שנת תשפ"ג| שבת פרשת חיי שרה

חמדת השבת: טעמי איסור טלטול מוקצה וכלים שמלאכתם לאיסור

בשבועות האחרונים התחלנו לעסוק בגזירה האוסרת את טלטול המוקצה בשבת.

בשבוע שעבר עסקנו בטעמי הגזירה, נמשיך ונעמיק בהם כעת.

באופן כללי למדנו שיש שני סוגי חפצים האסורים בטלטול בשבת:

כלים שמלאכתם לאיסור. הגמרא אומרת שאסור לטלטל את הכלים הללו "מחמה לצל", ומותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם. כלומר: אסור לטלטלם מחמה לצל, דהיינו, להגנתו של הכלי, ומותר לטלטלם לצורך גופם, כלומר, כדי להשתמש בהם לשימוש המותר בשבת, ולצורך מקומם, כלומר, בכדי לפנות את מקומם לצורך שימוש מותר אחר בשבת.

לאור הטעמים אותם הסברנו בשבוע שעבר ניתן לבאר את הרעיון מאחורי ההגדרות הללו: טלטול לצורך מקומו משמעו טלטול כדי שהכלי לא יהיה במקום הזה. ראשית, אם בדעת האדם להיפטר מהכלי, אם הוא עוסק בסילוק הכלי ממיקומו הנוכחי, סביר שלא יתחיל להשתמש בכלי עצמו. בכך סר החשש שטלטול הכלי יגרור בעקבותיו שימוש אסור בו.

אם אדם מטלטל כלי לצורך מקומו, ומוציא את הכלי החוצה, הוא לא הרים את הכלי כדי שהוא יגיע למקום מסוים, אלא כדי שלא יתפוס את המקום בו היה. בכדי לעבור על איסור דאורייתא של הוצאה מרשות לרשות דרושה כוונה של הגבהת החפץ בכדי שהוא יגיע למקום מסוים. הגבהת החפץ בכדי שהחפץ לא יהיה במקום בו הוא נמצא מוגדרת כמלאכה שאינה צריכה לגופה. אם כך, היתר טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו אינו מתאים לגזירת טלטול משום הוצאה מרשות לרשות, לכן הוא מותר.

איסור טלטול כלים שמלאכתם לאיסור מחמה לצל מתאים לשני טעמים שלמדנו בשבוע שעבר. הגבהת הכלי לצורך הגנה עליו בדרך כלל כוללת חשיבה שראוי שהכלי ייעקר ממקום זה ויגיע למקום המיועד, או לכל הפחות בטוח, לכלי. זו בדיוק החשיבה האסורה בהקשר של הוצאה מרשות לרשות – הכוונה שהכלי ייעקר ממיקומו הנוכחי ויגיע למקום אחר.

נניח שאדם מוצא בורג מחוץ למקומו בשבת. הוא לוקח את הבורג למחסן, בו הוא מאחסן את יתר כליו. מוצא את המגירה הנכונה ומכניס את הבורג. תוך כדי הדברים הוא שם לב שברגים רבים נמצאים חוץ למקומם. הוא מתחיל לסדר את הברגים. ברוך ה', שבת קודש, אין עבודה, הזמן רב ומאפשר לסדר את כל המחסן. בדיוק על כך אומר הרמב"ם שכשם שיש מחשבה ודיבור המתאימים לשבת, כך יש פעולות שמתאימות לשבת. יש פעולות שמותר לעשות בשבת, אבל הן אינן מתאימות לשבת. איסור טלטול הכלים כדי להניח אותם במקומם יגביל את היכולת לשקוע בסידור הבית, ויעודד עיסוק בענייני המשפחה והרוח, המתאימים יותר לשבת.

הסוג השני של כלים המוגדרים כמוקצה הם כלים שאינם חלק ממרחב השימוש האנושי הרגיל. תחת הגדרה זו כלול  כל חפץ מעולם הטבע שטרם הוכנס לשימוש אנושי, וכן כלים שאדם בחר להוציאם מכלל שימוש. כאשר כלי נשבר ומפסיק לקיים את ייעודו, הוא כבר אינו כלול במרחב השימוש שלנו, לכן אסור לטלטל אותו לשבת. מהצד השני: עצים ואבנים שטרם הוכנו לשימוש אנושי רגיל, לא היו בכניסת השבת חלק מהמרחב האנושי, לכן אסור לטלטלם בשבת. אמנם אפשר לקחת אבן שתשמש אותנו לעצירת הדלת, אך ככל ולא עשינו זאת לפני שבת, האבן נותרת מוקצה במשך השבת כולה, ואסור לטלטלה.

כיצד מייעדים את האבן לשימוש? האם אבן ששימשה באופן מקרי כבר יצאה מכלל מוקצה, ומותר להשתמש בה בשבת הבאה? האם אבן יכולה לצאת מכלל מוקצה בלי שהיא עברה איזו הכנה לשימוש של אנשים (שיוף, או כל הכנה אחרת)?

כל זאת ועוד בשבועות הקרובים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר