שנת תשפ"ד| שבת פרשת וירא

פרשת השבוע: מידת הרחמים, מידת הדין ושוב מידת הרחמים, מה הפשר?

"וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית י"ח א).

כך פותחת פרשתנו, וכולם שואלים מה תוכן ההתגלות?

רש"י מבאר: "בא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו", לדבריו תוכן ההתגלות היה ביקור חולים שכלל שאלה בשלומו.

הרשב"ם נכדו הסביר לעומתו שהתגלות המלאכים - שלשת האורחים אליו, מכונה בפסוק הראשון: וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק = גילוי שכינה.

אבן עזרא הביא שיתכן ואברהם קיבל נבואה, אולם היא לא פורשה בכתוב.

הרמב"ן מביא את דעת הרמב"ם שפירש במורה נבוכים, כי פסוק א' הוא הכלל, ואח"כ מופיע הפירוט שאברהם ראה במראה הנבואה, הוא חולק עליו ומנסה כיוונים נוספים.

ריבוי הדעות רק מוכיח שיש כאן קושי.

ברשות הקוראים, נציע מתווה שעושה סדר בפסוקים ומלמד אותנו עוד יסוד חשוב. לטענתנו, הפרשיות שעוסקות בהולדת יצחק, נמצאות בשתי פרשות שבוע: הראשונה - לך לך, והשניה - וירא. סימן ההיכר למסרים השונים רמוז בחילופים של שם הויה ושם אלקים, מידת הרחמים ומידת הדין. (עסקנו בשתי המידות הללו גם בדברינו לפרשת בראשית תשפ"ד ולסוכות תשפ"ד).

הפסוקים העוסקים בבשורה על הולדת יצחק מסודרים כך:

א.  התגלות לאברהם בהיותו בן תשעים ותשע. ההתגלות היא במידת הרחמים ולכן רק שם הויה נזכר בה. תוכן ההתגלות הוא: ברית על ברכת ריבוי הזרע והציווי להתהלך בתמימות. וז"ל הכתוב: "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:  וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (שם, י"ז א – ב).

ב.   התגלות לאברהם (גם היא בגיל תשעים ותשע) במידת הדין, לכן מופיע בה רק שם אלקים. תוכן ההתגלות הוא ברית על ברכת ריבוי הזרע וציווי על מצוות ברית המילה ואז נוספת גם בשורה על לידת יצחק משרה. נצטט בקיצור מתוך התגלות זו: "וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹקים לֵאמֹר:... וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד ... זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:... וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק...".

ג.   חזרה להתגלות א. בשם הויה בלבד והוספת ההבטחה להולדת יצחק משרה: "... וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ ... וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם ...לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן..." (שם י"ח י – טו).

ד.   התגלות לאברהם בשם הויה (מי"ח  טז עד י"ט כט) אודות חורבן סדום.

עכשיו הכל מתבאר דבר דבור על אופניו. הכל יכול, הקב"ה, מתגלה פעם אחת "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים", אנחנו, בני האדם הקטנים, זקוקים לפחות לשני (לרוב יותר) מסרים אנושיים בכתוב כדי לקבל את כל המסר האלקי "שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים ס"ב יב).

המסגרת הכללית היא מידת הרחמים (מפרק י"ז פסוק א עד פרק י"ט פסוק כט). כאמור, הברית נכרתת בשתי המידות. במידת הרחמים הציווי הוא וֶהְיֵה תָמִים, במידת הדין הציווי הוא הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. מצוות המילה קשורה בדם ברית, בכאב ובכי – מידת הדין.

ההתגלות המופיעה בתחילת פרשת וירא (י"ח א) היא אותה ההתגלות שמופיעה בתחילת פרק יז, ושם כבר מופיע התוכן. ולכן, הקושיא בדבר תוכן ההתגלות, אינו קיים.

נעבור עתה לחידוש הנוסף. השחתת ערי הכיכר בגפרית ואש שבאה מן השמים, הוא גילוי של מידת הרחמים מצדו של הקב"ה, הרחמים על כל הצדיקים שסבלו מאנשי סדום. הזעקה שהגיעה מסדום הייתה רבה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד (שם י"ח כ). 

גם הזעקה שעלתה לשמים, ממעשיהם של שליטי עזה ועושי דברם האכזריים והמושחתים, סדום החדשה, הייתה ועודה מהדהדת, ולא תשכח לעד! חטיפת ילדים וזקנים, שחיטה של חסרי ישע בשיא האכזריות ועוד דברים שאין לפרטם, איננה בת מחילה. הטיפול בהם בחומרה רבה הוא חלק ממידת הרחמים!!! לנו אסור לרחם על אכזריים!

נאחל לחיילי צה"ל הגנה משמים וניצחון אדיר,
עד להחזרת כל החטופים ומיגור הרשע והפשע.

באחדותנו ננצח!

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר