שנת תשע"ו | שבת פרשת עקב

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: רפואה והלכה - ברכות הנהנין לתרופות ולרפואה

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ [דברים ח י]

מתוך: א. שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, מהדורה חדשה תשס"ו, כרך ב, ערך בברכות ותפלות, טורים 386 – 393

ברכות רפואה של חולה

בהקזת דם - הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי, שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי א-ל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו [1], כי רופא חינם אתה. ולאחר שהקיז אומר: ברוך רופא חינם [2].

אכן, הנוסח שבפוסקים, והוא הנוסח המקובל בידינו הוא:

יהי רצון מלפניך ה' אלקי [ואלקי אבותי] [3] שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חינם אתה. ולאחר שהקיז יאמר: ברוך רופא חולים [4].

יש אומרים, שלאחר ההקזה יברך בשם ומלכות [5], אך בימינו אין נוהגים כן [6]. יש מי שהבדיל בין פעולת רפואה שאין בה חשש סכנה, שיברך בלא שם ומלכות, לבין ניתוח, שצריך לברך בשם ומלכות [7].

בפעולות רפואיות אחרות - יש סוברים, שבכל דבר שעושה לרפואה יאמר נוסח זה [8]; יש סוברים, שדווקא בהקזת דם יאמר זה [9]; ויש מי שהכריע, שאת נוסח 'יהי רצון' שאומר בתחילה, שהוא רק בקשה, יש לומר בכל דבר שעושה לרפואה, אך הברכה האחרונה יאמר בלא שם ומלכות [10].

אם דבר זה שהוא אוכל או שותה לרפואה צריך לברך עליו [ראה להלן], יאמר תחילה תפילה זו ואחר כך יברך, שלא להפסיק בין ברכה לאכילה [11].

ברכות הנהנין על תרופות

תרופה טעימה - תרופה שהיא טעימה לו, ויש לו הנאה ממנה, מברך עליה ברכת הנהנין תחילה וסוף [12], והיינו שבלא הרפואה נהנה מהם [13], ואף על פי שאינו תאב למאכל זה באותו זמן, ואינו אוכלו אלא מחמת אונס מחלתו [14].

תרופה בלתי טעימה - אם טעם התרופה הוא רע, ואין לו הנאה ממנה, אף על פי שיש לו תועלת מרפואתה - יש אומרים, שאין מברך עליה [15]; יש מי שכתב, שדווקא כשטעמה מר, אבל אם טעמה אינו טוב כל כך, כיון שעל כל פנים אינה רעה והחיך נהנה ממנה, יברך [16]; ויש אומרים, שאפילו אינו נהנה ממנו כלל, כגון מאכל מר, מברך ומזכיר בברכתו רפואה [17]. יש מי שכתבו, שאם התרופה מצופה בסוכר, אף שהיא עצמה מרה, יברך שהכל, כי נהנה הוא מהסוכר לפני שטועם את התרופה [18]; אבל אם הסוכר מעורב עם התרופה, כגון בכדורי מציצה או בסירופ, לא יברך, כי בריא לא משתמש בהם להנאתו [19].

אוכל דרך צנתר - חולה שמקבל את האוכל דרך צנתר [=זונדה] לקיבתו, ואין לו הנאת גרונו כלל, הסתפקו האחרונים אם חייב בברכה ראשונה ובברכת המזון [20], והדעת נוטה שאין צריך לחוש כלל לברך [21].

ברכה ראשונה - אם נתחייב בברכה - יש אומרים, שבכל מקרה שאוכל או שותה לרפואה יברך תמיד שהכל [22]; ויש אומרים, שגם אם מכווין לרפואה, יברך הברכה הראויה לאותו מאכל או משקה [23].

ברכה אחרונה לא יברך כשאין בכמות התרופה שיעור הראוי לברכה אחרונה [24].

מים לרפואה - השותה מי מעיינות או מים מינרליים לרפואה - יש אומרים, שאפילו יש להם טעם טוב לא יברך, כי תקנו ברכה על המים רק כששותה לצמאו [25]; יש אומרים, שאמנם לא יברך אך יאמר יהי רצון שיהיה לרפואה [26]; יש אומרים שיברך, כיוון שמכל מקום נהנה הוא [27]; ויש מי שכתב, שאפילו אין בהם טעם צריך לברך [28].

יש מי שהעלה, שהשותה מים לרפואה יברך ברכת שברא מי רפואות [29], ודחו דבריו [30].

יש מי שהציע לאכול סוכר עם המים המינרליים, לברך על הסוכר, ולפטור את המים [31].

השותה הרבה מים לא להנאה אלא כדי להוריד במשקל, לא צריך לברך [32].

בליעה - אם רק בולע התרופות, כגון גלולות, אף על פי שאינן מרות, לא יברך [33].

דברים אסורים - אוכל או משקה לרפואה שהוא מדברים האסורים - יש אומרים, שלא יברך עליהם [34]; ויש אומרים, שיברך עליהם תחילה וסוף [35], ואפילו אכל איסור דאורייתא [36]. יש שחילקו בין אכילת דבר איסור שהאיסור הוא בגוף החפץ הנאכל, שאז גם אוכל לרפואה לא יברך, לבין דבר אסור שהשעה גרמה לו את האיסור, כגון אכילה ביום-הכיפורים, שאז אם הוא חולה וזקוק לאוכל, יברך [37]. ועוד יש מי שהציע לצאת ידי כל הדעות, שיהדר לברך על המים ויתכווין לפטור גם את האיסור [38]. אכל או שתה לרפואה דבר של איסור שנפשו של אדם קצה בו, כגון שקצים ורמשים, לא יברך לפניו ולאחריו [39].

מאכל מזיק - רופא שאסר על חולה לאכול או לשתות דבר מסויים, אם עבר החולה ואכל או שתה אותם - יש אומרים, שאם הדבר מזיק לו, לא יברך ברכת הנהנין [40]; ויש אומרים, שאם נהנה מהדבר, ואינו מזיקו מיד, וגם לא מזיק לאחרים, חייב לברך [41].

מאכלים המזיקים לבריאות, אינם נחשבים כאובל, ולא חלה עליהם חובת ברכה [42].

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר