שנת תשפ"ג| שבת פרשת שלח

חמדת השבת: שכחת מוקצה על בסיס לדבר האסור

בשבועות האחרונים אנו עוסקים בהלכות מוקצה המוגדר כבסיס לדבר האסור.

למדנו את אחת הגמרות היסודיות (המופיעה במסכת שבת דף קמב ע"ב). שם מובא בשם רבי יוחנן  שיש להבחין בין חפץ מוקצה שנשכח על בסיס לפני השבת, ובין חפץ מוקצה שהונח על הבסיס בכוונה תחילה. את המוקצה בכל מקרה אסור לטלטל. אך אם המוקצה הונח על הבסיס, אסור לטלטל את הבסיס במשך כל השבת, גם אם המוקצה יסור ממנו. לעומת זאת, אם המוקצה נשכח על הבסיס, מותר להפיל (להטות או לנער) את המוקצה ולטלטל את הבסיס.

הניגוד בין "שוכח" ובין "מניח" מעניין. לכאורה אפשר להניח חפץ ולאחר מכן לשכוח ממנו. על פניו אלו אינם הפכים ממש. על כן עלינו לברר מה הלכתית נחשבת "הנחה" של המוקצה, ומה נחשבת "שכחה". 

תרומת הדשן (סימן קצג) נשאל אם חפצים הנמצאים במגירה (תיבה) ועל גביהם הונחו חפצים מוקצים נעשים בסיס לדבר האסור. בלשון השאלה הוא מעלה שתי סברות מדוע הגיוני לא להגדיר את החפצים הללו כבסיס לדבר האסור:

1. החפץ המוקצה הונח עליהם זמן רב לפני השבת.
2. מטרת הנחת החפץ שם היא הנחתו במגירה, לא דווקא על גבי החפצים הללו.

בדברינו בשבוע זה ובבא נברר את ההלכה ביחס לשני השיקולים הללו. 

מדוע בסיס לדבר האסור נאסר בטלטול? תרומת הדשן אומר שהמודעות של המניח שמוקצה מונח על הבסיס, וממילא הוא ייאסר בטלטול במשך השבת, היא שמקצה אותו משימוש במהלך השבת. בשבועיים האחרונים עסקנו בחידושו של ר"ת לאור הגדרה זו: אם מראש האדם מתכוון להפיל את המוקצה מן החפץ, הוא לא ייאסר כבסיס לדבר האסור, מכיוון שמראש הייתה מחשבה להתיר את הטלטול של הבסיס בהמשך השבת.

רש"י (מסכת שבת דף קמב ע"ב) אומר שאם שכח את המוקצה על החפץ בין השמשות – מותר להפיל אותו, והוא אינו נהפך לבסיס לדבר האסור. הרמב"ם (הלכות שבת פרק כה, יז) אומר שאם הניח את המוקצה מערב שבת – הבסיס ייאסר. תרומת הדשן מסיק מניסוחים אלו של רש"י והרמב"ם שאם לא הניח במודע סמוך מספיק לשבת, החפץ לא יהפוך לבסיס לדבר האסור. בסיס לדבר האסור ייאסר רק אם הניח את החפץ ומודע למיקומו סמוך לכניסת השבת.

הבית יוסף אינו מקבל את דיוקו של תרומת הדשן מדברי הרמב"ם, אך מסכים שדיוקו מלשון רש"י אכן משכנע. הוא פוסק (בשולחן ערוך אורח חיים סימן שט, ד) שאם הניח על דעת שהמוקצה יהיה שם בכניסת השבת החפץ הופך לבסיס לדבר האסור.

אם כך, עולים להלכה הדברים הבאים:

הניח את המוקצה במודעות לכך שאם לא יתבצע שינוי פעיל המוקצה יישאר על החפץ בכניסת השבת – נעשה בסיס לדבר האסור.

אם בשעת ההנחה התכוון להסיר את המוקצה לפני שבת, ושכח לעשות זאת – החפץ לא ייעשה בסיס לדבר האסור.

הניח ללא מודעות לכך שהחפץ עלול להישאר על הבסיס בכניסת השבת – גם כך נראה מלשון השו"ע שהחפץ לא ייאסר כבסיס לדבר האסור. תרומת הדשן אומר שאם הניח בזמן קרוב מספיק לשבת ודאי ששם לב שהשבת קרבה, אך מלשון השו"ע אין הכרח שקיבל את דבריו, ועל כן אפשר להקל בכל מצב בו האדם לא חשב על כך שהמוקצה יישאר על הבסיס בכניסת השבת. 

נזכיר את הדבר בו פתחנו: רבי יוחנן בגמרא אומר שאם המוקצה "נשכח" על הבסיס, הבסיס אינו נאסר. התברר שהבסיס יווצר רק אם באמת הייתה מודעות מספקת לכך שהמוקצה יהיה על הבסיס בכניסת השבת.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר