שנת תשפ"א | שבת פרשת אחרי מות קדושים

הלכה פסוקה: השקעה בחברה בע"מ שנכשלה והרמת מסך

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / שבט תשפ"א / תיק מס' 80067  

דיינים: הרב חיים בלוך, הרב עדו רכניץ, הרב ישועה רטבי 

המקרה בקצרה: התובעים הם בני זוג, שאינם בקיאים בתחום ההשקעות, שהשקיעו 200,000 ₪ בפרויקט שהוצע להם על ידי הנתבע, שהיה ידיד שלהם. בפועל, הכסף הועבר לנתבעת שהיא חברה השייכת לנתבע. תמורת ההשקעה, התובעים היו אמורים לקבל מניות בחברה חדשה שתקום ותהיה בעלים על הפרויקט. מאז ההשקעה עברו למעלה מחמש שנים, ועד למועד הדיון לא התקבל היתר בניה לפרויקט ובוודאי שההשקעה לא נשאה רווחים.
התובעים טענו כי בהסכם שנחתם התחייב הנתבע לפתוח חשבון נאמנות ולהפקיד בו את כספי ההשקעה עד להקמת חברה חדשה שתפעיל את הפרויקט. התובעים פנו מספר פעמים לנתבע, שדחה אותם בכל פעם, רק לאחר כשנתיים מההשקעה הם הבינו שהנתבע השתמש בכספים ולא הפקיד אותם בחשבון נאמנות. כעת הם תובעים את הקרן בתוספת רווחים של 7% לשנה כפי שלטענתם מופיע בהסכם שנחתם ביניהם. הם בקשו לחייב את הנתבע באופן אישי, ולא רק את החברה, שאין בקופתה כסף.
לטענת הנתבע, הוא הבהיר לתובעים שיש סיכון בהשקעה הזו, ולמרות שהוא חשב שהפרויקט יתקדם במהירות, בפועל בגלל עיכובים שונים טרם התקבל היתר בנייה. לטענת הנתבע סעיף הנאמנות הוא טעות סופר והיה ברור שייעשה שימוש בכסף של התובעים לצורך קידום הפרויקט. בנוסף, הוא ביקש מבית הדין למחוק את התביעה האישית כנגדו וביקש שהתביעה תהיה כנגד החברה בלבד. 

פסק הדין: על הנתבעת ועל הנתבע לשלם לתובעים באופן אישי 230,000 ₪ בסך הכל. 

נימוקים בקצרה:
ראשית כל, בחוזה שבין הצדדים נקבע שאם לא יתקבל היתר בנייה לפרויקט בתוך שנתיים, יש לראות בכך כשלון של ההשקעה, לכן ההשקעה נכשלה. 
 

א. האם הופר החוזה בכך שהכסף לא הופקד לחשבון נאמנות?
נשאלת השאלה כעת האם העובדה שהכסף לא הועבר לחשבון נאמנות היא פשיעה? לטענת הנתבע סעיף הנאמנות הוא טעות סופר. בית הדין לא קיבל את טענתו, משום שעל מנת לקבוע שיש טעות סופר בשטר יש צורך בהוכחה. כפי שכתב הרמ"א (חו"מ מט, ב) שטענת טעות מתקבלת רק כשיש הוכחה התומכת בכך. וכן עולה מדברי התומים (מט, ה).
הבית מאיר (סי' ד) כתב שטענת טעות סופר מתקבלת כאשר מדובר בפרט שלא רגילים להבחין בו. אולם, במקרה זה מדובר בפרט מרכזי ובולט.
לפיכך, נקבע כי הנתבע הפר את ההתחייבות שלו בחוזה. 

ב. האם התובעים מחלו על ההפרה?
כשהתובעים גילו שהכסף לא הופקד בחשבון נאמנות, הם לא דרשו את הכסף בחזרה מיידית. לפיכך, יש לשאול האם מדובר במחילה על הפרת החוזה?
בית הדין סבר כי גם אם היתה מחילה, הרי שהיא "מחילה בטעות" וההלכה היא (רמ"א חו"מ רמא, ב) שמחילה בטעות אינה נחשבת למחילה. המחילה היתה רק על דעת דברי הנתבע שהיתר בנייה יתקבל בקרוב, ובדיעבד התברר שהדברים היו שגויים, ממילא המחילה היתה בטעות. בנוסף לא ברור שהתובעים מחלו על זכותם לקבל את הכסף, ובמקרה של ספק, כיון שהתובעים מחזיקים בשטר, הרי שהמחילה אינה תקפה (שו"ת מהרש"ם ב, קלג, בשם שו"ת שבות יעקב א, קכד).
אשר על כן, נקבע כי התובעים לא מחלו על הפרת החוזה. 

ג. הסעד המגיע לתובעים
ברור שעל הנתבע להשיב לתובעים את הקרן בסך 200,000 ₪. התובעים טענו שעל פי החוזה מגיע להם 7% רווח לכל שנה שבה הכסף היה אצל הנתבעים. בית הדין דחה טענה זו, וקבע כי בחוזה נכתב רק שאם לא יהיו רווחים של 7% לשנה, אזי ההשקעה נכשלה, אך לא נכתב כי זהו הרווח המגיע לתובעים בכל מצב.
כעת בית הדין דן בשאלה מה שיעור הפיצוי המגיע לתובעים על פי הדין. כמה מהפוסקים קבעו כי יש לחייב בפיצוי על אובדן רווחים ברור, כפי שכתב ערוך השלחן (חו"מ רצב, כ) שזה נחשב כ"גרמי". במקרה זה התובעים יכלו להשקיע את הכסף בבורסה דרך אחת מחברות הביטוח ללא כל קושי. לפי חישוב בית הדין הרווח היה עומד במקרה כזה לפחות כ-9% מהקרן.
בנוסף, הנתבעים הרוויחו מהכסף שקיבלו מהתובעים והשקיעו בקידום הפרויקט, אף שכרגע הרווח אינו ניתן למימוש. במקרה שבו אדם לקח את כספי חברו בניגוד לרצונו של חברו והשקיע אותם בעסק שהניב רווחים, עולה מנתיבות המשפט (חוות דעת ביאורים יו"ד קסח-קסט ס"ק יד) שהוא חייב לשלם לחברו על הרווחים. כיון שקשה לאמוד את הרווחים הללו, בית הדין קבע כפשרה כי על הנתבע לשלם 9% מהקרן בתמורה לרווחים אלו, סך הכל 18,000 ₪. 

בנוסף, בית הדין חייב את הנתבע בהוצאות משפט משמעותיות. 

ג. הרמת מסך וחיוב אישי על הנתבע
התובעים ביקשו לחייב את הנתבע באופן אישי, אך הנתבע טען שההסכם היה מול חברה בע"מ. בהסכם הבוררות של בית הדין הצדדים חותמים על כך שהם מכירים בעקרון של אישיות משפטית נפרדת של חברות, וגם בהטלת אחריות אישית במקרים מסוימים. מכיון שבית הדין קבע כי הנתבע הפר את סעיף הנאמנות הרי שיש לראות זאת כגזילה. במקרה כזה קובע סעיף 54א לחוק החברות כי אדם לא יוכל להסתתר מאחורי חברה. בנוסף, במקרה הנדון החברה שייכת באופן בלעדי לנתבע, שהחליט להפר את החוזה שעליו הוא חתם. כמו כן, הנתבע יוכל לקבל מהחברה שלו החזר על הפיצוי שישלם לתובעים. בנוסף, יש לציין כי גם בית המשפט כתב כי יש להקל ב"הרמת מסך" בחברה משפחתית, לכן הנתבע מחויב לשלם לתובעים באופן אישי. 

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר