שנת תשפ"ג| שבת פרשת ואתחנן

פרשת השבוע: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֹהֵינוּ ד' אֶחָד

בחומש החמישי מופיע חמש פעמים הביטוי: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.

אין צורך להסביר כמה חשוב ביטוי זה בתולדות עמנו ובחינוך ילדינו. די לנו אם נזכיר כי בעזרתו זיהה הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל, הגרי"א הלוי הרצוג, את הילדים היהודים, שהוחבאו בזמן השואה הנוראה במנזרים ברחבי אירופה. פסוק זה שגור על פינו, ואנו חוזרים עליו לפחות פעמיים בכל יום.

לכן, אין זה פלא כי הביטוי "מפי השמועה" (כגון סוכה כח ע"א) משמעותו מסורת מהדורות הקודמים, וגם על מקומה של המסורת ביהדות אין צורך להכביר במילים.

הוכחנו משני פסוקים שהשמיעה חשובה מן הראיה!

האחד בתורה, מופיע בפרשתנו פרשת ואתחנן: "וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (ד' יב). 

והשני, המופיע בדברי דוד בספר תהילים: "אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי .... אָז אָמַרְתִּי (בפה) הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי (קריאה בעין)" (מ' ז – ח). 

נוסיף לדברינו גם מתורתו של הרב דוד הכהן, המכונה הנזיר, מספרו החשוב "קול הנבואה". הוא מביא כי אומנם הפילוסופים הספרדים, שהושפעו מאפלטון, העדיפו את חוש הראיה (אסתטיקה) על חוש השמע, אולם לעומתם, גדולי חכמי ישראל מבעלי המוסר, קבעו כי "השמיעה גדולה מן הראיה, כי כח השמע יותר זך ונקי" (קול הנבואה – ההגיון העברי השמעי קטע כד).

הרב הנזיר מצטט גם מספרו של רבנו יונה גירונדי (בגירונה אשר בספרד גרו ראשונים נוספים חשובים כמו הרמב"ן והר"ן), "שערי תשובה": "העין איבר נכבד מאוד, ונכבדה ממנו האוזן".

גם רבנו בחיי בן אשר בספרו "כד הקמח" (אות ז) טוען כי: "כח השמע הוא יותר זך ודק מכוח הראות". לכן, בדיני נזיקין "חרשו נותן לו דמי כולו" מה שאין כן "סימא עינו נותן לו דמי עינו" (ב"ק פ"ה ע"ב).

זו גם דעת ר"י יעבץ בפירושו למסכת אבות (פ"ו מ"ב), המגדיר "כי בחוש השמע תלויים חיי הנפש, וזו גם דעת בעל "אורחות צדיקים" (בהקדמה לספרו) (קול הנבואה, שם).

בהמשך דבריו (שם קטע כז) מסביר הנזיר: "האדם כוסף אל מוחשי הראות והשמע... להיותם מתיחסים יותר אל שנקנה בהם הדברים העיוניים, שבהם נתלה השלמות האנושי", ומביא כראיה לדבריו את הפסוק הבא, המופיע בספרי משלי (ספרו של החכם מכל אדם): "אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה יְקֹוָק עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם" (כ' יב, קודם אוזן ורק אח"כ עין). חיזוק נוסף לדבריו הוא מביא מפסוק נוסף (שם ט"ו לא) "אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין". הוא מסכם: "כל אחד מהם (השמע והראות) הוא נאה, אך הקול, שנשיג בו המושכלות מן המלמד, הוא ערב עד מאוד (שנאמר) "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב' יד).

פתחתנו את דברינו בשמיעת קול ד' אחד ואנו מסיימים בקולו הערב של עם ישראל.

בשבוע הבא בע"ה נמשיך להעמיק בביאור פסוק זה.

כמו שכבר הזכרנו, לאוזן תפקיד נוסף, היא האיבר המופקד על שמירת האיזון הגופני. האוזן, כשמה כן הוא, היא מאזנת ומגנה מפני נפילות. חוסר ההקשבה של הקיצונים משני הצדדים והשתלטותם על השיח הציבורי עדיין מדאיג מאוד!  ועלול לגרור נפילה מאוד כואבת, ח"ו.

הבה נתפלל לאיזון בכל התחומים, איזון שיושג גם מהאזנה של כל אחד
לצרכיו של השני.איזון שיושג בין האמונה בהשם אחד ובין האמונה בסגולתו
המיוחדת של עם ישראל כולו: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר