שנת תשפ"א | שבת פרשת נשא

פרשת השבוע: מִגְדַּל עֵדֶר, הישיבה הראשונה בגוש עציון. מי הקים ולמה?

"בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי: וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם וּמָלַךְ יְקֹוָק עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: פ  וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם" (ד' ו-ח).

בחסדי השם, נבואת מיכה נראית מתגשמת בימינו. קיבוץ גלויות אחרי שבר נורא, קוממיות מדינית והצלחה אדירה.

נקווה שבקרוב נזכה גם להשכנת שכינה.

תרגום יונתן במקום (שגם רש"י מצטטו) מוסיף לו נופך ומפרש את הפסוקים על התגלות המלך המשיח: "וְאַתְּ מְשִׁיחָא דְיִשְׂרָאֵל דְטָמִיר מִן קֳדָם חוֹבֵי כְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן לָךְ עֲתִידָא מַלְכוּתָא לְמֵיתֵי וְיֵיתֵי שִׁלְטוֹנָא קַדְמָאָה לְמַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דִירוּשְׁלֵם".

הביטוי מִגְדַּל עֵדֶר מופיע גם בספר בראשית: "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר" (ל"ה כא).

המיוחס ליונתן שם מתרגם: "וּנְטַל יַעֲקֹב וּפְרַס לְמַשְׁכְּנֵיהּ מִן לְהַלָא לְמַגְדְלָא דְעֵדֶר אַתְרָא דְמִתַּמָן עָתִיד דְאִתְגְלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּסוֹף יוֹמַיָא". כלומר, הוא מזהה את מִגְדַּל עֵדֶר עם המקום שממנו יתגלה המלך המשיח. פסוק זה מופיע בסמיכות לפסוקים העוסקים בקבורת רחל ובהמשך מסעה של משפחת יעקב אבינו לכיוון חברון, שם הם התיישבו. חוקרי ארץ ישראל זיהו מקום זה עם הגבעה המתנשאת מעל היישוב מגדל עוז שבגוש עציון. לגבעה זו קשר מיוחד לירושלים,  זהו המקום היחיד בין ירושלים לחברון, שממנו ניתן לראות את הר הבית מרחוק. יתכן מאוד שעל מקום זה נאמר: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית כ"ב ד).

מסתבר שבר כוכבא, שעליו כותב הרמב"ם: "שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא (כוכבא) המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח" (הלכות מלכים פ' יא ה"ג), גם הוא הכיר את המסורת שמביאים התרגומים, ולכן קבע את מושבו דווקא במקום זה.

מימי בר כוכבא ועד שנת תרפ"ז (1927), עמד המקום בשיממונו גם מבחינה יהודית. בשנה זו יזם רבה הציוני של מאה שערים (שהיה גם ראש ישיבת מאה שערים ואחד משלשת הדיינים של ירושלים), הרב יוסף גרשון הורביץ (למען השקיפות - סבא רבה שלי) עם אחרים, את חידוש ההתיישבות היהודית במקום. הם ארגנו קבוצה של כעשרים מתיישבים (רוב חברי הקבוצה היו יהודים שעלו מתימן), אליהם צירף הרב יוסף גרשון הורביץ שבעה מתלמידי ישיבתו. כך הוקם הסניף של ישיבת מאה שערים באזור גוש עציון וקול התורה החל להישמע שוב ברמה. [נציין במאמר מוסגר כי גם המזרחי בירושלים נוסד בישיבת מאה שערים, ע"י הרב י.ג הורביץ במעמד הראי"ה קוק. בביתו של הרב הורביץ, בנוכחות אב"ד ירושלים הגרצ"פ פרנק, צוינה גם הישיבה הראשונה של כנסת ישראל בירושלים (ט"ו בשבט תש"ט) בברכת שהחיינו בשם ומלכות].

המתיישבים נאחזו במקום במסירות נפש עילאית. בחורף תרפ"ז (1927) ירד שלג כבד מאוד בהרי הגוש, והיישוב הצעיר היה נצור במשך כשבועיים, הייתה כבר סכנה של מוות ברעב. הישועה הגיעה משני כיוונים. הראשון, הרב יחזקאל סרנה זצ"ל, ראש ישיבת "חברון" (כפשוטו) שלח אליהם יהודי עם חמור ועליו כמה שקי דבלים, תמרים וצימוקים להחיות את נפשם. מכיוון זה הגיעה גם משלחת של ערביי "בית אומר", שכניהם הערבים שהיו עמם ביחסים טובים, עם אספקה נוספת כדי להצילם.

בשנת תרפ"ט (1929) יצא הרב יוסף גרשון הורביץ למסע גיוס כספים בארה"ב, כדי לחזק את ישיבת מאה שערים והסניף שהוקם במגדל עדר. לצערנו, בחודש מנחם אב של שנה זו, פרצו פרעות תרפ"ט. רבים נרצחו בכל רחבי הארץ, ומה שנחקק בזיכרון הלאומי הוא הטבח של ערביי חברון בשכניהם היהודיים. גם יהודי מִגְדַּל עֵדֶר חשו בסכנה הנוראה והידיעות על טבח קרוב הלכו ורבו. גם אז כעשרים וחמישה מתושבי "בית אומר" נחלצו להושיעם, ועזרו להם להגיע, בסופו של דבר, לירושלים בשלום.

(בשנת תרצ"ג (1933) רכש מהם שמואל צבי הולצמן את הקרקעות ובשנת תש"ג (1943) חודש היישוב היהודי באזור זה והוקם קיבוץ כפר עציון. יישובי הגוש חרבו ונפלו בד' באייר תש"ח (1948), והוקמו מחדש, ב"ה, לאחר מלחמת ששת הימים. מאז קול התורה הולך ומתגבר בארצנו ובגוש עציון בפרט.

הבה נתפלל כי הקב"ה ימשיך לשלוח את עזרתו מקודש,

רפואה שלימה לכל הפצועים, ניחומים לכל המשפחות ששכלו את יקיריהן,

יביא שקט שלווה ושגשוג לכל עמנו ואוהבנו, ויעניש את אויבינו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר