שנת תשפ"א | שבת פרשת חוקת

שו"ת במראה הבזק: מינוי שו"ב במקום שאין השו"ב הנוכחי רצוי

(מתוך ח"א)

סנטיאגו, צ'ילה                                      Santiago, Chile

שבט, תש"ן

שאלה

האם ביצוע שחיטה נוספת בעיר סנטיאגו מוגדרת כהשגת גבול השוחט?

תיאור הבעיה:
א. בסנטיאגו קיימת שחיטה — המתבצעת ע"י שוחט — של אחת מתוך שש הקהילות הקיימות. שחיטה זו אינה סדירה ואינה אחראית, ואף לא עומדת בתנאים מינימליים של היגיינה (מדובר במיוחד על עופות), כי המריטה ידנית. ובדידי הווי שהעוף הגיע הביתה מקולקל לחלוטין. וכן, למספר לא קטן של משפחות, ואף למסעדה הכשירה.
ב. מחיר הבשר הכשר כפול מהטרף ובמיוחד בעופות, כתוצאה מהשיטה הידנית.
ג. השחיטה מתבצעת אחת לחודש בבהמות, ופעמיים בחודש בעופות. כך, שמשפחה שלא הצליחה לקנות בזמן השחיטה, נשארת ללא בשר. ניסיתי לבוא בדברים עם השוחט, אך הוא טען שזו המציאות, ואין מה לעשות בשלב זה.

החלטתי להקים ועד כשרות, שיארגן עניינים אלה באופן יותר מסודר. ואכן, ריכזתי שלשה רבנים וארבעה "בעלי בתים" הכואבים את המצב וקיבלנו החלטה, להביא שוחט מארגנטינה, לטובת שיפור הכשרות והספקת בשר ועופות, לבית הספר היהודי. ובשנה זו, ב"ה, יינתנו בו שירותי מזון כשרים. בעבר, השוחט המקומי סירב לספק בשר ועופות לביה"ס, עקב חוסר בזמן (דרך אגב, השגת האישור להפעיל מטבח כשר היה מאוד קשה ואנו חוששים שמא יחזרו בהם).

תשובה

הנה, בשו"ב הבא לשחוט בתחום חבירו, ישנן שתי בעיות כדלהלן: 
א. איסור שו"ב לבוא בגבול שו"ב אחר, וזה מתקנת הקדמונים.

ב. איסור לירד לתוך אומנותו של חברו. או עני המהפך בחררה, ובא אחר ונטלה הימנו.

והנה בבעיה א', כך היא תמצית הדברים:

בספר "בית דוד"¹ הביא, בשם הרבה פוסקים, שאסור לשו"ב אחר לבוא בגבולו של השו"ב הקבוע ולהשיג את גבולו. ואפילו אם הרב והקהל רוצים להוסיף עוד שו"ב בעיר, מביא ה"בית דוד"² שאסור להוסיף, אא"כ יש אמתלא של טעם. כגון, שנתרבו בני העיר ונתרבתה השחיטה, ועי"ז מזדמן דוחק ביותר בשחיטה. ובפרט, אם השו"ב מתרפה במלאכתו, אז, הרשות בידי בני העיר להוסיף שו"ב. ואף בגוונא שיש רשות להוסיף שו"ב שני, מביא ה"בית דוד", שיש להוסיף רק באופן שלא יפחתו להשו"ב הקודם חוקו הקצוב חלף עבודתו, כאשר פסקו לו בשעה שנתמנה לשו"ב³.

ולכן, לפי האמור בשאלה, משמע שהשו"ב הקיים לא מצליח לספק את צורכי הקהילה, ולכן מותר לקהילה להוסיף שו"ב. אך בתנאי, שלא יפחתו לראשון משכרו⁴. אם, לפי הנ"ל, מתבאר שיש להביא שו"ב נוסף, ולפחות משכרו של הראשון, כי אז אין לסלקו אלא אחר התראה (גם בכתב), ולהעמידו על המצב.

אך יש מצבים בהם לא שייך איסור א' וכדלהלן:
א.  אם השו"ב עמד מעצמו, ולא מטעם מינוי הקהל, אין בזה משיג גבול מתקנה הנ"ל⁴. ויש  לדון בזה, מטעם יורד לאומנות חברו, וזוהי שאלה ממונית.
ב.  אם מינויו של השו"ב הנוכחי, היה מלווה בהסכם או חוזה העסקה, ובו מפורטים תנאים בהעסקתו, הרי שאם אינו מקיים התנאים שהותנו עימו, אין בזה השגת גבול כלל. ויש לדון בחוזה עצמו, שאף זוהי שאלה ממונית. ואם כך פני הדברים בנדון דידן, אין באפשרותנו לענות לשאלה זו. שכן זו שאלה של טענות ומענות הצדדים. ודבר זה צריך להתברר בפני בי"ד רבני⁵.
__________________________________________
¹ בית דוד, סימן א', ס"ה ביסודי הבית סק"ז. ועיין בציץ אליעזר, ח"י, סימן ל"ג, שדן באריכות בדין זה.
² שו"ת דברי חיים, ח"ב, בהשמטות סימן י"ג. ובטוב טעם ודעת, לר' שלמה קלוגר, קמא, סימן י"ד. ובספר דעת תורה, סקפ"ו.
³ שו"ת דבר משה סימן ז'.
⁴ דעת קדושים. הובא בדרכי תשובה שו"ע יו"ד, ס' א', ס"ק רי"א.
⁵ בענין זה של חזקת שו"ב והשגת גבולו, יעויין באריכות פסק דין רבני, ח"ב, עמ' 212.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר