שנת תשפ"ד| שבת פרשת ויקרא

פרשת השבוע: וַיִּקְרָא אֶל, מי קורא למי?

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". כך נפתח ספר ויקרא.

נקדים ונציין כי כי רובם הגדול של הקריאות הנזכרות בתנ"ך, כמאה פעמים בתורה, ובסה"כ למעלה ממאתיים, משמעותן, לכאורה, פשוטה. קריאה להקשבה של פלוני או של ציבור, קריאה בשם של אישיות או שם של מקום, ובמספר פעמים קטן מאוד קריאה בספר התורה (עיינו דברים יז, יח-יט. נחמיה ח, יח).

לכאורה, אפשר היה לוותר על הקדמת הקריאה אל משה, ולפתוח ב"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

מה פשר הקריאה הפותחת את החומש השלישי?

חז"ל במסכת יומא מציעים: "למה הקדים קריאה לדיבור? לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחבירו, אלא אם כן קורהו" (דף ד ע"ב).

לדעה זו, שמובאת גם בשם רבי חנינא, התורה מלמדת אותנו, דווקא בפתיחה לספר שעוסק בעיקר במצוות של בין אדם למקום, הדרכה בתחום של בין אדם לחבירו - דרך ארץ ונימוס. גם אם יש לך מסר חשוב מאוד, הקדש תשומת לב ליחס אישי מכבד ונעים. לא רק התוכן חשוב אלא גם הדרך בה הדברים נאמרים.

רש"י על אתר נותן מחמאה למשה רבנו. הקב"ה מתייחס למשה רבנו כאל אחד המלאכים בפמליא של מעלה, אבל מדבריו ניתן ללמוד גם שיעור בנימוס ויחס בין אנשים. וז"ל: "לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר וְקָרָא זֶה אֶל זֶה (ישעיה ו, ג). ציטוט זה מופיע במעשה מרכבה - נבואת ההקדשה של הנביא.

נלמד מכאן בק"ו לבני האדם, את הדרך הנכונה להשפיע בחברה.

הרא"ש, מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מלמד אותנו כלל נוסף בהסברו לפתיחה של הספר, וז"ל: "ויקרא אל"ף קטנה לפי שהיה מקטין עצמו בכל דכתיב: "וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְקֹוָק הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ב-ג).

ייחודו של משה רבנו ויתרונו גם על אהרון אחיו ומרים אחותו, היה בענוותנותו. הדרך היחידה לשמיעת קריאה אלוקית היא בהקפדה על מידת הענווה. מכאן נלמד שכל מי שרוצה לעסוק בתורת משה, חייב להצטיין במידה זו.

חז"ל שואלים: "אסתר מן התורה מנין?" ועונים שנאמר "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר" (דברים לא, יח) (חולין דף קלט ע"ב).

לקראת חג הפורים, החג של ההסתר, נסיים את דברינו בכיוון שרמוז בנסתרות בספר הזוהר. וז"ל: " "כִּי שֵׁם יְקֹוָק אֶקְרָא" (דברים לב, ג), מאי אקרא? כמה דכתיב "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" " (פרשת וילך דף רפה ע"א).

רשב"י יוצר עבורנו קשר מופלא בין הפתיחה של ספר ויקרא, לבין הקריאה המופיעה בשירת האזינו. קשר זה פותח עבורנו אפשרות מדהימה. ספר ויקרא עוסק בקרבנות כדרך להתקרב אל הקב"ה. בימינו דרך זו חסומה בפנינו, אבל הדרך של הקריאה בתורה, שגם אותה משה רבנו תיקן, פתוחה.

לפי הזוהר, הפתיחה ב"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" יכולה לקבל משמעות גם בכיוון ההפוך: "כִּי שֵׁם יְקֹוָק אֶקְרָא".

לימוד התורה והקריאה בה היא הדרך להתקרב אל השכינה. דרך זו מחייבת, קודם כל, ענווה, מחייבת יחס חברתי נאות, שותפות ונשיאה בעול עם הציבור וודאי מחייבת גם דיבור בסגנון של דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם (משלי ג' יז).

עתה אנו מבינים יותר מדוע בפורים המצווה המרכזית היא קריאת מגילה, ולמה הבעיה המרכזית של אסתר במגילה היא אי קריאתו של המלך אליה. קריאתה של אסתר מופיעה בספר תהילים "אֵ-לִי אֵ-לִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי: אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי" (כב, ב–ג).

אם נחבר את שתי הקריאות, הקריאה של הקב"ה אלינו באמצעות משה ותורתו, והקריאה שלנו אל הקב"ה גם היא באמצעות הקריאה בתורת משה, נזכה בקרוב לבניין בית המקדש שהשכינה תשרה בו, וקול התורה יצא ממנו.

לקראת חג הפורים נאחל שיתקיים בנו "תשועתם היית לנצח",

ניצחון לחיילי צה"ל ולכל כוחות הביטחון,

רפואה שלמה לכל הפצועים וחזרתם של כל החטופים במהרה הביתה.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר