שנת תשפ"ב | שבת פרשת תרומה

פרשת השבוע: המשפט העברי וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (חלק ב)

הציווי לבנות את מערכת המשפט של המדינה היהודית, הוא חלק בלתי נפרד, צמוד וכלול במעמד הר סיני, המאורע המכונן של עם ישראל כאומה (רס"ג), כך הוכחנו בדברינו הקודמים.

שתי הפרשיות הראשונות, שמשמשות כפתיחה לפירוט של הדין המהותי, הן הפרשיות העוסקות בעבד עברי ואמה עבריה. נברר אלו ערכים המבטאים את כבוד האדם וחירותו באים לידי ביטוי בפרשיות אלה, מתוך עיון בפסוקים ובדברי חז"ל.

נקדים ונאמר כי עד למהפכה התעשייתית, העולם היה מבוסס בעיקר על עבודת כפיים. לכאורה, העבדות הייתה הכרח בל יגונה. אע"פ כן, כתנאי ליציאת מצרים, היו צריכים בני ישראל לשלח את העבדים שלהם (ע"פ ירמיהו והירושלמי). כך הקדימה היהדות את סלידתה ממוסד העבדות אלפי שנים לפני אייב לינקולן, שגם לו מגיע ישר כח גדול. גם לעבד כנעני יש זכויות כבן אנוש על פי ההלכה. בגלל קוצר היריעה, בדברינו בשבועות הקרובים נעסוק רק בעבד ואמה עברים. כיוון ש"דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר", נתייחס גם לפסוקים בספר דברים (דברים ט"ו יב-יח) העוסקים גם הם בעבד עברי שמכרוהו בית דין (רש"י).

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כ"א ב) – "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה" (דברים ט"ו יב).

א.     על פי התורה אף יהודי לא נולד עבד, כולם נולדים בני חורין. המציאות של עבד עברי היא תוצאה של מעשה פלילי, גנב שאין לו ממה להחזיר את הגניבה, או של אדם שנפל מבחינה כלכלית עד כדי כך, שאיננו יכול לדאוג לקיום אפילו מינימלי שלו ושל בני משפחתו (ויקרא כ"ה לט). בשני המקרים מדובר על מציאות של בדיעבד גמור. לכן, התורה נוקטת בלשון כי, לשון מותנת ולא מוחלטת, לשון המשמשת בעיקר לעונש ואף פעם לא לאיסור-לאזהרה.

ב.     חז"ל לימדונו כי מביטויים אלה, יש ללמוד עיקרון חשוב נוסף. כולנו עבדים של הקב"ה ותודעה זו  מבטיחה לנו את חירותנו. גם מי שנפל למצב של עבדות הוא "אדון", בעל זכויות רבות: "כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו". התוצאה היא מאוד משמעותית: "שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן" (קידושין דף כ ע"א).

ג.      מי שקונה עבד עברי מתחייב לדאוג למשפחתו, לאשתו ולילדיו, אף על פי שהם אינם "עבדים", ואסור לאדון לדרוש מהם לעמול עבורו. לעבד יש זכות קניינית על רכושו. גם לאשתו, שכמובן היא איננה משועבדת (בכך נעסוק בשבוע הבא), יש את כל הזכויות, ככל אישה (רמב"ם פ"ג מהלכות עבדים ה' א-ב, ה).

ד.     העבד מוגדר בתורה כעובד שכיר שקיבל על עצמו התחייבות כפולה: "כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים" (דברים ט"ו יח). להגדרה זו משמעות כפולה: א. לעבד מגיעים תנאים סוציאלים וכשהוא משתחרר הוא מקבל פיצויי פיטורין = מענק שחרור: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (שם, יד). התורה תולה את הברכה ברכוש האדון בקיום חיוב זה: "וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (שם, יח). ב. גם שכיר אין להחתימו על חוזה עבודה מחייב (מבחינת העובד) ליותר משלש שנים (עיינו שו"ת במראה הבזק ח"א תשובה מ' הערה 4 בשם מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל).

כל ההלכות הללו, מלמדות אותנו כלל יסוד בהלכות ציבור של מדינה יהודית, האמור לבוא לידי ביטוי ברור ומודגש בספר החוקים שלה – לכל אדם הזכות לחופש. גם מי שנמכר כעבד בדיעבד, הרי זה לתקופה מאוד מוגבלת, זכויותיו כבן אנוש אינן נפגעות. למעלה מזה, גם משפחתו לא נפגעת מכך ויש להקפיד על "תנאיו הסוציאלים", מה שיבטיח ברכת שמים בנכסי המעביד. קל וחומר שיש להקפיד על חירותו וכבודו של כל עובד.

מעביד המנסה לפגוע בזכויות עובדיו מפסיד כפליים. בשבוע הבא נמשיך ללמוד עוד עקרונות מפרשיות אלה.

בינתיים הבה נשתדל להדר גם בנושא זה ונקפיד לשמור על זכויות יסוד אלה של כל איש ואשה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר