שנת תשס"ט | שבת פרשת בהר בחוקותי

חמדת הדף היומי: שימוש חוזר בשטר

טז- כב אייר, בבא מציעא טו-כא

השבוע בדף היומי (יז עמוד א) הגמרא קובעת כי אין לעשות שימוש חוזר, בשטר חוב שכבר נפרע, לצורך הלוואה חדשה. צריך להבין מה ההו"א של שימוש חוזר בשטר, הרי בכל מקרה יהיה זה שטר מוקדם והלקוחות עלולים להפגע שלא כדין, כפי שהסברנו בשבוע שעבר. נחזור ונסביר בקצרה. שטר חוב יוצר שעבוד על נכסיו של הלווה. כל מי שיקנה קרקע מהלווה לאחר תאריך ההלואה צריך לקחת בחשבון כי הוא קונה קרקע שמשועבדת למלוה. לכן אסור לכתוב תאריך מוקדם בשטר חוב.הגמרא מסבירה שמדובר באותו תאריך, כלומר שאדם לווה וכתב שטר, ובאותו יום פרע את חובו. עוד באותו יום הוא לוקח הלוואה זהה והוא רוצה לעשות שימוש באותו שטר, הגמרא אומרת שאין להשתמש בשטר זה, כיוון ש"נמחל שעבודו". 

הפוסקים נחלקו בהבנת המושג "נמחל שעבודו". לדעת הסמ"ע (חושן משפט סימן מח ס"ק א) לשטר ישנם שני תפקידים. תפקיד אחד הוא להוות ראייה על ההלוואה. התפקיד השני הוא ליצור שעבוד על קרקעותיו של הלווה לטובת המלווה. לכן, מסביר הסמ"ע, כשהגמרא אמרה ששטר שנפרע אין לעשות בו שימוש חוזר, משום ש"נמחל שעבודו", הכוונה היא רק לתפקיד השני של השטר, ששטר זה אינו יכול ליצור שעבוד, כיוון שהשעבוד שהוא יצר, כבר נמחל. אך עדיין, עצם העובדה שהמלווה מחזיק שטר בידו היא ראייה על חוב, כיוון שאילו החוב היה נפרע היה צריך המלווה להחזיר את השטר ללווה, ולכן גם שטר שנמחל שעבודו יכול להוות ראייה על חוב. לכן המלווה לא יוכל לגבות מלקוחות שקנו קרקעות מהלווה (=נכסים משועבדים), אך יוכל לגבות מנכסי הלווה (=נכסים בני חורין).  

הש"ך (שם ס"ק ב) חולק וסובר, שאין להפריד בין התפקידים השונים של השטר. כיוון שהוא בטל לעניין השעבוד, גם הראייה שבו בטלה והמלווה לא יוכל לגבות באמצעותו, אפילו מנכסים בני חורין.

עוד נחלקו הפוסקים אם ניתן לעשות שימוש חוזר ב"כתב ידו" של הלווה. ההלכה מבחינה בין שטר,  שחתומים עליו שני עדים, היוצר שעבוד על נכסי הלווה, לבין מסמך אשר רק הלווה עצמו כתב אותו, הנקרא "כתב ידו". שטר כזה אומנם משמש כראייה על קיום החוב לכן ניתן לגבות באמצעותו מנכסים בני חורין, אך הוא אינו יוצר שעבוד, לכן אי אפשר לגבות באמצעותו מנכסים משועבדים. לדעת הסמ"ע (שם) הדבר פשוט שניתן לעשות בו שימוש חוזר, כיוון שגם בשטר כל הבעיה היא רק ליצור שעבוד חדש, אך בכתב ידו שממילא אין שעבוד, וכל תפקידו הוא רק להוות ראייה, אין מניעה להשתמש פעם נוספת. גם הש"ך (שם), על אף שחלק על הסמ"ע (כמבואר לעיל) ופסק כי שטר שנמחל שעבודו אינו יכול  לשמש אפילו כראייה, ב"כתב ידו" הוא מסכים עם הסמ"ע. הסברא היא כיוון שרק שטר שבטל לעניין השעבוד, בטל גם כראייה, אך "כתב ידו" שמלכתחילה אין בו שעבוד, יכול לשמש שוב כראייה. אמנם הב"ח (שם, א) וקצות החושן (שם ס"ק ג) חולקים על הש"ך ופוסקים שאפילו ב"כתב ידו" שנפרע אין לעשות שימוש חוזר. לדעתם, כיוון שהחתימה, הן של העדים בשטר והן "כתב ידו" של הלווה , כיון שנעשו על חוב אחר שכבר נפרע ולא על החוב הנוכחי, היא אינם תקפים וממילא אינם יכולים לשמש כראייה על החוב החדש.

סיכום: שטר שכבר נפרע אין לעשות בו שימוש חוזר אפילו באותו תאריך. לדעת הסמ"ע הכוונה שאין לגבות באמצעותו מנכסים משועבדים, אך ניתן לגבות מנכסים בני חורין. לדעת הש"ך אין לגבות אף מנכסים בני חורין. בכתב יד הלווה, שאינו יוצר שעבוד, לדעת הש"ך והסמ"ע ניתן לעשות שימוש חוזר, אך לדעת הב"ח וקצות החושן גם בו לא ניתן לעשות שימוש חוזר.  

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר