שנת תש"ף | שבת פרשת בשלח

חמדת דף היומי: מה מברכים על "שלוה" או על חיטה קלויה?

בגמרא (לז עמוד א) מבואר שאדם שאוכל חיטה כשהיא בצורתה כמו שהיא, מברך בורא פרי האדמה. הגמרא לא כתבה מהי הברכה האחרונה שמברכים לאחר אכילת החיטה.
תוספות (ד"ה הכוסס חטה) והרא"ש (ברכות ו, ט) שאלו מהי ברכה אחרונה לאחר שאכל חיטים. ר"ת כתב בסידור שלו לברך ברכת מעין שלוש ולחתום "על האדמה ועל פרי האדמה". אך ר"ת חזר בו משום שלא מצאנו בשום מקום שמברכים ברכה זו. תוספות כתבו בשם ר"י שבגלל שיש להסתפק אם לברך ברכה אחרונה מעין שלוש או ברכת בורא נפשות, אין לאכול חיטה אלא בתוך סעודה שאוכל בה לחם. הם הביאו שגם בירושלמי (ו, א) משמע שיש להסתפק מהי הברכה האחרונה, ולכן אין לאכול חיטה בצורתה, אלא רק באמצע הסעודה.
תרומת הדשן (ל) הסביר שניתן לאכול חיטה דווקא בסעודה שאוכל בה לחם, ולא בסעודה שאוכל בה רק דברים אחרים: לא הייתה אפשרות לאכול פרי משבעת המינים ולהוסיף בברכת מעין שלוש "על האדמה ועל פרי האדמה", ואת ברכת בורא נפשות לפטור על ידי מאכל אחר שברכתו האחרונה בורא נפשות, משום שאין להוסיף לברכות שמברכים ממילא נוסח מיוחד רק כדי לפטור ספיקות.
הרשב"א (לו ע"א ד"ה ובברכה שלאחריהם) כתב שהברכה האחרונה של חיטה היא בורא נפשות, משום שאכילת חיטה בצורתה אינה אכילה חשובה (והביא טעם נוסף בשם הראב"ד). הפרי מגדים (או"ח רח, ז) כתב שחיוב ברכת מעין שלוש הוא בגלל חשיבות הפרי שנזכר בברכת מעין שלוש, והפסוק שייחס חשיבות לחיטה מדבר רק על מצב כשאוכלים אותה בצורה חשובה. הפרי מגדים הסביר שתוספות סברו שברכת מעין שלוש דרבנן, ולכן יתכן שתיקנו גם על חיטה בצורתה, כי כשתיקנו תיקנו על כל מין ומין, ולא רק במקרה שאוכלים מין זה כשהוא בחשיבותו. לפי זה מסביר גם האגרות משה (ו, יח, ל) מדוע התוס' הציעו שיש לפתוח בברכה ב"על המחיה" ולחתום ב"על האדמה": כי כיון שניזונים ממין החיטה נכון להתחיל את הברכה ב"על המחייה", אבל בחתימה יש להקפיד להזכיר את המאכל עצמו, ולכן יש לחתום בברכת "על האדמה" (כתשובה לקושיית המאמר מרדכי או"ח רח).
להלכה כתב הרמב"ם (ברכות ג, ב) שעל אכילת חיטה מברכים בורא נפשות. וכך פסק השו"ע (או"ח רח, ד) להלכה, אך כתב שראוי להחמיר ולא לאכול את החיטה אלא בסעודה.
האם אכילת שלוה נחשבת לאכילת חיטים שעליה דיברו הראשונים והשו"ע? האגרות משה (או"ח ד, מד) כתב שאכילת שלוה דומה לאכילת חיטה, למרות שאין אוכלים אותה עם קליפתה. ולמרות שהשלוה מיוצרת על ידי חימום של החיטה עד שהיא תופחת ותהליך זה מזכיר אפיית לחם, הרי שגם עיבוד זה מוזכר ברמב"ם לגבי חיטים שמברכים עליהם בורא פרי האדמה כברכה ראשונה, ולא בורא מיני מזונות. כך גם הביא בספר וזאת הברכה (פרק יב, סעיף ג) בשם הגרש"ז אויערבך והגרח"פ שיינברג (מהמשנה ברורה רח, יג היה מקום ללמוד שברכתם בורא מיני מזונות). לגבי ברכה אחרונה יש להחמיר כדברי השולחן ערוך ולאוכלה בתוך הסעודה, ונהגו לומר: "טוב פת חריבה ושלווה בה" (משלי יז, א). 

סיכום: אדם שאוכל חיטה קלויה, יברך ברכה ראשונה בורא פרי האדמה. לגבי ברכה אחרונה פסק הרמב"ם שמברכים בורא נפשות. וכן דעת הרשב"א, שהסביר שאין לאכילה כזו חשיבות ולכן אין מברכים עליה "מעין שלוש". תוספות הסתפקו לגבי הברכה האחרונה, אולי תיקנו חכמים ברכה מעין שלוש, ולכן יש לאוכלה בתוך סעודה שאוכל בה לחם. השו"ע פסק שעיקר הדין כרמב"ם שמברכים בורא נפשות, אך הוסיף שראוי להחמיר לאכול בתוך הסעודה, כשיטת התוספות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר