שנת תשס"ט | שבת פרשת וירא

כן! יש צורך באישה לבן ולנכד!

פרשת השבוע

בחמדת ימים לפרשת 'לך לך' תשס"ו (למעבר למאמר: חמדת ימים תשס"ו - לך לך) הסברנו את עליתו הכפולה של אברהם אבינו ארצה. פעם כמי שסלל את הדרך לעולים ארצה מהבחינה הסגולית - מכח ברית אבות (כמו חלק מהעולים ממדינות חבר העמים לשעבר) ופעם שניה עבור העולים ארצה מהבחינה הבחירית - מכח זכות אבות (כגון חלק מהעולים לארץ הקודש מארצות המערב).

הפעם הראשונה מתוארת בסוף פרשת נח בפסוק:

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (י"א לא).

הפסוק מתבאר בדרך הבאה: אברם יצא מאור כשדים הסמוכה לחרן, הגיע עד ארץ כנען ושהה בה זמן רב, כאשר הגיע לגיל שבעים הקב"ה כרת עמו את ברית בין הבתרים בחברון- עיר הסגולה. מיד אחר כך נאלץ אברהם לנטוש את הארץ המובטחת ולחזור לחרן.

העליה השניה מתוארת בתחילת פרשת לך לך בפסוקים:

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:... וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן... וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (י"ב א-ה).

שיאה של עליה זו בעקדת יצחק ובהבטחה הגדולה שבאה בעקבותיה, בירושלים.

השבוע נוכיח זאת מכיוון שונה לחלוטין ונקדים לכך הקדמה קצרה. לתורה דרכים רבות לתחום פרשיות. הדרך הנפוצה ביותר היא החלוקה שסומנה בידי חכמי המסורה לפרשיות פתוחות או סתומות. דרך אחרת היא על ידי סימון במילות מפתח כמו "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה" (דברים י"ד כב) לפתיחת הקובץ וסגירתו באמצעות הביטוי "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (דברים כ"ו יב). אחת הדרכים מצויה גם בעניינו. לפני העליה הראשונה התורה מתארת את משפחת אברהם הרחבה וצאצאי תרח. וז"ל הכתוב:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: ... וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה: וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (י"א כז-ל),

אבל אם אין לשרי ולד אין צורך בנשים לצאצאיו!?

תפקידם של פסוקים אלה להסביר לכאורה מנין הגיעו נשותיהם של האבות.

לאחר עקידת יצחק מבטיח הקב"ה לאברהם:

"וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (כ"ב טז-יח).

ומיד ממשיכה התורה במקום בו הפסיקה בפרשת נח:

" וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:..." (שם כ' כד).

אם כך הפסוקים בסוף פרשת נח מיותרים לכאורה.

אלא שסיפור תולדות משפחת אברהם הרחבה, תוחם ומשמש כמסגרת לסיפור שתי העליות, תחילתו בסוף פרשת נח וסיומו בסוף פרשת וירא. מסגרת זו הופכת את סיפור שתי העליות לסיפור אחד עם מסר אחד. כל יהודי קשור בקשר נפשי פנימי עמוק לארץ ישראל ועם ישראל זוכה בארץ ישראל בזכות עמידתו בשרשרת ניסיונות, הכוללת גם את הדרישה למסירות נפש והסיכון שלמפעלו של אברהם לא יהיה המשך: "וַתְּהִי שָׂרַי... אֵין לָהּ וָלָד", רק אחרי העמידה בניסיון העקידה נשמע הציווי: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר", ומתברר שיש צורך בכלות לבנו ולנכדו של אברהם.

הבה נתפלל אל הקב"ה כי נזכה גם להמשך "אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" בעלייתם של יהודים רבים ארצה

משתי הבחינות: הסגולית (מכח ברית אבות)  והבחירית (מכח זכות אבות)

וכן להיות בבחינת "אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" בתורתו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר