שנת תשפ"ד| שבת פרשת משפטים

שו"ת במראה הבזק: טיסת כהנים מעל גבי בית קברות

ניו יורק, ארה"ב                        New York, USA
טבת, תשע"ח 

שאלה
האם מותר לכוהנים לטוס מעל גבי בית קברות? 

תשובה
דברים רבים נכתבו על שאלה זו¹, יש אוסרים ויש מתירים. נפרט להלן את עיקרי² הצדדים להתיר³:

א.     שיטת הראב"ד⁴ שכהנים בזמן הזה לא מוזהרים על טומאת מת.

ב.     שיטת חלק מהראשונים שבבתי קברות הטומאה לא בוקעת ועולה עד לרקיע⁵.

ג.      החשבת המטוס כאוהל⁶ החוצץ בפני הטומאה⁷.

ד.     החשבת המטוס ככלי המוקף צמיד פתיל⁸ החוצץ בפני הטומאה⁹.

ה.     ספק טומאה¹⁰ ברשות הרבים¹¹ – טהור¹².

וראו בהערה את טעמי האוסרים¹³. ולמעשה כיוון שרבו הצדדים להקל, יש להקל בדבר.
________________________

¹ ראו תחומין כרך כב עמודים 495–510 (מאמר המתיר ומאמר כנגד האוסר); מאמר מאת הרב דניאל וולף בספרו מנחה טהורה עמודים 275–299; שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימנים סב-סג (אמנם שם דן בכלי רכב ולא במטוס, אך הרבה מהדברים נכונים גם במטוס, ויש דברים שבהם מטוס קל יותר מרכב); חזון עובדיה אבלות חלק ב עמודים נ-נא בהוצאת מאור ישראל (אמנם שם דן בספק טס מעל קברים).

² ישנם צדדים נוספים בין להתיר ובין לאסור, אך התמקדנו בעיקריים ביותר.

³ יש לציין שההיתר מבוסס על צירוף כל צדדי ההיתר יחד, ולא על פי אחד הצדדים בפני עצמו.

⁴ השגות הראב"ד על הרמב"ם הלכות נזירות ה, טו, כפי שהבין בדבריו המשנה למלך הלכות אבלות ג, א.

⁵ רש"י, ראב"ד, רמב"ן ורשב"א – הובאה שיטתם בערוך השולחן יו"ד סימן שעב סעיף ג: "דכל שיש פותח טפח לא אמרינן בוקעת ועולה בשום מקום". וסביר להניח שברוב הקברים, כיוון שנהוג לבנות בתוכם 'תקרה' מעל המת, יש חלל טפח ובפרט לאחר זמן, כאשר הבשר מתכלה.

⁶ אוהל הנמצא מעל הטומאה חוצץ בפני הטומאה (משנה אהלות ח, א: "אלו מביאים וחוצצים... שהן עשויין אהלים"), כלומר שכל מה שמעל האוהל או בתוכו לא נטמא (פירוש המשנה לרמב"ם שם).

⁷ כדי להגדיר את המטוס כאוהל החוצץ בפני הטומאה יש לפתור שתי בעיות: א. אוהל זרוק; ב. אוהל המקבל טומאה.

לגבי הבעיה של אוהל זרוק (אוהל נייד שנחלקו התנאים [עירובין ל ע"ב] אם נקרא אוהל וחוצץ בפני הטומאה) הציעו המתירים כמה פתרונות:

א. הלכה כדעה אוהל זרוק שמיה אוהל (רשב"א עבודת הקודש בית נתיבות שער ה, סימן טו, סעיף קה; ריא"ז בעירובין פרק ג, הלכה ב, סעיף ג; ור' יצחק אלחנן ספקטור (הובא בציץ אליעזר הנ"ל) סמך על שיטתם כדי להגדיר אוהל זרוק כספק טומאה [יתבאר יותר לקמן]).

ב. יש אומרים שגם הפוסקים שאוהל זרוק אינו אוהל זה רק מדרבנן (פני יהושע סוכה כא ע"א ד"ה בתוספות ד"ה ועל גביהן; שו"ת שבות יעקב חלק א סימן פה; וכן משמע במאירי עירובין ל ע"ב ד"ה כבר ביארנו).

ג. על פי חלק משיטות הראשונים, מטוס אינו בכלל אוהל זרוק (ראו בארוכה בתחומין הנ"ל, וכן במנחה טהורה הנ"ל).

ד. שיטת ר"ש (טהרות ד, ג ד"ה אם היתה) שדבר החולף מעל המת לא נטמא.

הבעיה השנייה בהגדרת המטוס כאוהל החוצץ בפני הטומאה היא ש"כל דבר שהוא מקבל טומאה – אינו חוצץ בפני הטומאה" (בבא בתרא יט ע"ב), והמטוס עשוי מתכת, שהיא חומר המקבל טומאה. גם כאן ישנם כמה פתרונות:

א. שיטת חלק מהראשונים (רמב"ם הלכות טומאת מת יג, ד; ר"ש ורא"ש על המשנה באהלות ח, א – הובאו בציץ אליעזר הנ"ל) שאוהל אף שמקבל טומאה בכל זאת חוצץ בפני הטומאה.

ב. שיטת רש"י (ראש השנה יט ע"ב ד"ה וחכמים מטהרין) שרק המתכות המוזכרות בפרשת מטות ("אך את הזהב ואת הכסף את נחושת ואת הברזל את הבדיל ואת העופרת", במדבר לא, כב) מקבלות טומאה מדאורייתא, ואם כן, מטוס העשוי ברובו מאלומיניום (80% לפי משקל) אינו מקבל טומאה. כשיטת רש"י כתב הגר"א בהקדמתו לסדר טהרות (ד"ה הכלים), וכן פסק האגרות משה (יו"ד חלק ג סימן כב) לענין פטור כלי אלומיניום מטבילת כלים. כמו כן הזכיר האגרות משה סברא זו בתשובה נוספת (יו"ד חלק ב סימן קסד) לגבי דין הטומאה במטוס שיש מת בתוכו (אך שם נשאר בצ"ע).

את הטענה שעדיין יש חלקים במטוס שמקבלים טומאה דחו המתירים על פי המשנה בכלים (יא, ד) הקובעת שבכלים העשויים מתערובת של חומרים הולכים אחר הרוב, ולכן מטוס העשוי רובו מאלומיניום נדון כולו ככלי אלומיניום שאינו מקבל טומאה.

טענה נוספת שלחלק מהחלקים הקטנים (ברגים וכדומה) שמקבלים טומאה יש דין מעמיד, והרי "הכל הולך אחר המעמיד" (שבת טו ע"ב), דחו המתירים על פי תוס' (שבת טו ע"ב ד"ה ורבי מאיר) המחלק בין מעמיד המגדיר את צורת הכלי (כגון עמודי הסולם, שבת ס ע"א) שבו הדין הוא ש"הכל הולך אחר המעמיד", לבין מעמיד שרק חיוני לתפקוד הכלי אך אינו מגדיר אותו (כגון סתימת נקב). הברגים אמנם חיוניים לתפקוד המטוס, אך ודאי אינם מגדירים את צורתו. נוסף לכך, גם האגרות משה (הנ"ל) התעלם מטענת עמיד" בתשובתו, וכן האחרונים שדנו בנסיעת כהן ברכבת מעל לבית קברות (הובא בציץ אליעזר הנ"ל) החשיבו את הרכבת ככלי עץ, למרות המסמרים והגלגלים.

ג. המטוסים החדישים עשויים ברובם מסיבי פחמן, ואם כן נחשבים ככלי גללים שאינם מקבלים טומאה.

⁸ "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא" (במדבר ט, טו).

⁹ ישנם שני תנאים כדי שכלי יחצוץ בפני הטומאה מתורת צמיד פתיל: א. הכלי אינו מקבל טומאה מגבו (כלים י, א); ב. הכלי צריך להיות סגור ומרוח בחומר מתמרח הנחשב פתיל.

בתנאי הראשן עסקנו רבות בהערה 7. לענין התנאי השני, משמע מחלק מהראשונים (מהר"ם מרוטנבורג אהלות ט, א ד"ה כוורת שהיא; תוספות שבת צו ע"א ד"ה לענין) שצמיד פתיל הוא רק אמצעי ליצירת אטימה מוחלטת, ולכן נראה שדלתות המטוס יועילו לכך באותה מידה.

¹⁰ בנדון דידן המקרה מוגדר כספק לא מכורח המציאות (שהרי נתיב הטיסה עובר בוודאות מעל בית הקברות) אלא משום ספק בדין – ספק בפסיקת ההלכה הנובע מכל המחלוקות והספקות ההלכתיות שהובעו לעיל. כן פסק ר' יצחק אלחנן ספקטור (הובא בציץ אליעזר הנ"ל) לענין נסיעת כהן ברכבת מעל בית קברות, שכיוון שנחלקו הראשונים אם אוהל זרוק שמיה אוהל או לא, הרי זה ספק טומאה ברשות הרבים וטהור.

כמו כן ניתן לצרף את הספק בדבר חזקת כהנים בזמן הזה (פתחי תשובה יו"ד סימן שכב ס"ק ג).

יש שרצו לצרף גם ספקות מציאותיים, כגון: אפשרות של סטייה קלה מנתיב הטיסה, אפשרות של טיסה מעל אזור בבית הקברות שעדיין לא נקברו שם מתים, שאז זה ממש ספק טומאה. אמנם יש לבדוק אם ספקות אלו עומדים במבחן המציאות.

¹¹ לגבי הגדרת מטוס כרשות הרבים – לדעת הר"ש (טהרות ו, ו ד"ה אי זו רה"ר) כל מקום שיש בו שלושה בני אדם הוא רשות הרבים, ואם כן ודאי שמטוס מוגדר כרשות הרבים. אולם לדעת הרמב"ם יש לעיין, שהרי בתחילת הלכות שאר אבות הטומאה (כ, א) השווה בין רשות הרבים לענין טומאה לרשות הרבים לענין שבת, ולפי זה מטוס ייחשב רשות היחיד. אך אחר כך מפרט כמה יוצאים מן הכלל, שאף שלענין שבת נחשבים רשות היחיד, לענין טומאה נחשבים רשות הרבים (שם, ג), ואולי יש מקום לומר שגם מטוס נכלל בדבריו.

¹² על פי הצל"ח (ברכות יט ע"ב ד"ה ורוב ארונות) "ספק טומאה ברשות הרבים – טהור" נכון גם לגבי איסור טומאת כהן.

¹³ מנחה טהורה הנ"ל.

נביא בקצרה את טענות האוסרים על כל אחד מצדדי ההיתר שהבאנו בגוף התשובה:

א. דעת הראב"ד היא דעת יחיד.

ואפילו בדעת הראב"ד יש אומרים שזה רק לענין חיוב מלקות אבל האיסור עדיין קיים (פתחי תשובה יו"ד סימן שעב ס"ק ט).

ב. רוב הראשונים סוברים שבקבר סתום הטומאה בוקעת ועולה אפילו אם יש חלל טפח.

יש שסוברים שאפילו לדעת רש"י וסיעתו עדיין קיים איסור דרבנן.

לא ברור שבמציאות יש חלל טפח בקברים עקב פגעי זמן וטבע, וכן בעקבות מנהגי קבורה שונים שלא משאירים חלל טפח.

ג. רוב הראשונים סוברים שאוהל זרוק אינו אוהל (רשימה ארוכה ניתן למצוא בתחומין הנ"ל עמוד 505 הערה 4). גם לפי הבנת הפני יהושע (הנ"ל) שלכל הדעות מדאורייתא אוהל זרוק נקרא אוהל, מדרבנן עדיין אינו אוהל.

על פי הבנת חלק מהראשונים, מטוס מוגדר כאוהל זרוק (ראו במנחה טהורה הנ"ל)

על פי הבנת חלק מהראשונים, מטוס כלל לא נחשב כאוהל (ראו מאמר תחומין הנ"ל עמודים 505–506).

שיטת הרמב"ם היא (הקדמה לפירוש המשנה סדר טהרות ד"ה ודע כי שם כלים) שכל מתכת הניתכת מקבלת טומאה מדאורייתא ובכללם אלומיניום. וכן פסקו חלק מהאחרונים (שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן לב; חלק ח סימן סט; חשב האפוד חלק ג סימן ע) שלמעשה אלומיניום מקבל טומאה, וגם האגרות משה (הנ"ל) לא התיר לגמרי בענין מת במטוס, וכן כתב בספר טהרת הכהנים (עמוד קצה) בשם הרב דוד פיינשטיין, בנו של האגרות משה, ש"לא היה סומך אביו על סברא זו להקל למעשה, וכתב כן רק לפלפולא".

חלקים אחרים במטוס מקבלים טומאה לכל הדעות, וכיוון שהם הכרחיים לתפקוד המטוס הם מעמיד, ו"הכל הולך אחר המעמיד".

ד. ישנם שלושה חסרונות שבעקבותם המטוס לא יכול להציל מתורת צמיד פתיל: א. לא ברור שאפשר להגדיר את המטוס ככלי; ב. המטוס מורכב ממתכת המקבלת טומאה (ראו סעיף הקודם); ג. הגדרת פתיל היא מכסה הדבוק על ידי חומרים מסוימים המוזכרים במשנה (כלים י, ב), דבר שלא מתקיים במטוס.

ה. "ספק טומאה ברשות הרבים" מוגדר רק על ידי ספק במציאות, ולא על ידי ספק בדין.

המנחת חינוך (מצווה רסג אות יג ד"ה והנה לא אמנע) הסתפק אם הכלל "ספק טומאה ברשות הרבים – טהור" תקף גם באיסור טומאת כהן.

לדעת פוסקים רבים (תחומין הנ"ל עמוד 509 הערה 14) הכלל של "ספק טומאה ברשות הרבים – טהור" לענין טומאת כהן נכון רק בדיעבד, כלומר אם כבר נטמא (לענין טהרה ושרפת טהרות), אבל לכתחילה אסור לכהן להיכנס למצב של ספק טומאה.

אין לצרף את הספק בדבר חזקת כהנים בזמן הזה כיוון שאין זה ספק בטומאה אלא ספק באיסור. כעין זה כתב ר' עקיבא איגר (מהדורה תניינא סימן יח), שאין לצרף את דעת הראב"ד שהובאה בסעיף א לספק טומאה ברשות הרבים.

נוסף לכך, האוסרים כתבו שאין לצרף את כל הדעות המקילות כסניפים להיתר, כיוון שאין די בכל דעה בפני עצמה להתיר, וזה כספק ספקא לחומרא, שוודאי שאין להקל על פיו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר