שנת תשפ"ג| שבת פרשת וירא

פרשת השבוע: הסכנה שבהרהור! או כמה צריך להזהר!

"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹ-הִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כ"ב א).  

מדרש פלאי על פסוק זה, פותח את הדיון בפרשת העקידה ומקשה:

"אחר מה?" ועונה: "אחר הרהורי דברים. את מוצא שאברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, ומה היה אומר, שמא קבלתי שכרי בעולם הזה, שעזרני הקב"ה באותן מלכים והצילני מן הכבשן, כבר קבלתי שכרי ואין לי שכר לעולם הבא. א"ל הקב"ה: הואיל והרהרת אחרי מעשי, עולה אתה צריך להקריב, דתנן: העולה על מה היא באה, על הרהור הלב" (מדרש ילמדנו  ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קד).

האם הקב"ה מעניש על מחשבות ללא מעשים בפועל?

שאלה זו נדונה במסכת נזיר:"מתני'. האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים (למרות נדרה) , הרי זו סופגת את הארבעים (מלקות). הפר לה בעלה (ולכן הנדר שנדרה כבר לא בתוקף), והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והייתה שותה ביין ומטמאה למתים - אינה סופגת את הארבעים. (שהרי רק חשבה לעשות עבירה אבל בגלל ההפרה העבירה לא נעשתה בפועל).

הגמרא ממשיכה לדון ומסבירה: "גמ'. ת"ר: "אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיקֹוָק יִסְלַח לָהּ" (במדבר ל' יג). קשה, אם האיש הפר את נדר אשתו למה היא זקוקה לסליחה? - ועונה הגמרא: "באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה (כמו אישה זו) טעון כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר - על אחת כמה וכמה!" (דף כג ע"א).

המסקנה העולה מן הסוגיא היא שאין מענישים על מחשבה לחטוא, אבל כפרה צריך, גם אם לא נעשה מעשה איסור בפועל.

אם כך, צריך להבין מדוע אברהם אבינו "נענש" על הרהוריו, ושילם עליהם בדרישה לעקד את בנו על המזבח, כקרבן עולה (שבא לכפר על מחשבות)?

התשובה: אדם בדרגה של אברהם אבינו משלם גם על מחשבות לא ראויות, כמו "הרהור אחר מדת הדין", כמובא במדרש לעיל.

נוכיח עקרון זה מפרשיה נוספת בספר בראשית, ממנה מוכח כי צדיקים נדרשים לשלם גם על חטא שלא נעשה, אבל רצו לעשותו. יוסף, כמו אברהם עמד בניסיון. אברהם עמד בעשרה ניסיונות וגם יוסף עמד יום יום בניסיון.

אשת פוטיפר חמדה את יוסף ולכן ניסתה יום יום לפתותו. כך מופיע בכתוב: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (זו גם הלשון בפרשתנו) וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:... וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ" (שם ל"ט ז – י).

יוסף כאמור לא נפל בפח ולא נכשל. אבל הפסוק: "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ (שם, שם יא), עורר את חז"ל לשאול: מה פירוש לעשות מלאכתו?

רבי יוחנן במסכת סוטה עונה: "א"ר יוחנן: מלמד, ששניהם (אשת פוטיפר ויוסף) לדבר עבירה נתכוונו" (דף לו ע"ב).

יוסף הצדיק אמנם עמד בניסיון ולא נכשל, אף על פי כן, הוא שילם מחיר כבד על ההרהור והמחשבה בדבר האפשרות לחטא. אחרי שאשת פוטיפר נכשלה בניסיונות היום יומיים שלה, ויוסף ברח ממנה, היא החליטה להעליל עליו עלילות דברים. כתוצאה מכך יוסף ישב עשר שנים בכלא המצרי, על לא עוול בכפו (שמות רבה (וילנא) (פרשת וארא) פרשה ז סימן א).

על מה הוא ישב? התשובה היא: שצדיק במדרגתם של אברהם ויוסף, משלם גם על הרהור ומחשבות, ללא מעשה בפועל.

גם אדם רגיל שרצה לחטוא ועשה מעשה, ובסופו של דבר לא נכשל, איננו נענש (כגון: שרצה לאכול משהו לא כשר ובסוף אכל כשר בטעות), אבל גם הוא זקוק לכפרה.

צדיקים נדרשים לזהירות גדולה עוד יותר!

כמה כל אחד צריך להיזהר, אם במחשבות, קל וחומר בדיבורים!!!

חכמים היזהרו בדבריכם!

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר