שנת תשפ"ב | שבת פרשת ויגש

פרשת השבוע: קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה (שיר השירים ח' ו)

ביארו חז"ל: "שקנאו בו (ביוסף) אחיו" (מדרש רבה שם).

על זאת יש להוסיף: "רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה ... מוציאין את האדם מן העולם" (אבות פ"ד מ' כא).

המאורעות הקשים – תוצאותיה הקשות של הקנאה בבית יעקב אבינו, המתוארים בפרשיות וישב ומקץ, מגיעים לתיקון חיובי בהוראתו של יוסף לכל הסובבים אותו "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" (בראשית מ"ה א).

עסקנו בביטוי זה גם בעבר, בדברינו לפרשת ויגש בשנת תשע"ב, בשנת תשע"ד, בשנת תשע"ה ובשנת תשפ"א.

ביטוי מיוחד זה מופיע שוב, רק עוד פעם אחת בתנ"ך, בהקשר של בית דוד, משפחתו של דוד המלך והיחסים בין בניו כולל בתו תמר. שם מצינו: "וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי וַיֵּצְאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָיו" (שמו"ב  י"ג ט).

רמז עבה זה מלמד אותנו כמה לקחים:

א.     מה שהתרחש בבית יעקב אבינו, ותוקן בתחילת פרשתנו, מלמד אותנו כמה מסוכנת הקנאה.

ההמלצה שלא לשנות בין הבנים היא חזקה מאוד.

לולא גדולתו של יוסף הצדיק עתידו של עם ישראל – בני ישראל, ח"ו, היה בסכנה גדולה מאוד. ההכרזה "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם" (בראשית מ"ה ד), הייתה בבחינת נס, שאי אפשר ואסור לסמוך עליו.

ב.     הקנאה בין בניו של ישי הצדיק (עיינו שבת דף נה ע"ב, בבא בתרא דף יז ע"א), העבירה גם אותם על דעתם.

שלשת בניו הגדולים לא סלחו לדוד הקטן (שמו"א ט"ז יא) השביעי (דבהי"א ב' טו), על זכייתו במלכות, כביכול, על חשבונם. הדברים באים לידי ביטוי בדבריו הקשים של אליאב, בפגישתו עם דוד ביום בו הוא היכה את גולית הפלישתי (עיינו שמו"א י"ז כח-ל).

גם למעלה מאלף שנים מאוחר יותר, בימי רבי יהודה הנשיא ותלמידו רבי חייא הגדול, עמד מתח נורא באוויר בין השניים. האחד צאצא של דוד המלך והשני צאצא של אחיו הגדול, בנו השלישי של ישי, שמעא = שמעה =שמעי = שמה.

ג.      הקנאה בין בניו של דוד הוציאה אותם מן העולם, והכריתה גם את המשך זרעם אחריהם.

אמנון, שהיה בכור הבכורות במשפחתו של דוד המלך, וראה עצמו כיורש עצר, פגע אנושות באחותו תמר ונענש בהפסד כח ההולדה שלו (עיינו שמו"ב י"ג א-יז, וברש"י שם עלל פסוק יז).

סיבלה של תמר היה כפול עקב הפגיעה החמורה שפגע בה אמנון והיא נותרה בודדה ושוממה כל חייה (שם, שם כ).

אבשלום, שהיה הבכור הבא בתור, והתנשא למלוך (שם, ט"ו א, מלכים א א' ה-ו), רצח את אמנון (שם י"ג כח-כט), מה שכמעט השמיד את כל בני דוד (שם, שם ל). גם הוא נהרג (שם, י"ח יד-טו) ועזב את העולם ללא צאצאים (שם, שם יח).

(הדברים יתפרסמו בקרוב בפירוט בספרי צפנת שמואל – מלכות דוד).

קנאה איננה מובילה לעולם למקומות טובים.

עין טובה מדריכה את האדם והציבור לכיוונים חיוביים וטובים הרבה יותר.

הבה נפיק לקחים, במישור הפרטי, בתוך כל משפחה ומשפחה, וגם במישור הציבור.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר