שנת תשע"א | שבת ויקהל

פרשת שבוע: כל ההמראות בוטלו?

קהילות ישראל, נוהגות לקרוא בשבת פרשת ויקהל, בהפטרה, מפרק ז' בספר מלכים א' (כשאיננה אחת מארבע פרשיות וכשהיא איננה מחוברת לפרשת פקודי).

בדברינו לפרשת ויקהל תשס"ה, הסברנו את התוספות של שלמה בחצר המשכן, תוך שימת דגש על הניסיון להבין את משמעות העמודים: 'יכין ובועז'.

הפעם ננסה להבין במקצת את פשר המכונות. וז"ל הכתוב:

"וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר נְחֹשֶׁת אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבָּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת לָהֶם וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים: וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד: וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפֹת יְצֻקוֹת מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת: וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה בָּאַמָּה וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה כֵן אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה וְגַם עַל פִּיהָ מִקְלָעוֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת לֹא עֲגֻלּוֹת: וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד אַמָּה וַחֲצִי ָאַמָּה: וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק: וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת מִן הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ: וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה עָגֹל סָבִיב וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה: וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל ומסגרתיה מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב: כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה" (כז – לז)

עשר מכונות (מלשון מכון) שימשו כבסיס לעשרה כיורות מלאים מים, כחלק מאלמנט הטהרה בכניסה לבית המקדש. המכונות היו עשיות נחושת כמו שאר התוספות בחצר. מצד אחד, הפסוקים מתארים באריכות את מבנה המכונות. מאידך גיסא, לא ברור כלל וכלל מה משמעות המסגרות השלבים והאופנים.

צריך עיון גם מה פשר הדמויות המרכיבות את המכונה אִישׁ, אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים. יתכן והמפתח להבנת העניין הוא ההקבלה בין פסוקים אלה לבין מעשה המרכבה השני שראה יחזקאל בן בוזי הכהן. וז"ל הכתוב:

"וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ: וּמַרְאֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן:... לָאוֹפַנִּים לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי: וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר" (פרק י' ט-י, יג-יד).

בלי להאריך במקום בו צריך לקצר, הדימיון ברור.

לצערנו, בעקבות חטאיהם של אנשי ירושלים ראה יחזקאל את השכינה מתרוממת ומסתלקת, מבית המקדש הראשון. מסבירים לנו חז"ל:

"אמר רב יהודה בר אידי אמר רבי יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה (להסתלק מעל ישראל מעט מעט כשחטאו-רש"י) מקראי. וכנגדן גלתה סנהדרין... מכפרת לכרוב, ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ... ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה ... וכנגדן גלתה סנהדרין..." (ראש השנה דף לא ע"א).

אם כך, אנחנו יכולים לנסות להציע הסבר למעשיו של שלמה המלך. שלמה רצה שכל מי שיבוא לבית ד' ולבקר בהיכלו ידע שהשכינה שורה במקום, שהשכינה ירדה מגבהי מרומים ותשכון לעד, במקום הנבחר. התוספות מנחושת קלל שנצצו באור השמש, נדמו מרחוק כמרכבות אש שנחתו בחצר המקדש. לפי הבנתו של שלמה, השכינה לעולם לא "תמריא" ממקומה הקבוע. בא יחזקאל הנביא ומודיע לעם ישראל נכון שהר הבית בקדושתו עומד גם בזמן החורבן, אבל, קחו בחשבון כי כמו שהשכינה "נחתה", כך עלולה היא להמריא.

הבה נתפלל כי נהיה זכאים לחזות בשוב השכינה למקומה

כשם שאנו זוכים לחזות בשיבת ציון של עם ישראל לארצו, היינו כחולמים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר