שנת תשפ"ד| שבת פרשת וישב

פרשת השבוע: מה פשר העליה לבית אל של יעקב היוצא וישראל החוזר? (חלק ב)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם:  וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי:  וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם: וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב: וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ". (לה  א-ו).

סיפור ההתגלות בבית אל, שמתחיל בהתחלת פרשת ויצא ומסתיים בפרשת וישלח, הוא סיפור אחד (עיינו בדברינו לפרשת ויצא תשפ"ד). גם המאורעות שהתרחשו בשכם הם שני צדדים של סיפור אחד, הקשור לעליה המחודשת לבית אל, עם החזרה של יעקב וביתו ארצה.

אם כך, מה אירע בחלק השני של הסיפור בשכם? (החלק הראשון עסק במעשה שכם ודינה).

הציווי בפסוק השני (בציטוט לעיל) אומר דרשני: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם". יעקב אבינו מצווה על כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ ציווי כפול: להיפטר מאביזרי העבודה הזרה שברשותם ולהיטהר, כתנאי לעליה לבית אל ועבודת השם שם. אם נצרף תביעות אלה לחיוב טקס המילה המופיע בסיפור הראשון, אנו מקבלים הליך גיור מלא, כפי שהציע מדרש בראשית רבתי שהבאנו בקטע הקודם: "מכאן אתה למד שגייר יעקב גרים כשם שעשה אברהם". הדרש הופך לפשט! כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הם תושבי אזור שכם שהצטרפו למשפחת יעקב והפכו לחלק בלתי נפרד ממחנה מאמיני הייחוד. ההצטרפות מחייבת הליך גיור על כל מרכיביו. עדיין חסרות  קבלת עול מלכות שמים וקבלת מצוות. רכיב זה רמוז בסוף הפסוק, תוך ציון לאירוע נוסף שיתרחש רק בימי יהושע בן נון, עם הכניסה לארץ ישראל: "וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם". מאות שנים מאוחר יותר מתרחש אותו אירוע, שוב באותו מקום: "וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד (=נעשה) וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע: ... וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְקֹוָק (אשר בשכם)" (יהושע כד, כג-כו). 'קבלת המצוות שהופיעה ברמז בבראשית, מופיעה במפורש בספר יהושע, בניסוח המפורסם המופיע גם במעמד הר סיני: אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע. אירוע זה, המתואר בסוף ספר יהושע, התרחש מיד עם הכניסה לארץ, לכן אין מלחמות באיזור שכם בספר יהושע. כך התאפשר ליהושע לבנות, מיד אחרי חציית הירדן, את המזבח בהר עיבל ולקיים את מעמד הברית, כפי שנצטווה משה רבנו בסוף ספר דברים (להרחבה עיינו בספרי צפנת ישעיהו מעוזיה ועד אחז עמודים 57-58). אם כך, נוכל להציע כי עם כניסתו של יעקב אבינו לצד המערבי של ארץ ישראל, החלה התקופה החדשה של חיי יעקב. מעתה הוא איננו איש פרטי! הוא מייצג את עם ישראל העתיד להיות גוי גדול עצום ורב. כבר עתה הוא מנהיג לאומי של קבוצה גדולה, המורכבת מבניו וכל אלה שהצטרפו אליהם כבר עכשיו. הוא יעלה לבית אל לא כאיש פרטי נרדף, אלא כנשיא היושב בארץ מגורי אביו, ומסביבו גם המתגיירים החדשים. המבחן יהיה בשכם. בשלב הראשון יעקב קונה את חלקת השדה בכסף מלא, כמו אברהם סבו בחברון: "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית לג, יט), כהכרזה על כיבוד הקנין הפרטי, גם אם ארץ ישראל שייכת מבחינה לאומית לעם ישראל. זכות הקנין הפרטי תכובד, כל עוד תהיה השלמה והכרה שהמדינה שיעקב ובניו מקימים, היא יהודית (ודמוקרטית) ולא יהיה ניסיון לגרש את אזרחיה היהודים, לים. יעקב פתח גם במשא ומתן עם אנשי שכם. מי שלא הסכים לכך היה שכם בן חמור במעשה דינה, שמשמעותו אני השליט הלאומי, ולכן אני מחליט את מי אני לוקח לאשה (כמעשה בני האלהים בסוף פרשת בראשית). מקומיים אחרים הסכימו לקבל את ההכרעה הלאומית, התגיירו תוך עזיבת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, היטהרו וקיבלו עול מלכות שמים. מחנהו הלאומי של יעקב הוא זה שעלה לבית אל, לקיים את נדרו, לא רק כאיש פרטי אלא כמנהיג ציבור גדול.

זהו פשר ההתגלות המופיעה כסיום למאורעות החשובים, המוזכרים בתחילת פרשת וישלח:

"וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ" (בראשית לה, י-יב).  

הקב"ה נתן תוקף סופי ומוחלט להכרזה של האיש המתאבק – שרו של עשיו, ליד נחל יבוק.  יעקב הנרדף והבורח הפך לישראל המנצח מייסדו של עם הנצח.  היהדות איננה רק דרך חיים לפרטים היא דרכו של עם סגולה המשמש אור לעולם כולו.

כמו בימים ההם בזמן הזה, מול רשעים רבים מאוד, מאות מיליונים בסוריה, לבנון, עיראק, איראן ותימן שנמצאות עמנו במצב מלחמה, ועוד המונים גם במדינות שחתמו הסכמי שלום עם ישראל, כמו מצרים וירדן, למרות היותנו מעטים מספרית, מדינת ישראל ניצבת בגבורה ומגלה כוחות התנדבות והקרבה שיביאו אותה לניצחון הגדול בקרוב. מדינת ישראל מפיצה אור רב בעולם ותפיץ אור גדול יותר אחרי הבסת כוחות הרשע וניקוי העולם מהאכזריות והשפלות הנוראה שהתפרצה בשמחת תורה. מדינת ישראל כמדינה מאוחדת ולא רק כאוסף של פרטים, תמשיך את דרכו של יעקב אבינו שידע להציע שלום וקירבה, אבל גם ידע להילחם כאשר נאלץ לעשות זאת.

נאחל הצלחה גדולה וסייעתא דשמיא, תרתי משמע,
לכוחות הביטחון כולם,
רפואה שלמה לפצועים,

החזרת כל החטופים ונחמה משמים לכל המשפחות שאיבדו את יקיריהן. 

באחדותנו ננצח!

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר