שנת תשפ"ד| שבת פרשת אמור

חמדת השבת: חגיגת עצמאות בעוד המת מוטל לפנינו

השבוע חגגנו 76 שנה לתקומת ישראל בארצו, ובעוד מספר שבועות נחגוג את הנס המופלא של השבת הקב"ה אותנו לעיר הקודש ומקום המקדש. אין לך נס גדול מקימת ישראל משאול תחתית להתעוררות עצומה וקיבוץ גלויות כמותה לא זכה אף עם ולשון. אין ספק כי חובת כל איש ישראל להודות להלל לשבח לרומם להדר ולקלס את מי שרוממנו מכל עם ולשון והשיבנו לארץ חמדה אחרי אלפי שנות גלות. 

מנגד, כל בר לב חש כי חגיגות הזכרון והעצמאות שונות השנה.

 אדם שמתו מוטל לפניו פטור מכל המצוות, ואסור לו לאכול בשר ולשתות יין. אך אם הוא נמצא במצב זה בפורים, שמחת הרבים דוחה את שמחת היחיד (שו"ע או"ח תרצו), ועליו לאכול בשר ולשתות יין בכדי לקיים את חובות היום, למרות שחובת קבורת המת מעיקה עליו. לעומת זאת, מי שמתו מוטל לפניו בשבת או יום טוב, ויש לו דרכים לעסוק בקבורת המת, שבים וחלים עליו חיובי אנינות ואבלות (שו"ע יו"ד שמא א על פי תוספות ברכות יח ע"א). 

הגרי"ד סולוביצ'יק מסביר ששמחת פורים שונה מאנינות ואבלות בחגים אחרים. ביחס לרוב החגים, התורה ציוותה אותנו לשמוח בחג. אך את שמחת הפורים עם ישראל הטילו על עצמם, מתוך הבנה והכרה בגודל הישועה. בחגים ישנה חובה לעשות פעולות מסוימות שישמחו אותנו, ומי שמתו מוטל לפניו פטור מביצוע הפעולות הללו. אך בפורים עם ישראל קבלו על עצמם להודות ולהלל לקב"ה על החסד הגדול שעשה עמנו. מכיוון שמדובר בשמחה הבאה מתוך הודאה, אנו מצווים להניח בצד את האנינות הפרטית שלנו ולזכור שהאבלות הזאת נמצאת בתוך מכלול רחב יותר, שאנו חלק מעם אותו הקב"ה הציל פשוטו כמשמעו (הרב יואב שחם הרחיב על הדברים ב'עלון שבות 165'). 

אנו נכנסים לימי הזיכרון והעצמאות, וליבנו כבד ממספר כיוונים.

יום הזיכרון השנה שונה מכל ימי הזיכרון של ימי חיי הקצרים. בחצי השנה האחרונה נהרגו קרוב ל-2000, נפצעו מעל 10,000, וקשים מכולם החטופים (שככל הנראה כרגע ישנם כ-100 הסובלים במצב הזה). מי היה מעלה על דעתו אשתקד שנגיע לזה? כולנו מכירים חללים, מתוך הקהילה ומחוץ לה. כולנו מכירים פצועים. יום הזיכרון השנה אינו יום לזכור מלחמות נשכחות ו'אחד מעיר ושניים ממשפחה', אלא בבחינת 'אין בית אשר אין בו מת'. אוי לעיניים שכך רואות. 

אנו רגילים לעבור מאבל יום הזיכרון לחגיגת העצמאות, להתחזק בכך שבעבר היו מלחמות קשות, בעבר מדינתנו הייתה באזלת יד, אבל ברוך ה' היום אנחנו יציבים וחזקים. אך בשמחת תורה השנה כוחנו נעכר. תחושת אזלת היד הכבידה על לבנו. הסתובבנו כאוננים ומנודים לפני המקום במשך שבועות. ומאז, חדשות לבקרים שמועות "הותרו לפרסום" שבות ומפילות את רוחנו. כיצד נעבור מזיכרון לעצמאות בזאת השנה? 

פן נוסף המכביד עלינו הוא חוסר האחדות, שבמרכזו עומדת תחושת חוסר אמון במוסדות המדינה.

אין ספק שכוחות הביטחון והאמונים עליהם נכשלו כישלון קשה וכואב. כיצד נחוש שאנו עם אחד, במדינה אותה נתן לנו הקב"ה, כאשר איננו יכולים לסמוך על מנהיגינו? 

הרמב"ם (הלכות חנוכה פרק ג הלכה א) כותב שאנו חוגגים את חנוכה בכל דור להזכיר את הניצחון על היוונים, ועל השבת מלכות ישראל למקומה למאתיים שנה. ובאיזה מלכות מדובר? ינאי המלך שהרג את חכמי ישראל. הורקנוס ואריסטובלוס שהובילו את מלחמות האחים הקשות ביותר בעם ישראל. חז"ל משבחים את אליהו ששינס מתניו ונתן כבוד לאחאב, שהרג את כל הנביאים והוביל את עם ישראל לעבודה זרה. למרות הכל, יש משמעות גדולה לכך שיש מלכות ישראל בארץ ישראל. הנאמר שהממשלה הנוכחית קשה מאחאב? מינאי? מאריסטובלוס? וודאי שמצבנו טוב עשרות מונים מהמצב של עם ישראל בדורות רבים. ביום העצמאות אנו חוגגים את השבת המלכות לישראל. ביום זה הוכרזה מדינה דמוקרטית עצמאית הנותנת לנו יותר שליטה על מוסדות השלטון משהיה אי פעם. וניסי חנוכה ופורים מתגמדים ביחס לניסים הגדולים שבעתיים להם זכינו במלחמת ששת הימים. חובת התודה על המדינה בה אנו חיים גדולה ומשמעותית. 

כאמור, השנה הדרישה הזאת מאתגרת מאוד. אני מדמיין את מי שמתו מוטל לפניו, רחמנא ליצלן, ונדרש לשמוח בפורים. כמובן שמי שאינו מסוגל, אינו מסוגל, ואונס רחמנא פטריה. אך התורה מודעת למורכבות הנפש. ההלל, עליו נברך גם ביום העצמאות הזה, הוא מורכב. מצד אחד, "הללו עבדי ה'", ומצד שני "מן המצר קראתי י-ה!", "אנא ה' הושיע נא". אכן, יש מורכבות בשמחה (הרחבה על כך ניתן למצוא במאמר הקצר של ידידי עידו טאובר בקובץ "ראשית" פסח התשפ"ד).

אך דווקא מתוך המלחמה אנו גם מוצאים רווחה. מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו: המלחמה גילתה לנו כי חיילינו גיבורים; המלחמה גילתה לנו שעם ישראל מוכן להתנדב להגן אלו על אלו; המלחמה גילתה כי בכל אתר ואתר אנשים מחפשים בכל עוז איך אפשר להעריף טוב וחסד עם החיילים, עם המפונים, לשאת תפילה ועזרה יחד; המלחמה גילתה שאחרי כל המחלוקות, ישנה אחדות עמוקה יותר אליה אנו שבים ביום פקודה.

בנוסף, יש הרבה על מה להודות: חרף האויבים הסובבים אותנו, צה"ל מנצח. חרף כל המשברים, הכלכלה שלנו היא מהיציבות בעולם. חרף כל האתגרים, החינוך, התרבות המדע והטכנולוגיה של מדינת ישראל נמצאים בשורה הראשונה בעולם.

אנו נעשה את מירב המאמצים להודות לקב"ה על כל החסד אשר גמלנו ואשר אנו רואים בכל יום. נזעק על העבר ביום הזיכרון, ביום העצמאות נודה על כל הטוב אשר גמלנו, כי רב הוא. נודה על העבר, ועל ההווה, ונזעק על העתיד לבוא. 

בעזרת ה', שתהיה זו השנה האחרונה של מורכבות זו, ועין בעין נראה בשוב ה' ציון לגאולה השלמה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר