שנת תשפ"ד| שבת פרשת אמור

פרשת השבוע: יום העצמאות, ל"ג בעומר ויום ירושלים, הדרך לבנין המקדש וירושלים

פרשת אמור עוסקת במישרין או בעקיפין, בעיקר בהלכותיהם של הכהנים - משרתי ד' במשכן, ולאחר מכן במקדש. גם המועדים המנויים בפרשתנו מקבלים משמעות מיוחדת בדרך שבה הם מצוינים דווקא במרכז הרוחני של עם ישראל.

בדורנו התחדשו, דווקא בתקופה שבין פסח ושבועות, ימי מועד הקשורים לעצמאות ישראל. מועדים אלה הצטרפו לל"ג בעומר, שבו אנו מציינים את הניסיון של רבי עקיבא ותלמידיו, לוחמיו של בר כוכבא, לחדש את עצמאות ישראל, לאחר חורבן בית שני.

מה הקשר בין השאיפה לעצמאות והשאיפה לבנות את המרכז הרוחני של עם ישראל בירושלים? הבנת הקשר בין הקמת מדינת ישראל ובין שחרור ירושלים, ממילא תיתן גם משמעות נוספת להבנת פרשת אמור.

עד לימי דוד הסתפק עם ישראל במשכן שילה, שהיה המשך ישיר של המשכן, גגו של משכן היה היריעות שכיסו את משכן משה. עם חורבן שילה, המרכז הרוחני של עם ישראל עבר לבמה הגדולה שנבנתה בנוב עיר הכהנים. קראנו למשכן שעמד בנוב במה גדולה, כי ארון הברית עם הכרובים לא שכן בתוכו. אחר חורבן נוב הבמה הגדולה שכנה בגבעון. רק בימי דוד המלך, בפעם הראשונה, החלו ההכנות המעשיות לבניין המקדש, יותר מארבע מאות שנים לאחר יציאת מצרים.

מה עיכב? תשובה נכונה, תאיר את עינינו גם בשאלה מהו המפתח לדלת שפתיחתה תאפשר את בנין המקדש בעתיד? וממילא יתברר גם היכן יש להשקיע את המאמצים כיום.

נחזור אל השאלה: למה בימי דוד התאפשר לראשונה לנסות לבנות את בית ד'?

כאשר התורה מצווה אותנו לעבוד את הקב"ה ב"מָקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים יב, יא), היא מתנה זאת במצב הבא: "וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח" (שם, שם י). אכן, בימי דוד זה קרה, כמבואר בספר שמואל ב' בפסוקים הפותח את פרק ז: "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיקֹוָק הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו", דוד המלך פועל מיד: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה".

(בשאלה מדוע דוד לא מימש את חזונו ושאיפתו בתחום זה, לא נעסוק בדברים אלו בגלל קוצר היריעה).

כאן המקום להקשות, הרי רוב מלחמותיו של דוד מופיעות בפרקים ח' וי' ולמה כבר עתה בפרק ז' מופיעה ההכרזה: "וַיקֹוָק הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו"? עיון בספר מביא אותנו למסקנה הבאה. בפרק ה' מסופר על משיחתו של בן ישי כמלך על כל שבטי י-ה, הכרזת העצמאות של דוד, והכאת הפלישתים פעמיים, תוך סיכול ניסיונם לשוב ולשעבד את שבט יהודה ועם ישראל תחת שלטונם. זהו מצב חדש שלא היה מאז יציאת מצרים. רק בשלב זה לעם ישראל הייתה מדינה עצמאית, אומנם קטנה בינתיים, ועדיין מוקפת אויבים רבים. לכן, בפרק ה' ירושלים מוכרזת על ידי דוד המלך כבירתו המדינית של עם ישראל המאוחד, ובפרק ו' דוד המלך מעלה את הארון לירושלים בירתו המדינית, ובכך הופך אותה, גם לבירה הרוחנית של עמנו לדורי דורות. הגיע הזמן לבנות את בית המקדש! גם אם יהיו עוד מלחמות בעתיד.

עצמאות! ואחדות! הם שני המפתחות לפתיחת המסלול המכוון לגאולה שלימה.

זכינו לפני שבעים ושש שנים להקמתה של מדינה יהודית עצמאית, חלום של אלפי שנים התגשם.

זכינו להליך מדהים של קיבוץ גלויות מכל קצוות תבל, ויצירת חברה שכוללת בתוכה את כל העולים. לפני חמישים ושבע שנים זכינו לשחרורה של ירושלים ואיחודה. האתגר החשוב ביותר בדרך ההתקדמות מאתחלתא דגאולה לגאולה שלימה, הוא שמירה מכל וכל על עצמאות מדינת ישראל ושגשוגה. וכולם חייבים לזכות בזכות להיות שותפים בפועל בהגנתה! מטרה שתושג רק אם נהיה מאוחדים, ונמשיך לעמוד מול אויבינו כאיש אחד בלב אחד, למרות הפרצופים השונים והדעות השונות.

רק כך נוכל, בע"ה, להתקדם מאוהל זמני (או, ח"ו, במה גדולה) לירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. נזכה לכל ישראל חברים, נזכה להיות מחוברים אל הקב"ה, נזכה לאיחוד בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה, נזכה לירושלים שמשמשת כעיר הקודש והמקדש שמאיר לכל העולם, בה שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת ושִׂפְתֵי לוויים ירונו וְיְשַׂמְּחוּ.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר