שנת תשפ"ד| שבת פרשת ויקהל

פרשת השבוע: עולם של תיקון

בפרשיות ויקהל - פקודי חוזרת, לכאורה, התורה על פרשיות תרומה - תצווה. בראשונות מופיע הציווי, באחרונות מופיע הביצוע. רבים וטובים התקשו בהסבר הכפילות והצורך בה. בין שתי הקבוצות נמצאת פרשת כי תשא, שבמרכזה פרשיית חטא העגל.

גדולי עולם, בדורות רבים, נחלקו בשאלה: האם הציווי על הקמת המשכן קדם לחטא העגל, או שהוא תוצאה שלו? אין באפשרותנו להכריע במחלוקת זו.

רבנו אליהו, הגאון מוילנא, ואחריו תלמידיו, הציעו דרך שלישית כפתרון לשאלה. הגאון חידש כי הדרך בה נכתבו הדברים בתורה, היא הדרך הנכונה להבין את המסר. לשיטתו, התשובה לשאלה מה קדם למה איננה חשובה, מכיוון שמוקדם ומאוחר בזמן, רלוונטי רק בעולם החומר, הנתון לממשלת הזמן. בעולמות הרוחניים אין משמעות לעבר להווה ולעתיד, וזו המשמעות העמוקה של שם הויה.

נסביר יותר את שיטת הגר"א, שבאה לידי ביטוי בעיקר בספרו של תלמידו המובהק, רבי חיים מוולוזין - "נפש החיים" (שער א פרק ו בהגה ד"ה: "וזה היה קדם החטא". רבים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו של הגר"א, צעדו בהמשך בדרך זו).

לשיטה זו תולדות האנושות, מרגע ההתגלות הראשונה, בנויות על העיקרון הבא: האיש ואשתו שהונחו בגן עדן, חיו במציאות מושלמת, אידאלית, שיש בה הפרדה ברורה בין טוב לרע. גם במצב נעלה זה הייתה להם בחירה חופשית. אחרי החטא הם נפלו לתוך הערבוביה, ומאז הדרך לתיקון הרבה יותר מסובכת. יותר מאלפיים שנים מאוחר יותר, הצליח ציבור שלם - עם ישראל בזמן מעמד הר סיני וקבלת התורה, לחזור למצב של אדם הראשון (כולל הזכר והנקבה) לפני החטא. מה שקרה אחרי חטא העגל, הוא נפילה למצב של אחרי החטא בסיפורי הבריאה. לפי זה, המבנה: משכן – חטא העגל – משכן, מבטא את שני המצבים. הציווי על הקמת המשכן מבטא רוחנית - מצב של לפני החטא, התיאור של הביצוע מבטא את הצד של אחרי החטא. בעזרת עיקרון זה יורדת השאלה: מדוע לכאורה יש כפילות? וניתן גם להסביר את ההבדלים הרבים בפרטים (בגלל קוצר היריעה לא נדגים).

נוסיף ונעיר כי גם בנושא לוחות הברית ועשרת הדיברות, ניתן להשתמש באותו עיקרון. בתורה מצויים שני ניסוחים של עשרת הדיברות. הראשון, קודם לחטא העגל בפרשת יתרו, והשני בספר דברים שניתן כמובן לאחר חטא העגל, בשנת הארבעים לשהות במדבר. העיקרון מסביר מדוע יש צורך בשניהם, ההשוואה ביניהם נותנת לנו רמזים על השינוי הרוחני שחל בין שתי הנתינות. גם ההבדלים בחומר ממנו נעשו הלוחות, בכותב, בדרך הכתיבה, בחומר ממנו נעשו ויתכן שגם בצורת הכתיבה, יכולים ללמד על היבטים נוספים בשוני שבין שתי הרמות הרוחניות.

עדיין נותרה השאלה: מהו הצורך בהליכים מסוג זה? אם המצב המתוקן הוא זמני וקצר, מה יתרון יש בו? נציע שדרך פעולה זו הופכת את סיפור התגלות דבר ד' בעולם, להמלצה בדבר דרך חיים של שאיפה לתיקון. המצב האידאלי מתווה את הכיוון. כל חייו של יהודי הם בבחינת שאיפה לתיקון עולם במלכות שדי, הן מבחינת החיים האישיים והפרטיים, והן מבחינת החיים הלאומיים הכלליים. דרך חיים זו היא ניגוד מוחלט לחיים שבהם עיקר הדגש הוא מימוש המאווים והצרכים הארציים בעולם החומר. השיטה שהגאון מוילנא מציע לנו, נותנת משמעות רוחנית גם לעולם החומר, שהשאיפה לתיקון מקדשת אותו.

בשולי הדברים נציע, כי עיקרון זה יכול לעזור גם בהתמודדות עם משברים וזמנים קשים. מצב מעין זה, במקרים רבים, יכול לייצר שאיפה לתיקון, שהיא כמו שהוכחנו, מהות חיינו.

דווקא בימים קשים אלה, בהם אנו חווים מציאויות קשות מאוד, ולפעמים בלתי נתפסות, נשאף לחיים של משמעות, חיים של תיקון מכל הבחינות.
נתפלל לשלומם ובריאותם של חיילי צה"ל וכל כוחות הביטחון,
לניצחון שימגר את הרשע ולהחזרת כל החטופים לחיק משפחותיהם. אמן!

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר