שנת תשפ"ד| שבת פרשת בהר

חמדת השבת: "לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך"

אחד האתגרים שאנו מתמודדים איתם בחיינו הוא חינוך ילדינו והכנתם לחיים של לימוד תורה ושמירת מצוות.

אנו קרועים בין כמה צדדים: עד כמה חשוב להתעקש בנעם שילדינו יקיימו מצוות, ועד כמה חושב למנוע מכך שילדים יעברו על איסורים? לדוגמא: ילד מטלטל מוקצה, או מצייר, בשבת. האם חשוב למנוע זאת ממנו? עד כמה חשוב לעמוד על כך שילדינו יבואו לתפילות, ובאיזה גיל?

מנגד, לא פעם עולה השאלה: בליל שבת מתברר שהאור בחדר של הילדים דלוק. האם מותר לאפשר לילד לכבות אותו? ובאיזה גיל? האם הדין של האור במקרר שונה? ומה עושים בשבת חמה במיוחד אם שכחו להדליק את המזגן, האם מותר לתת לילד להדליק את המזגן?

בכדי לענות על השאלות הללו, עלינו לברר מדוע ישנה ציפייה שילד, שטרם הגיע למצוות, יקיים מצוות וימנע מאיסורים? לכאורה הגדרת 'בר/בת מצווה' הוא הגעה לגיל בו מתחיל החיוב במצוות. מדוע שילד שטרם הגיע "למצוות" יקיים אותן?

במקורות בכתוב ובחז"ל אנו מוצאים שלושה מקורות שמחייבים את הקטן לקיים מצוות ולהימנע מאיסורים:

א. חובת חינוך.

ב. חובת הפרשה מאיסור: במסכת יבמות (דף קיג עמוד ב) הגמרא מבררת אם "קטן אוכל נבלות בית דין מצווים להפרישו".

ג. ביחס לשבת ישנו פסוק מפורש: נאמר בתורה "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך". לכאורה כאן משמע שביחס לשבת ישנה חובה מיוחדת למנוע את חילול השבת של הילדים.

נברר את יסודות החיוב הללו. נתחיל מהלכות שבת לגביה נצטוינו: "לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך".

 (שמות פרק כ פסוק י) במכילתא (שם) נאמר:

שלא יאמר לבנו קטן – הכנס לי כלי זה מן השוק, הכנס לי כלכלה זו מן השוק. יכול יחזר אחריהן שלא ישברו חרסים שלא ינתזו צרורות? תלמוד לומר – "אתה", מה אתה מדעת עצמך, מלאכת עצמך, אף הן מדעת עצמן, מלאכת עצמן.

כלומר, מצד הפסוק הזה אין חובה לרדוף אחרי הקטן (לחזר אחריו) כדי לוודא שהוא אינו מחלל שבת. האיסור הוא רק לגרום לקטן לחלל את השבת עבורנו. אך אם הקטנים בוחרים לחלל את השבת על דעת עצמם, הפסוק הזה אינו מחייב אותנו למנוע את זה. החתם סופר (אורח חיים פג) משווה בין "בנך ובתך" ובין "בהמתך": כמובן שאין חובה למנוע מהבהמה מאכילת צמחים המחוברים לקרקע, למרות שיש בזה מלאכת קוצר. הבהמה איננה מצווה על מלאכת 'קוצר'. "ובהמתך" מכוון לאיסור להיעזר בבהמה, ולתת לה לעבוד עבורנו בשבת. הדין הזה נכון גם ביחס לקטנים: אסור לנו להיעזר במלאכתם של הקטנים בשבת. אם הילד מחליט לעשות דברים האסורים בשבת, אין בכך איסור "אתה ובנך ובתך". אך אם הילד מבצע את הפעולה עבורנו, מוטל עלינו למנוע אותו מכך.

ובכל זאת יש הבדל ברור בין הילד והבהמה: במשנה (שבת פרק טז משנה ו) נאמר שאם יש דליקה והילד מכבה אותה, יש למנוע את המעשה הזה. הגמרא (במספר מקומות. בין השאר ביבמות קיד ע"א) מסבירה שמדובר בילד שמכבה על דעת אביו. כלומר, הוא מבין שהוא מסייע להוריו, ולכן יש למנוע זאת ממנו. החתם סופר מעיר שההבדל בין הקטן ובין הבהמה אינה מהותי להגדרת האיסור, אלא טכני: בני אדם (גם ילדים) מבינים זה את זה בצורה יותר אינטואיטיבית, הם צופים ומבינים את הצורך והרצון בפעולה מכיוון ההורים. לכן הרף בו נניח שהדברים נעשים עבור ההורים נמוך יותר. אך עצם ההגדרה זהה: אסור לאפשר לילד או לבהמה לעשות מלאכות המיועדות לסייע לנו בשבת.

מצד אחד, האיסור של "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך" מוגבל למלאכות שאנו עושים בעזרת ילדינו, ולא מעבר לכך. מצד שני, זה עשוי להשפיע במצבים רבים: נניח שהאור כבה. אם הילד מדליק את האור כדי לעשות נחת רוח להוריו, יתכן ומעשה זה כלול באיסור 'ובנך ובתך'. נחדד את הדברים בשבועות הקרובים.

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך:  info@eretzhemdah.org

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר