שנת תשע"ו | שבת פרשת עקב

חמדת חינוך: מה אפשר ללמוד מהתפילין?

השבת אנו קוראים על מצוות תפילין "וקשרתם לאות על ידך" שהיא אחת המצוות החביבות על עם ישראל לדורותיו. בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו זוגות תפילין עתיקים מאוד מלפני אלפי שנים, ביניהם גם כאלו ששימשו את לוחמי בר כוכבא. יש הטוענים שאף בתוך קברו של יחזקאל הנביא בעיראק נמצאו התפילין שלו (מרדכי מובא בבית יוסף או"ח סי' לד), והיו שניסו להכריע כך את המחלוקת המפורסמת על סדר הפרשיות בתפילין, האם כרש"י או כרבינו תם.

יד או ראש – מה קודם?

ישנם שני תפילין, האחד של יד והשני של ראש, ומשמעות הדבר שעבודת ה' צריכה להקיף את כל חיי האדם. הן את העולם המחשבתי שלו (=הראש), והן את העולם המעשי (=היד).

יחד עם זה ההלכה קובעת קודמת שסדר הנחת התפילין הוא שזו של יד קודמת לשל ראש. הדבר מזכיר את דבריהם של בני ישראל במעמד הר סיני - "נעשה ונשמע" (שמות כד,ז), ובא לבטא עיקרון חשוב: אנו מתחילים מהמחויבות המעשית לקיום המצוות ביד, גם אם עדיין לא הבנו אותן עד הסוף בראש. אנו יודעים שיש לכל מצווה משמעויות רוחניות ורעיוניות ועומקים גדולים, אך יחד עם זה עצם הקיום עומד לכשעצמו ולא מותנה בזה.
אומנם, גם את התפילין של יד אנו מניחים על הלב, כדי לומר לנו שאנו חותרים כל הזמן לא להסתפק במעשה הטכני, אלא לערב עימו את הלב והכוונה.

ההבדל בין עולם הרוח והמעשה

תפילין של ראש מחולקים לארבעה בתים אך בשל יד יש רק אחד ובו מונחות כל ארבע הפרשיות. כך גם עולם המחשבה שלנו הוא מגוון וייתכנו בו דעות שונות ו"שבעים פנים לתורה". עולם המעשה, לעומת זאת, צר יותר, ובסופו של דבר צריך להכריע בין הדעות השונות ולבחור בהנהגה מעשית אחת. "אלו ואלו דברים אלוקים חיים הם", אבל "הלכה כבית הלל" (עירובין יג,ב).

ומי שיש לו רק אחת?

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר