שנת תשפ"ד| שבת פרשת שמות

פרשת השבוע: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת - אנשי השם

מה המיוחד בשמות?

מדוע השמות מודגשים בפתיחה לחומש השני?

עיינו גם בחמדת ימים לפרשיות בראשית ונח, שנת תשע"ז, שם עסקנו בהיבטים נוספים של הקריאה בשם.

המדרש במקום (שמות א, א) מלמדנו: "ד"א ואלה שמות. זה שאמר הכתוב "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" (קהלת ז, א), שלשה שמות יש לו לאדם, אחד מה שקרא לו הקדוש ברוך הוא מתחלה, שנאמר "ויברך אותם ויקרא את שמם אדם". ואחד שקוראים לו אביו ואמו, כגון ראובן, ואחד שקונה הוא לעצמו במעשיו" (מדרש אגדה  שמות פרק א פסוק א).

עוד מלמדנו המדרש, כי ישראל נגאלו ממצרים גם בגלל "שלא שינו את שמם" (שמות רבה פרשת שמות פרשה א). חשיבותו של השם מודגשת גם במנהג שנהגו רבים לומר בסוף תפילת שמונה עשרה, פסוק שכולל את שמו של המתפלל או שמתחיל באותו הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה של שמו. המנהג מבוסס על המסורת כי אחת השאלות הראשונות שהאדם נשאל עם עלייתו לגנזי מרומים היא: מה שמך?

מצאנו גם כי לשם שֵׁם נתייחד מקום מיוחד. כאשר נח מקיץ מיינו, ומגלה שיש הבדלים מהותיים בין בניו, הוא מברך בעיקר את שֵׁם בנו: "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם ... וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (בראשית ט, כו – כז).

נציע הסבר שיחבר את המדרשים והמנהג לחטיבה אחת.

שמו של אדם מבדל אותו מאחרים ומאפשר לו לגלות את ייחודו בעולם.

שמו הראשון הוא השם שהקב"ה נתן לו. לשם זה שני תפקידים: הראשון, לחבר אותו לבורא עולם, והשני, לתת לו את האפשרות להפוך את חייו הגשמיים לחלק מעולמות רוחניים גבוהים.

השם השני הוא השם שנותנים לו ההורים. בנתינת השם ההורים מביאים לידי ביטוי את תפילותיהם וייחוליהם לצאצאם. הם מבטאים גם את האיחולים שלהם, שילוו את בנם או בתם בכל אשר יפנו. אמירת הפסוק בסוף תפילת שמונה עשרה מזכירה לאדם את המטרה אותה הוא אמור להשיג בימי חלדו על האדמה.

השם השלישי הוא השם שנותנים לו מעשיו.

המשוררת זלדה (מישקובסקי) הרחיבה מאוד בנושא זה. עיינו בשירה הנפלא - לכל איש יש שם.

נציע כי השם השלישי, השם "שקנה לעצמו במעשיו" הוא השם שמעשיו כלפי חבריו נתנו לו. שם זה מושפע מאוד מהפן החברתי, או כפי שהוא נקרא בפי חכמים – בין אדם לחבירו. יש להבנה זו משמעות חשובה. כל אדם שבוחר להגדיר את עצמו כמי שמשתדל לחיות, כמי שמנסה לעבוד את הקב"ה על פי השם שהקב"ה נתן לו, הופך להיות שגריר של מחפשי הדרך להגברת השכנת השכינה, ולחיזוק הקשר עם הבורא. ככזה מוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת: להיות מחובר לציבור, לשאת בעול עם הציבור ולקדש שם שמים בהליכותיו - בתחום של "בין אדם לחברו".

הצלחה גדולה בתפקיד של עובד השם, בתחום של "בין אדם למקום", ללא הצטיינות ב"בין אדם לחבירו", עלולה להביא את התוצאה ההפוכה ולגרום, ח"ו, לחילול השם גדול. עכשיו מובנת גם השאלה מה שמך? האם הגעת לכאן כמי שמייצג את שלושת השמות.

הפתיחה של החומש השני, חומש שְׁמוֹת העוסק בגאולתם ל ישראל ממצרים והפיכתם לעם מזכירה לנו את שני הנושאים החשובים בחיי של כל יהודי. מצוות ש'בין אדם לחבירו' ומצוות של 'בין אדם למקום'. ללא הקשר בין החברים אי אפשר להתחבר עם הקב"ה, עם 'המקום'.

נעתיר כולנו יחד לבשורות טובות, ניצחון לכוחות הביטחון,

רפואה שלמה לפצועים, החזרת החטופים (הם בוודאי גם פצועים)

 ולנחמה משמים למשפחות הנופלים למען הכלל.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר