שנת תשס"ט | שבת פרשת דברים

חמדת הדף היומי: חיוב לצאת ידי שמים

כז' תמוז- ד' אב, בבא מציעא פה-צא

השבוע בדפי הדף היומי, הגמרא דנה באיסור לחסום שור בדישו. איסור זה קובע כי צריך לאפשר לבהמה לאכול בעת מלאכתה, אם מלאכתה היא עם דבר הראוי לאכילה. העונש למי שעובר על איסור זה, כמו על רוב האיסורים בתורה, הוא מלקות.

מה קורה אם אדם שכר בהמה וחסם את פיה בעת שעשה איתה מלאכה?

הגמרא (צא עמוד א) מביאה ברייתא הקובעת שבמקרה כזה האדם גם לוקה וגם צריך לשלם לבעל הבהמה עבור המזון שהבהמה הייתה אמורה לאכול באותו זמן. הסיבה לכך היא שאדם השוכר בהמה חייב להאכיל אותה, וחלק מהאכילה עליה הוא מחויב, היא זאת שבזמן המלאכה. לכן, אם מנע זאת מהבהמה, מלבד שעבר על האיסור, גם לא עמד במחויבות שלו למשכיר ולכן צריך לשלם.

הגמרא מקשה על ברייתא זו, שהרי יש לנו כלל שבית דין לא נותן גם עונש של מלקות וגם מחייב תשלום על אותו מעשה. אם כך, אם האדם שחסם את פי הבהמה לוקה, לא ניתן גם לחייבו בתשלום.

הגמרא נותנת מספר תשובות לשאלה זו. אחת התשובות היא, שאף על פי שבית הדין לא יכפה אותו לשלם, מכל מקום חייב לשלם כדי לצאת ידי שמים.

אנחנו מוצאים במספר מקומות בגמרא מקרים בהם אדם אינו חייב לשלם בדיני אדם, אך עדיין חייב לשלם ולצאת ידי שמים. אולם קצות החושן (פז, כג) קובע, שהחיוב לצאת ידי שמים בגמרא שלנו אינו דומה למקרים האחרים בגמרא, בהם נאמר שאדם חייב לצאת ידי שמים. במקרים האחרים, מצד הדין מבחינה ממונית, האדם אינו חייב לשלם. אבל, אם הוא רוצה להיות נקי לגמרי כלפי הקב"ה, חייב לשלם.

במקרה שלנו מבחינת הדין הממוני הוא באמת חייב לשלם, בית הדין לא יכפה אותו על כך כיוון שבית הדין לא נותן גם עונש של מלקות וגם חיוב תשלום על אותו מעשה.

הקצות מבאר שתי השלכות להבחנה זו.

האחת, במקרה שהגיע לידי התובע ממונו של הנתבע והוא רוצה לקחת ממון זה כנגד חיובו של הנתבע בדיני שמים. בשאר המקרים, אם הנתבע אינו רוצה לצאת ידי שמים, לא יוכל התובע לקחת את ממונו, כיוון שהנתבע אינו מחויב מבחינה ממונית כלפיו. אולם, במקרה שלנו, כיון שמצד הדין הנתבע באמת חייב ורק בית הדין לא כופה עליו לשלם, יהיה רשאי התובע לקחת את ממונו.

השלכה נוספת הנוגעת לנושא שלמדנו בתחילת מסכת בבא מציעא. למדנו כי אם אדם מודה במקצת התביעה, הוא חייב שבועה על יתר התביעה בה הוא כופר. אולם, אם הוא מודה בחיוב שהוא רק חייב לצאת ידי שמים, אין זו נחשבת הודאה, כיוון שרק על הודאה בחיוב ממוני אדם חייב שבועה. טוען הקצות, אם אדם הודה בחיוב לצאת ידי שמים מהסוג של הסוגיה שלנו - כיוון שזה באמת כן חיוב ממוני - הוא יהיה חייב שבועה.

סיכום:

ישנם שני סוגים של חיובים לצאת ידי שמים.

ישנם מקרים בהם מצד הדין הממוני האדם אינו חייב כלל לשלם, ורק אם הוא רוצה להיות נקי לגמרי כלפי הקב"ה עליו לשלם. אך ישנם מקרים בהם מצד הדין הממוני, האדם חייב ורק בית הדין - מסיבות מסוימות - אינו כופה עליו לשלם. במקרים אלו הוא גם חייב לצאת ידי שמים, אך לחיוב זה יש יותר תוקף מבחינה ממונית. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר