שנת תשפ"ד| שבת פרשת בא

חמדת השבת: מדרג החולי

לקראת סוף עיסוקנו ברפואה ופיקוח נפש בשבת, ננסה לתת סקירה בקיאותית של עיקרי ההלכות שלמדנו (חלקן בצורה מעמיקה יותר וחלקן מעמיקה פחות). נעבור על מדרג החולי:

רמת החולי הנמוכה ביותר היא "מיחוש בעלמא". מצונן. כאב ראש שאינו משבית אותו וכדומה: על רמה זו נגזרה גזירת שחיקת סממנים, ולכן מבחינה עקרונית אסור לקחת תרופות לשכך כאבים אלה, קל וחמר שאסור לחלל עליו את השבת. 

מי שסובל ומצטער מאוד: כלומר טרם הגיע לרמה שהכאבים משביתים אותו מפעילות, אך הוא בסבל. גם עליו נגזרה גזירת שחיקת סממנים. במידה והסבל גדול ניתן לסמוך על דברי הציץ אליעזר ופוסקים נוספים, שאין איסור לקחת תרופות שאין באפשרותנו לייצר אותן או מקבילות שלהן. בנוסף, מי שזקוק לתרופה מספר ימים רצוף רשאי לקחת את התרופה ברצף וגם בשבת. בצער מסוג זה  מותר לבקש מנכרי לעשות פעולות האסורות מדרבנן עבורו. המגן אברהם מחדש שמותר ליהודי לעבור על איסור שבות דשבות עבורו. אמנם הפרי מגדים ופוסקים נוספים חולקים ואוסרים, כיוון שמדובר בצער רב, יש למיקל על מי לסמוך. 

חולה שאין בו סכנה, שנפל למשכב: ישנה מחלוקת אם גזירת שחיקת סממנים חלה עליו. להלכה היא אינה חלה עליו. לחולה שנפל למשכב מותר לבקש מנכרי שיבצע עבורו מלאכות האסורות מהתורה בכדי לסייע לרפואתו ולהקל על חליו. במידה ואין נכרי שיכול לבצע אותן, נחלקו הראשונים אלו פעולות מותר ליהודי לבצע עבור החולה. להלכה נפסק שמותר לעשות עבורו מלאכה דרבנן בשינוי, ובמידה ויש צורך גדול מותר אפילו לעשות מלאכה דאורייתא בשינוי. 

מי שיש סיכון שחלילה יאבד אבר: לכולי עלמא מותר לישראל לעשות מלאכות האסורות מדרבנן או לעשות מלאכות האסורות מדאורייתא בשינוי בכדי להציל את האבר (כמובן שבמקרים רבים הדבר גובל בפיקוח נפש, ואזי כמובן שחובה ומצווה לעשות כל דבר בכדי להציל ואז אין צורך בשינוי). 

במצב של פיקוח נפש: לא רק שמותר, אלא חובה ומצווה להזדרז ולצאת להציל את הנמצאים בסכנה. למדנו שישנה עדיפות לחלל שבת מאשר לעשות דברים אחרים האסורים (במידה ושני הדברים יפעלו להצלה באותה המידה), מכיוון שמראש השבת ניתנה להידחות: במציאות המוכרת לנו, לא יתכן שכל עם ישראל יימנעו מעשיית מלאכות בשבת, שכן אנו מוכרחים להחזיק כוחות ביטחון פנים וחוץ ומערכות רפואה. 

אחר הטיפול בפיקוח הנפש האם מותר למי שיצא לסייע בפיקוח הנפש לשוב הביתה? למדנו שלוש שיטות מרכזיות:

1. לפי הגרש"ז אוירבך: מותר לעשות מלאכות האסורות מדרבנן בלבד.
2. לפי הרב הרצוג: בכל מקרה מותר ליוצאים להציל לשוב לביתם אחרי ההצלה.
3. לפי הרב פיינשטיין והרב ישראלי: יש להתייחס לנסיבות המסוימות, ולבחון אם במקרה שלפנינו ישנו חשש שבעתיד הטיפול בפיקוח נפש יהיה פחות טוב בגלל ההחמרה במקרה זה ואז יהיה מותר. 

הרב ישראלי חידד נקודה יסודית בקטגוריה האחרונה הזאת: בעקבות רוב הפוסקים, אנו התייחסנו לקטגוריה אחרונה זו כדבר הנפרד, אחרי שכבר אין פיקוח נפש לפנינו. הרב ישראלי חידד שזה לא נכון: ההיתרים בקטגוריה זו הם היתרים של פיקוח נפש. נדגים בעזרת המציאות שאנו שרויים בה כרגע: המציאות היא שכרגע קשה מאוד להרבה ממשפחות המילואימניקים, אחרי העדרויות ארוכות של אבא מהבית. במקביל ראשינו ויועציהם מתלבטים בשאלת היקף המשך הלחימה. חס וחלילה, שאלה אחת עשויה להשפיע על רעותה. המצב הנכון הוא שהפיקוד והממשלה יכריעו ויקבלו את ההחלטות שייטיבו לעם ישראל ביותר, ללא תלות במצב החיילים בשטח. דא עקא שהחיילים בני אדם, ואם הם לא יוכלו להילחם בצורה מיטבית, ואם חיילי מילואים יסרבו לצאת ללחימה מתוך דאגה לביתם, לא תהיה שום משמעות להחלטת הדרג המדיני. האם יש ספק שהדיון הזה הוא דיון בפיקוח נפש בצורה הרחבה ביותר? 

הרב שאול ישראלי מסביר שבמקרה כמו שאירע לפני שלושה חודשים, כאשר שאלות השיבה הביתה בשבת התחילו לצוץ, השאלה לא הייתה אם בשבת זו יש פיקוח נפש אם החייל לא ישוב הביתה. השאלה גם לא הייתה אם מותר לעשות לחיילים הנחות בשל הלחימה. השאלה התמודדה עם פיקוח הנפש שהיה עתיד להיווצר בעוד שלושה חודשים. הפסקים שלקחנו עליהם אחריות אז התמודדו עם פיקוח הנפש של היום. הרב ישראלי מגדיר את הצורך להתיר כ"מכשירי פיקוח נפש" שאי אפשר לעשותן מערב שבת.. אין כאן הנחה בהלכות שבת, אלא החמרה גדולה, ומסירת אחריות עצומה, לפוסקים המוכרחים להתמודד לא רק אם פיקוח הנפש הנוכחי, אלא עם עיצוב השבת בפרט, וההלכה בכלל, בתוך חברה חיה. השאלות המוטלות על הכף אינן רק פיקוח נפש גלוי לעין כעת, אלא אחריות מתמדת, חובה בכל דור ודור ובכל מלחמה ומלחמה לחשוב איזה פיקוח נפש עלול להיווצר מעבר לפינה, ולהיות הראשונים לשמור על חברה שומרת מצוות בבריאות ובבטחה. 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר