שנת תשפ"ד| שבת סוכות

חמדת השבת: סוכת פרגולה

בימים אלה אני נשאל רבות על סוכות פרגולה. אמנם ישנה תשובת 'במראה הבזק' על העניין, אך מצאתי לנכון להעיר על שתי נקודות משמעותיות מתוך הסוגיה וההלכה.

הנושא האחד הוא הנושא של 'סוכה ישנה'. אצל אנשים רבים הפרגולה בנויה באופן שיש דפנות וסכך כשרים במשך השנה כולה. השאלה היא אם סוכה זו כשרה בסוכות ללא הכנה נוספת.

במשנה (מסכת סוכה פרק א משנה ב) מובאת מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי אם סוכה ישנה פסולה. בית הלל מכשירים. לפי בית שמאי יש להכין סוכה במיוחד לשם סוכות. כאמור, לפי בית הלל אין דרישה שכזאת.

בירושלמי על משנה זו נאמר שצריך לחדש בה דבר, ומבואר שם שהכוונה היא להוספת טפח לסכך. שלוש שיטות נאמרו בראשונים בהסבר אמירה זו:

1. לפי הרמב"ם אמירה זו נאמרה לשיטת בית שמאי. בית שמאי פוסלים את הסוכה הישנה. אך ניתן להכשיר אותה על ידי חידוש דבר.
2. לפי בעלי התוספות גם בית הלל סוברים שהסוכה הישנה פסולה. כוונתם שדי בחידוש דבר כדי להכשירה. כלומר, לפי בית שמאי הכשרת הסוכה תעשה על ידי הסרת הסכך והשבתו, ואילו לפי בית הלל דיינו בתוספת של טפח לסכך הקיים.
3. לפי המאירי וראשונים נוספים, בית הלל אמנם סוברים שהסוכה כשרה, אך ראוי יותר שהסוכה תבנה במיוחד לשם חג הסוכות הנוכחי. בכדי לעמוד בהידור זה אין צורך לפרק את הסוכה, אלא רק להוסיף טפח נוסף לסכך, ועל ידי חידוש הדבר מקיים את ההידור.

בלשון השו"ע (אורח חיים סימן תרלו סעיף א) משמע שפוסק כבעלי התוספות, שישנה חובה להוסיף דבר כדי שהסוכה לא תהיה ישנה. אך המגן אברהם ואחרונים נוספים מוכיחים שכוונתו לפסוק כמאירי, שתוספת הדבר היא לכתחילה ולהידור, אך הסוכה כשרה גם ללא התוספת. וכך פוסק במשנה ברורה (שם ס"ק ד). 

נעבור לנקודה השנייה:

בפרגולות רבות עומד סיכוך במשך השנה כולה, ואילו את הדפנות מוסיפים רק בסמוך לחג. האם יש בכך בעייתיות?

במשנה (סוכה א, ח) נאמר שהחוטט בגדיש לעשות לו סוכה – אינה סוכה. הכוונה היא שלאדם יש גדיש תבואה גדול. הוא חופר בו מקום, וכך נוצר חלל שמעליו יש סכך כשר. המשנה אומרת שאין לחלל הזה דין סוכה.

הראשונים הגדירו הגדרות שונות ביחס לדין החוטט בגדיש, חלקם קשורים למושג של "תעשה ולא מן העשוי", ולא נאריך בהם כאן. נתמקד רק בשתי שיטות של הראשונים:

הרמב"ם (הלכות סוכה פרק ה הלכה ט) כותב שהכלל הוא שצריכים להעמיד את הסיכוך לצורך צל. במקרה זה, עימור הגדיש לא נעשה כדי לייצר צל, אלא כערימת גדיש. חפירה לא תכשיר את ערימת הגדיש, שכן היא לא תהפוך את העמדת הגדיש בצורה זו לצורך צל.

עולה שלפי הרמב"ם אין בעיה להוסיף דפנות מסביב לסככה שנעשתה לצל.

אך בהגהות מיימוני שם מביא את שיטת ראשוני אשכנז, האומרים שהבעיה היא שקודם היה סכך ולאחר מכן יצר דפנות סביבם. הסדר הנכון של בניית הסוכה הוא קודם לייצר דפנות, ועליהם להעמיד סכך.

לשיטתם עולה שאין אפשרות להוסיף את דפנות הסוכה מסביב (ותחת) לסכך, כמו בפרגולה שתיארנו לעיל.

השולחן ערוך (שם סימן תרל"ה) פוסק כדברי הרמב"ם, ואילו הרמ"א (שם) פוסק כראשוני אשכנז. עולה שאין להוסיף את דפנות הסוכה סביב הסכך שכבר קיים.

ברם, בגמרא (שם דף טז ע"א) רב הונא אומר שאם יש חלל בגובה טפח במשך שבעה טפחים, ניתן להרחיב את החלל ולהעמיק אותו עד שיהיה בו גובה ראוי לסוכה. מדוע?

לפי הרמב"ם: אם יש גובה טפח, הרי שמה שהונח מעל הטפח נעשה לצל על החלל הזה. אמנם אין במקום הזה שיעור הראוי לסוכה, אך דיינו בכך שהסכך מוגדר שהונח שם לצל בכדי שיהיה סכך כשר.

לפי ראשוני אשכנז: השטח הזה נחשב "אוהל" למספר עניינים הלכתיים, ולכן הוא מזוהה כסוכה, הכשר מכל בחינה למעט הגובה. לכן אם יש דופן בגובה טפח הסמוך לסכך, זו תחילת סוכה, וניתן להוסיף את יתר הדופן מאוחר יותר. הרמ"א (שם) פוסק בהתאם לכך שדיינו שיהיה טפח מהדופן הסמוך לסכך, ולאחר מכן ניתן להוסיף את יתר הדופן.

אם אתם בונים פרגולה, והסכך שלכם יעמוד בכל השנה, אך הדפנות לא יעמדו, וודאו שבמסגרת המחזיקה את הסכך יש גובה טפח מתחתיו (לדוגמא: בקשו מהנגר שיוסיף דיקט בגובה של 15 ס"מ מתחת למסגרת לפני שהוא מכניס את הסכך), וכך תצאו ידי חובה לכל השיטות. 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר