שנת תשע"א | שבת מקץ

חמדת משפט: הכביסה הצליחה, הוילון לפח

המקרה

גברת צוריאל מסרה וילון סלוני גדול, מעובה בשעוונית לחסימת אור לניקוי במכבסת 'המבריש'. בעקבות הכביסה נוצרו בשעוונית חורים שבולטים מאוד מול השמש, ועל כן לטענתה לא ניתן לעשות שימוש עוד בווילון.

בעל המכבסה טוען, שהוילון בן עשר שנים, ועל כן כאשר משרים אותו במים, השעוונית נדבקת לעצמה, ופריסה מחדש של הוילון יוצרת חורים. במכבסה נעשה שימוש בקיטור בצורה זהירה ומדודה וממרחק מתאים.

תביעת גב' צוריאל היא לתשלום 2000 ₪ - ערכו של וילון חדש בגודל זה. לטענת הנתבע אין כל ערך לוילון בן עשר שנים.

הדיון

חובתו העקרונית של בעל המכבסה – שנינו בגמ' ב"מ פ ע"ב : "כל האומנים שומרי שכר הן". בנוסף לעובדה שהאומן חייב בתשלומים במקרה שהחפץ אבד, משמעות הקביעה שהאומנים כשומרי שכר היא, שרמת הזהירות הנדרשת מאומן היא גבוהה, כשל שומר שכר. וכן נפסק בשו"ע¹: "המוליך חטים לטחון, ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן; נתן קמח לנחתום ועשאו פת נפולין; בהמה לטבח, וניבלה; בשכר - חייבים לשלם דמיהם."

הפטור היחיד הוא במצב בו האומן אנוס בדבר.

בית הדין קבע שבעל המכבסה אמור להיות מומחה לסוגי הווילונות השונים שהוא מקבל על עצמו לנקות. היה עליו לוודא את גילו של הוילון, ולכל הפחות להזהיר את התובעת מפני הסיכונים הכרוכים בניקוי הוילון.

הערכת שווי הווילון

כאמור, מדובר בוילון משומש, בן כעשר שנים. נבהיר ראשית, שעל פי ההלכה אין בסיס לחיוב בתשלום במחיר של וילון חדש.

אכן, במוצרים משומשים, פעמים רבות ערכם בשוק הוא נמוך ביותר. באחרונים נדונה השאלה, כיצד יש לשום חפצים שערכם למכירה שונה מהסכום הנדרש להעמיד את הניזק במצב דומה למצב בו היה לפני הנזק.

עיקר הדיון הוא ביחס לחפצים שאין להם ערך להימכר, אך יש להם ערך (רב) לבעליהם. לדוגמא, משקפים שניזוקו: ערב הנזק, לא ניתן היה למוכרם לאחר (אולי במחיר סימלי), ואילו הנזק גרם לאדם לרכוש משקפיים שעלותן רבה ביותר. כך המצב גם בענייננו, שכן קשה למכור וילון ישן וגדול, שצריך להתאים לגודל חלון מסויים.

בעל נתיבות המשפט² סבור ש"נראה, דדבר שאינו שוה בעצמו למכרו וליקח דמים בעדו, רק ששוה לאיש ההוא – אין מזיק חייב לשלם". כלומר, לדעתו, התשלום נקבע באופן בלעדי על פי אפשרות המכירה והסכום שיתקבל בעבור החפץ.

אולם, הגישה העיקרית בפוסקים, שהערך נדון על פי שוויו של חפץ למכירה רק בחפץ שעמד למכירה אבל אם לא עמד למכירה חיובו של המזיק הוא להשיב את המצב לקדמותו³.

וכך פסק בעניין זה הרב שלמה זלמן אויירבך⁴: "ולכן נראה לברר, דבדבר שהוא ממש ממון נראה דצריכים לשלם לו כפי שהוא צריך להוציא כדי לקנות חפץ כזה שהפסידוהו ולא נמדד כלל בכמה יוכל למכור זה לאחרים ולפעמים משלמים לו פחות, דהתורה אמרה 'וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה' (ויקרא פרק כד)' ולשון יְשַׁלְּמֶנָּה היינו להשלים שיהיה לו בהמה אחרת ולא מספיק מה שישלם לו כשיעור שהי' מקבל אילו הי' מוכר לאחרים".

הוילון לא ניתן לתיקון ולא יכול להימכר ששוק לאדם זר (אלא בסכום זעום), אך היה לו לשווי משמעותי, משום שעבור בעליו היה לו שווי משמעותי, היה יכול להימכר לבעלים עצמם. בית הדין מעריך, על פי בדיקות שונות, שערכו של חפץ משומש עבור בעליו הוא כשליש ממחירו כחדש, ובסכום זה יש לחייב את המכבסה.

פסק הדין

המכבסה תפצה את התובעת בסכום של שליש ממחירו כחדש, ובנוסף תשיב את הסכום ששולם עבור הניקוי.

ערך: הרב סיני לוי

___________________________________________________

1  שולחן ערוך חושן משפט סימן שו סעיף ד

2  חו"מ סימן קמ"ח ס"ק א'

3  ע"פ תוספות ב"ק י ע"ב ד"ה ישלמנה ; ראו גם הרב י' בלס, "החזרת המצב לקדמותו  כעקרון על בתשלומי נזיקין", תחומין יג (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 388 ומאמרו של הרב משה פרבשטיין במאסף דברי משפט עמ' שנ"ג.

4  מנחת שלמה, תניינא, קלה

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר