונשלח תנחומים משמים למשפחות השכולות.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר