שנת תש"ף | שבת פרשת בשלח

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

תשלום על מפות שאבדו במכבסה
'ארץ חמדה גזית' ירושלים - תביעות קטנות / כסלו תש"ף / תיק 79142 

דיין: הרב עדו רכניץ

המקרה בקצרה: התובעת מטפלת באחזקת דירה שבבעלות קרובת משפחתה, ומגיעה לדירה מדי פעם. בעבר היא מסרה פעם אחת כביסה לנתבע וקבלה אותה בחזרה על ידי שליח.
במקרה זה, התובעת מסרה בעצמה בסוף חודש אדר שתי מפות כמעט חדשות למכבסה של הנתבע, לאחר קצת יותר מחודש היא חזרה לקחת את המפות, אך אלה לא נמצאו. התובעת דורשת פיצוי בסך 1450$ כפי שעלו המפות.
לטענת התובעת היא הבהירה לנתבע שהיא גר
רחוק, והיה ברור שיתכן ותגיע מאוחר לאסוף את המפות. לטענתה התובע אמר לה שהוא יחפש את המפות, ולא אמר שהמפות אבדו.
הנתבע טען שהתובעת לא אמרה לו שמדובר במפות יקרות כל כך, וכן שהוא לא זוכר שהתובעת אמרה שהיא גרה רחוק, לטענתו הוא שלח שליח שהניח ליד דלת הדירה את המפות, והציע להזמין את השליח לעדות. בהסכמת שני הצדדים העיד השליח בטלפון ואמר שאינו זוכר שהחזיר את הכביסה לדירה.
בנוסף, טען הנתבע שיש תקנון למכבסה שהיה תלוי במקום בולט בזמן שהתובעת הביאה את המפות. התקנון קובע שיש לאסוף את הכביסה תוך 30 יום ולאחר מכן הנתבע אינו אחראי לכביסה, וכן שהאחריות של המכבסה היא עד פי 10 מעלות הניקוי. לדבריו, מדובר במקובל במכבסות באותה עיר. כיוון שהתובעת הגיעה למכבסה כדי לקבל את הכביסה אחרי יותר משלושים יום הוא אינו אחראי.

התובעת השיבה כי התקנון לא היה תלוי בזמן שהיא מסרה את המפות, והיא אף הגישה סרטון לבית הדין המוכיח זאת. בנוסף, גם לפי התקנון הנוכחי יתכן שמדובר בשלושים ימי עסקים שטרם עברו כשהיא הגיעה. וכן ששלושים היום כללו את חג הפסח בו המכבסה היתה סגורה, ולכן אין לספור את ימי הפסח. הנתבע השיב כי למרות שהיה שלט על המכבסה שהיא סגורה בפסח, בפועל, המכבסה עבדה בהיקף נמוך. 

פסק הדין: על הנתבע לשלם לתובעת 2,440 ₪ על הנזק ועל הוצאות משפט.

נימוקים בקצרה:

א. השאלה העובדתית - האם המפות הוחזרו והאם היה תקנון תלוי
בתחילה הנתבע טען כי הוא שאל את השליח וזה אמר לו שהשיב את המפות. כאמור, השליח העיד בעזרת טלפון עם רמקול במהלך הדיון, וטען שאינו זוכר שהחזיר מפות. בעקבות זאת, הנתבע שינה את גרסתו. זאת ועוד, הנתבע הציג בדיון צילום של התקנון תלוי, אולם התובעת הציגה סרטון שמראה שהתקנון לא היה תלוי בזמן שהיא הגיעה למכבסה.
לכן בית הדין קבע שהנתבע לא אמר אמת, ודינו כמי שהוחזק בשקר, ועל פי ההלכה יש לקבל את הטענות העובדתיות של התובעת, ובכלל זה את טענתה שהמפות עלו 1450$.

ב. האם התקנון מחייב מדין מנהג המדינה
הנתבע הראה כי התקנון מפורסם באתר האינטרנט של המכבסה. כמו כן, בפני בית הדין הוצגו שלושה תקנונים של מכבסות אשר תוכנן דומה לתקנון של הנתבע, ולכן קבע בית הדין כי התקנון מחייב מצד מנהג המדינה.
לטענת התובעת התקנון הוא בגדר "סעיף מקפח בחוזה אחיד" שאינו תקף לפי החוק. אלא שלדעת בית הדין לא מדובר בסעיף מקפח, משום שהגבלת האחריות שבתקנוני המכבסות, מאפשרת להן לקחת מהלקוחות תשלום נמוך על הכביסה בלי קשר לשוויה. אילו סעיף זה היה מבוטל, הרי שהמכבסות היו נדרשות להעלות את דמי הכביסה עבור פריטים יקרים. בדומה לכך, כבר חז"ל פטרו בתקנה סבל שנשא משא כבד ושברו, מתשלום על הנזק, שאם לא נאמר כך לא יהיה סבל שיסכים לשאת משאות יקרים תמורת תשלום נמוך כמקובל (שו"ע חו"מ דש, א).
לכן נראה שסעיף זה בחוזה אינו סעיף מקפח, ותקנון המכבסות המגביל את האחריות תקף.

ג. אחריות הנתבע במקרה של אובדן מפה יקרה
דין הנתבע כשומר שכר, כדין כל אומן (משנה בבא מציעא ו, ו) וכפי שנפסק בשו"ע (חו"מ שו, א) דינו כשומר שכר החייב בגניבה ואבידה. ולכן, במקרה זו בו המפות אבדו הנתבע חייב בתשלום פיצוי.
למרות זאת, לכאורה, היה מקום לפטור את הנתבע משום שלא ידע את שווי המפה. במקרה שנמסר לאדם חפץ לשמירה, והוא חשב שערכו נמוך יותר, נחלקו השו"ע (חו"מ רצא, ד) וקצות החושן (שם ד) האם עליו לשלם את לפי מה שחשב שהחפץ שווה או לפי ערכו האמיתי. אלא שבמקרה זה יש מקום לחייב לכולי עלמא, כיון שמדובר במכבסה שמגיעה אליה כביסה רבה, והיא לא מבקשת דיווח על שווי הפריט, הרי שהיא לוקחת בחשבון שיהיו גם פריטים יקרים.
כאמור לעיל, במקרה זה יש הגביל את אחריות על פי התקנון של המכבסה. התקנון מגביל את האחריות לפי 7-10 ממחיר הניקוי במקרה של נזק. לא נזכר במפורש מה הדין במקרה של אבדה. בתקנונים אחרים נזכרת הגבלת אחריות גם במקרה של אבדה, ולכן לדעת בית הדין התקנון מגביל את האחריות גם במקרה של אבדה, מפני שהיא סוג של נזק. לכך יש להוסיף, כי בכל מקרה מדובר במפה משומשת אשר ערכה נמוך יותר ממפה חדשה.
לכן אחריות הנתבע מוגבלת לפי עשרה מעלות הכביסה, ועל הנתבע לשלם 1,240 ₪.

 ד. הוצאות משפט
הנתבע לא אמר אמת בבית הדין, ולכן בית הדין מחייב אותו במלוא האגרה בסך 200 ₪, ובסך 1,000 ₪ נוספים עבור ביטול זמנם של התובעת ובעלה. 

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר