שנת תשפ"ד| שבת פרשת וישב

 הבהרה לשו"ת בנושא: 'הזמנת אוכל כשר במסעדה לא כשרה'
פורסם בחמדת ימים לפרשת וישלח תשפ"ד:
כמובן שבארץ ישראל יש הרבה מסעדות כשרות ולכן אין לסמוך על היתר זה.

ניו יורק, ארה"ב                               New York, USA
טבת תשע"ה

שאלה
האם בגיור ספק יהודי יש להקל יותר בגלל המכשול העלול להיווצר מאי גיורו או משום עצם הדבר, שגם ללא הגיור הוא חייב במצוות.

והאם בנוגע לגיורו של קטן משום ש'זכות' היא לו יש לומר שגיורו של ספק יהודי ייחשב זכות עבורו (בלי קשר לשאלת שמירת המצוות בעתיד) מטעם זה או כי בכך מוציאים אותו מכלל הספק? 

תשובה
בגיור ספק יהודי, כיוון שבכל אופן הוא חייב במצוות, יש יותר מקום להגדיר את הגיור כזכות עבורו, וזאת מכמה טעמים שיתבארו להלן.

שו"ת מלמד להועיל (חלק ב יו"ד סימן פז) דן במי שהתגייר בגיור מפוקפק ומחמתו הוא ספק יהודי, ועתה רוצים לגיירו שנית, כדין, אלא שגיור זה יהיה ללא קבלת מצוות, וכתב:

"אך נ"ל דבנ"ד דיש ספק אי כבר נעשה גר ע"י מילה וטבילה או לא, וא"כ מצד ספק זה כבר נתחייב במצוות מדאורייתא, דהא קיי"ל ספק דאורייתא מן התורה לחומרא, ואין מאכילין אותו איסור משום לפני עור, א"כ הרי כבר מושבע ועומד מדאורייתא לקיים המצוות, בנידון זה אף דאם היה אפשר היו עושין על צד היותר טוב שיקבל המצוות עוד הפעם, אבל מ"מ כיון דאי אפשר לעשות טבילה בקבלת המצוות, די בטבילה בלא קבלת המצוות...

ועוד דאפשר לומר דאבותיו קבלו המצוות כבר בשבילו כשהיה קטן, כיון שמלוהו לשם גירות...

וע"כ נ"ל מפני טעמים הנ"ל דאם נטבל בפני שלשה הוי גר גמור בדיעבד אף שלא קיבל המצות, ובנידון דידן דא"א בענין אחר, כדיעבד דמי".

גם בנדון דידן פשוט ש"אי אפשר בענין אחר". ואמנם יש לעיין מהי סברתו של המלמד להועיל שבמקרה כזה אכן ייתכן שתועיל טבילה בלי קבלת עול מצוות, ולבחון לפי זה אם הוא הדין לנדוננו. נחזור לכך בהמשך.

במסורת משה (חלק א יו"ד עמוד שכב אות רנג) הביא את הוראת הגר"מ פיינשטיין שבה נאמרו עוד טעמים לראות בנדון הדומה לנדוננו שעת הדחק ולהקל בו:

"...אודות ילדים של משפחה מרוסיה, שאביהם יהודי, והם טוענים שאמם ג"כ יהודיה, אך מחב"ד טענו שהיא נכריה. ועכשיו האם התחילה ללמוד, והסכימה להתגייר ג"כ, האם יש לסמוך על זה לגייר הילדים?

והשיב רבינו שבוודאי יש לגיירם, בפרט מאחר שיש חשש דאולי בין כך הם יהודים, וע"י זה הישיבה שלך יקבלם כתלמידים,

ובלי זה יש לחוש שינהגו כיהודים ויהיה גורם להתבוללות וכו'.

ומאחר שאמם מתגיירת ג"כ, יש לקוות שגם אביהם ידריכם בדרך המצות".

גם בנדון דידן שייך החשש של "ובלי זה יש לחוש שינהגו כיהודים ויהיה גורם להתבוללות".

סברתו הראשונה, "בפרט מאחר שיש חשש דאולי בין כך הם יהודים", אפשר שתתבאר לאור האמור להלן.

כאשר מדובר בספק יהודי, הרי בין כך ובין כך הילד חייב לקיים מצוות (ראו לעיל בתשובה נו הערות 1–2), וכל הגיור מיועד רק לתת לו זכויות להתחתן וכד' כיהודי ברור. ואולי בגלל זה יש לומר שגיורו ייחשב כזכות ולכן הגיור יהיה תקף.

נבאר את המקורות:

במשנה (מכשירין ב, ז) מבואר:

"מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עכו"ם עכו"ם, ואם רוב ישראל ישראל, מחצה למחצה ישראל. רבי יהודה אומר: הולכין אחר רוב המשליכין".

בגמרא ביומא (פה ע"א) אמרו:

"אם רוב נכרים נכרי, למאי הילכתא? אמר רב פפא: להאכילו נבלות".

ופירש רש"י (שם):

"להאכילו נבילות. עד שיגדל, ויקבל עליו גירות".

בשפת אמת (יומא שם) כתב:

"בגמ' להאכילו נבלות. פי' רש"י עד שיגדל ויקבל עליו גירות. משמע דמחויב הוא לגייר עצמו; ואפשר משום דהוי ספק שמא הוא עובר על כל דת ישראל, אין לילך בזה אחר הרוב, כיון דבידו לגייר עצמו. וצ"ע לדינא..."

ובמרומי שדה (שם) כתב:

"למאי הלכתא, אמר רב פפא להאכילו נבלות. ופירש"י עד שיגדל ויקבל עליו גרות..

[מש"כ הגהמ"ח זצ"ל לבנו הגר"ח זצ"ל], מה שהעיר שנראה דעת רש"י ז"ל שמחויב בגדלו להתגייר ולנהוג יהדות, ודאי כן הוא.

הן הרמב"ם בפי' המשניות מכשירין פ"ב כתב בפירוש שמותר הוא לאכול נבלות, אבל רש"י לא ס"ל הכי.

ונראה דבאמת הדין דהולכין אחר הרוב, כתיב בישראל, אחרי רבים להטות, ולא בבן נח. ודין רוב הוי כמו ספק. והרמב"ם לטעמיה דספק מדאורייתא אינו אסור אלא מדרבנן, ולא שייך זה בגוי, וע"כ אינו מחויב להתגייר.

אבל אי נימא דספק מדאורייתא אסור היינו מצד הסברא, וא"כ ודאי דמחויב להתגייר ולנהוג יהדות כמו ספיקות דפ' נושאין. ובאמת לשון הגמ' משמע כרש"י, דאלת"ה מה זה שאלה למאי הלכתא, הרי פשוט, לשמור דת ישראל או אינו צריך. אלא פשוט שהוא מחויב מן הספק להתגייר ולשמור דת.

אכן לשיטת הרמב"ם צ"ל דהא פשיטא שהוא אינו צריך להתגייר מספק, דאינו חייב מחמת דין דרבנן, אלא אפילו לדידן שרי למיספי ליה איסורא.

ואשר הוסיף מע"כ בני הגנ"י [זצ"ל] להעיר על רש"י, שכתב ויקבל עליו גירות, למאי יקבל ויהיה ודאי ישראל, יהא נשאר מספק באיסור נבלות?

לק"מ כי טוב להוציאו מספק איסור שביתה לגוי, וספק איסור עסק בתורה ועוד הרבה, וגם שלא יהא קידושיו ספק קדושין, ויבא מזה לידי בלבולים רבים".

נראה שגם לשפת אמת, וגם למרומי שדה בדעת רש"י (ו"לשון הגמ' משמע כרש"י... פשוט שהוא מחויב מן הספק להתגייר ולשמור דת"), יש על ספק גוי חיוב להתגייר.

וממילא בדרך כלל גיורו ייחשב כזכות עבורו (אבל אין הוכחה ודאית שיהיה כך גם אם לא יקיים מצוות).

במסורת משה הובא, כאמור לעיל, לגבי גיור ספק יהודים:

" ...שבוודאי יש לגיירם, בפרט מאחר שיש חשש דאולי בין כך הם יהודים, וע"י זה הישיבה שלך יקבלם כתלמידים,

ובלי זה יש לחוש שינהגו כיהודים ויהיה גורם להתבוללות וכו'.

ומאחר שאמם מתגיירת ג"כ, יש לקוות שגם אביהם ידריכם בדרך המצות".

נראה שיש כאן שני נימוקים:

1.   "בפרט מאחר שיש חשש דאולי בין כך הם יהודים, וע"י זה הישיבה שלך יקבלם כתלמידים" – היינו שהואיל והם ספק יהודים, חשוב שילמדו להתנהג כיהודים. לפי זה בנדון דידן שלא יקיימו מצוות לכאורה אין סיבה לגיירם.

2.   "ובלי זה יש לחוש שינהגו כיהודים ויהיה גורם להתבוללות וכו'" – נימוק זה בהחלט שייך בנדון דידן. אבל נראה שאין זה נימוק הקובע שייחשב כזכות עבור הילד, אלא זו רק סיבה מדוע הגיור הוא אינטרס שלנו ויכול להיחשב כ'שעת הדחק' וכנ"ל.

הרב בקשי דורון (תורה שבעל פה כט עמוד מח-מט אות ג; ומשם, עם תיקונים, בספרו בנין אב, תשובות ומחקרים חלק ג סימן סא אות ה עמ' רסט-ער) כתב:

"ונראה שבנדון דידן בקשת פקידי הסעד יש בה ודאי זכות לילד, שאין צורך כלל בהורים בכדי לגיירו. שהרי הטעם שאביו או אמו יביאהו לבית דין להתגייר הוא בכדי שנדע שזכות היא לו, ויטבילהו על דעת בית דין, על פי הכלל זכין לאדם שלא בפניו.

בגוי הבא להתגייר יש צד חובה שמתחייב במצוות, ורק כאשר מבקש, או אביו ואמו מבקשים, זכות היא לו.

אבל בספק יהודי שחייב במצוות כישראל, ורק מעלה עשו ביוחסין לחשוש למיעוט, הגירות אין בה כל צד חוב, רק זכות גמורה להתירו בבת ישראל, ומספיק שהאחראי עליו יבקש הדבר מבית הדין¹.

זאת ועוד, זכות היא לו להתגייר לא רק בכדי להתירו בקהל, היות וחוק האמוץ קובע שיש לתת להורים המאמצים רק ילד בן דתם, הרי שזכות לילד להיות יהודי מבחינה כלכלית, בכדי לקבל הורים מאמצים ולזכות בכל הזכויות כיהודי. הוכחה לדברינו ששיקול כלכלי לגיור יש בו זכות גמורה, ואין צורך באב ואם בכדי להטבילו על דעת בית דין, מדברי הרמב"ם בפרק טו מהל' אסורי ביאה הל' כא... וה"ה בנדון דידן, ילד שנמצא בארץ וכל עתידו בישראל, ושרותי הרווחה הם האפוטרופסים עליו, זכות גמורה היא לו להתגייר, בפרט כשהוא בלאו הכי מספק כיהודי לכל דבר, ואין צורך באביו ואמו שיביאו אותו להתגייר².

ונראה שבנדון דידן זכות גמורה היא, שגם אם הגדיל אינו יכול למחות. ואף על פי שקטן שאביו ואמו מביאים אותו להתגייר נפסקה ההלכה שהגדיל יכול למחות, החת"ס הביא בזה ראשונים רבים הסוברים שרק כשבית דין מגייר קטן, או שהוא מבקש, יכול למחות, אבל אם הוריו מביאים אותו וניחא ליה במאי דעביד אבוהון, גם אם הגדיל אינו יכול למחות, לפי שזכות גמורה היא. ואף על פי שבשו"ע נפסק שלא כדברי החתם סופר, משום גם אם אביו ואמו מביאים הקטן להתגייר עדיין אין זו זכות גמורה, ובגדלותו יכול לקבוע שאין זו זכות להתגייר, אבל בזכות גמורה כגון בנדון דידן שאין כל חובה בגיור, שהרי חייב במצוות והגיור לחומרא רק מתיר אותו, ודאי שגם אם הגדיל אינו יכול למחות, שהרי למה ימחה, בלאו הכי חייב במצוות. ועיינו במחנה אפרים שהסתפק בכל זכין לאדם שלא בפניו, אם אחר הזכיה גילה דעתו שלא ניחא ליה, אם הזכיה בטלה, וכתב שם שבזכות גמורה הזכיה אינה בטילה, גם אם גילה דעתו אח"כ שאינו רוצה לזכות.

מטעם זה יש להעדיף לברר ולגייר את האסופים עוד בקטנותם, בעוד זכות היא להם להתגייר הן מבחינה כלכלית והן מבחינת ההיתר. וגם אם הגדילו אינם יכולים למחות. שאם מגיירים אותם בגדלותם, על אף שזכות להם, צריכים הם לקבל מצוות בפני בית הדין. ואם יגדלו כחופשים, אף על פי שמספק חייבים במצוות, יש חשש בגירות כיון שאין קבלת מצוות. אבל בקטנים, אין צורך בזה בפני בית דין.

כמו כן, כשהם קטנים אפשר לבקש מפקידי האימוץ למסור האסופים למשפחת מאמצים שומרי מצוות, כמו בנידון דידן שהמאמצים שומרי תורה, בכדי למנוע בעתיד עגמת נפש שבית הדין לא יקבל את האסופי לגיור³".

נראה ששיטתו היא שכל ספק יהודי חייב במצוות מספק (ראו למעלה תשובה נו). ואמנם בנדונו מדובר במי שגיירוהו "רק לחומרא", אך מכל מקום מהלשון "בספק יהודי שחייב במצוות כישראל... הגירות אין בה כל צד חוב, רק זכות גמורה להתירו בבת ישראל" משמע לכאורה שנקט כך לגבי כל מי שהוא ספק יהודי⁴. ועל פי זה, במקרה של מי שהוא ספק יהודי ובין כה חייב למעשה בקיום מצוות, גיורו יהיה רק זכות. וזהו גם בגדול, אלא שאז נצטרך לשאול אותו אם מקבל עליו מצוות, ואם יגיד שאינו, לא נוכל לקבלו. אבל כל עוד הוא קטן, לא שואלים אותו לגבי קבלת מצוות, ועל כן הואיל והגיור הוא זכות לו, אפשר לגיירו על ידי זכין.

ואמנם אין הוא דן במפורש בשאלת הזכות או החובה במי שאינו עתיד לקיים מצוות, אבל נראה שדבריו הנ"ל כוללים גם מי שיגדל בבית שאינו שומר תורה ומצוות, שהרי כתב אחר כך (אמנם רק דרך אגב), "ואם יגדלו כחופשים... בקטנים אין צורך בזה בפני בית דין".

(ואכן בקשר לדבריו לגבי זכות כלכלית, נראה שאינם שייכים לנדון דידן, שהרי אצלנו בכל מקרה ההורים מאמצים את הילד. אבל גם בדיונו רואים שאין פרט זה מעכב; וכל שכן בנדון דידן שהזכות גדולה היא על זו שבמקרה שלו, שהרי אצלנו מי שמביא את הילד לגיור הם הוריו מגדליו הוודאיים, ויש גם זכות לענין היתר נישואיו ואין צורך להיתלות בזכות הכלכלית.)

 לסיכום, ספק יהודי, כיוון שבין כך ובין כך חייב לקיים מצוות, גיורו אינו מוסיף שום חובה מצד חיובו לקיים את המצוות.

אלא שאין מזה הוכחה גמורה שגיורו הוא זכות, שהרי אפשר לטעון שכל זה כשבאמת יקיים מצוות אחר כך, אבל כאשר יהיה בעל עברות שבגללן ייענש בידי שמיים – אולי עונשים אלה יטו את הכף להגדיר את הגיור כחובה. הדבר תלוי גם בשתי הדרכים שהובאו לעיל בתשובה נח בביאור סברת הפוסקים שנקטו שגיורו של ילד שלא ישמור מצוות אינו זכות לו:

לדרך שלפיה אין זו זכות בגלל העברות שיצבור כתוצאה של גיורו – ושלו נותר גוי לא היו נחשבות עברות – ובשל עונשי שמיים שבגינן, עדיין יש לומר שהגיור הוא חובה, שכן אם מצד האמת היה גוי – לא היה נענש (אלא שעדיין ייתכן שחובה זו תוכרע על ידי זכויות שמצדדים וטעמים אחרים)⁵.

אך לדרך שלפיה ראיית הגיור כחובה אם הילד יגדל כאינו שומר תורה ומצוות אינה מצד עונשי שמיים (שכן מצד חשבונות שכר ועונש ועולם הבא לעולם מצבו של יהודי טוב משל מי שאינו יהודי), אלא שהטלת חיובים על מי שאינו מורגל בהם ולא יורגל בהם בקטנותו ושאינו חפץ בהם, ולכאורה מסתבר שגם לא יחפוץ בהם כשיגדל, והכנסתו למצב של מי שמפר את החובות המוטלות עליו 'חובה היא לו' – מי שחיובים אלה מוטלים עליו בכל אופן (מספק), אין מקום לראות את גיורו כ'חובה' בשום היבט, שהרי אין מתווספת בו שום חובה, ואין לאדם שום נפקות מעשית אם חובות המוטלות עליו הן ספק או ודאי⁶, ואילו זכויות ודאי מתווספות לו⁷.

אכן מצאנו דעות נוספות להקל כאשר מדובר בספק יהודי:

שו"ת מלמד להועיל הנ"ל (חלק ב יו"ד סימן פז, והוכפל בחלק ג אהע"ז סימן ג) כתב:

"אך נ"ל דבנ"ד דיש ספק אי כבר נעשה גר ע"י מילה וטבילה או לא, וא"כ מצד ספק זה כבר נתחייב במצוות מדאורייתא, דהא קיי"ל ספק דאורייתא מן התורה לחומרא, ואין מאכילין אותו איסור משום לפני עור, א"כ הרי כבר מושבע ועומד מדאורייתא לקיים המצוות. בנידון זה, אף דאם היה אפשר היו עושין על צד היותר טוב שיקבל המצוות עוד הפעם, אבל מ"מ כיון דאי אפשר לעשות טבילה בקבלת המצוות, די בטבילה בלא קבלת המצוות...

ועוד דאפשר לומר דאבותיו קבלו המצוות כבר בשבילו כשהיה קטן, כיון שמלוהו לשם גירות...

וע"כ נ"ל מפני טעמים הנ"ל דאם נטבל בפני שלשה, הוי גר גמור בדיעבד אף שלא קיבל המצות, ובנידון דידן דא"א בענין אחר כדיעבד דמי.

ועל צד היותר טוב יודיעו לו המצות שבודאי רוצה לקבל... ויאמר אח"כ סתם שמקבל עליו מצוות היהודים, ומ"מ כל זה אינו מעכב".

יש להעיר שנראה שהקל בדיעבד רק במקרה של ספק יהודי ספק נכרי. סברתו אינה ברורה דיה, אבל לכאורה נראה מדבריו (בטענתו הראשונה) שמה שהאדם הוא "כבר מושבע ועומד מדאורייתא לקיים המצוות" (לפי הבנתו; ראו תשובה נו הערה 1) נחשב בעצמו כקבלת מצוות בעל כורחו.

לא ברור גם אם לדעתו הנימוק הראשון לבדו מספיק, או רק בצירוף נימוקו השני, "דאפשר לומר דאבותיו קבלו המצוות כבר בשבילו כשהיה קטן, כיון שמלוהו לשם גירות"⁸.

אולי יש לציין בהקשר זה את דבריו של המשאת משה (קידושין סימן מח):

"ולפי"ז נ"ל לחדש דגדר קבלת מצות בגר אין זה עצם הגירות, דהגירות הוי רק ע"י מילה וטבילה, כשרצונו להכנס לכלל ישראל תחת כנפי השכינה, ובמילה וטבילה לחוד הוי גר ובכלל אומה הישראלית. אלא שאינו מתחייב במצות בלי קבלת מצוות, והוי קבלת מצות בגר כקבלת תורה בישראל, ובלי קב"מ הוי כישראל לפני מתן תורה, והרי כל מעשה הגירות ילפינן מגירות של ישראל כשיצאו ממצרים...

דגירות הוא שבי"ד מכניסין אותו לכלל ישראל תחת כנפי השכינה... קטן שס"ל להתוס' [בסנהדרין סח ע"ב] שמגיירין אותו בעל כרחו א"כ הרי נעשה גר בלי קבלת מצות אלא שחסר קבלת מצות דבלי קבלת מצות אינו מתחייב במצות. ולפי"ז מבואר התוס' היטב דודאי מילה וטבילה בגר קטן כיון שגם בע"כ יכולים בי"ד לגייר לא מהני מחאה והוי גר. אלא שחסר קבלת מצות שקטן לאו בר קבלה הוא, ובלי קבלה אינו מתחייב במצות התורה כמו בלי קבלת התורה לא היו ישראל מחויבין, ולכן צריך לקבל עליו מצות כשיגדל, ואם מיחה ולא קיבל, הוי כישראל לפני מתן תורה דהוי גר ובלי חיובי מצות, והנה ודאי לאו דלא תתחתן ליכא בזו שנתגיירה בקטנותה ומיחתה כשגדלה כיון דהוי גירות... אלא שלפי דברינו יוצא חידוש להלכה שכל גר שנתגייר ומל וטבל לשם יהדות ולא קבל מצות הוי כישראל אבל בלי חיובי מצות התורה, ובאמת כן משמע מהרמב"ם פי"ג הי"ד ט"ו ט"ז י"ז הל' אסורי ביאה..."  

אם המלמד להועיל מסכים להגדרה הזו של המשאת משה, יש לומר שבנדון דידן הגיור יהיה תקף, וקבלת המצוות – שבדרך כלל נדרשת רק כדי ליצור את החיוב במצוות – לא תעכב כאן הואיל ובין כך הוא מחויב מדאורייתא במצוות מצד ספק דאורייתא לחומרא. [אמנם בחידושי בית ישי סימן קז אות ד ד"ה וכן קשה, התנגד נחרצות לחידושו זה של המשאת משה, וחזר על התנגדותו בדרשות בית ישי סימן ט.]

ומכל מקום גם לולי חידוש זה, כשמדובר בגיור של קטן שאינו מבוסס על קבלת מצוות אלא על שזכות הוא לו להתגייר (ולהתחייב בהן) יש לומר כנ"ל, שכשבכל מקרה הוא חייב במצוות מספק – הזכות מבוררת יותר וקיימת אף אם בפועל לא יקיים את המצוות.
___________________________________________

 ¹ לכאורה, אם מצב זה הוא "רק זכות גמורה להתירו בבת ישראל", אין צורך "שהאחראי עליו יבקש הדבר מבית הדין"! ונראה לפרש שעדיין יש לחשוש שמא מדובר במקרה מיוחד שבו אינה זכות, אבל כאשר האחראי יבקש את הדבר נוכל להיות בטוחים שאין בסיס לחשש כזה.

² במקרה שלנו נראה שקטע זה אינו רלוונטי. שהרי מדובר כאשר ההורים בוודאי יקבלו ילד זה, ולפי מה שביררנו, בכל מקרה הוא יירשם כיהודי בכל הנוגע לזכויות אזרחיות.

³ יש לעיין בכוונתו כאן: הרי לפני כן אמר שיש לגיירם כבר עכשיו בקטנותם ואז לא יוכלו למחות אחר כך. וכאן העלה לכאורה אפשרות שלא נגיירם עד שיגדלו, ואז יהיה חשש שבית הדין לא יקבלם! אכן ייתכן ליישב את דבריו ולומר שלא חזר בו במאומה מהכרעתו להלכה, אלא שהוסיף להעיר עוד שאם למעשה אין מגיירים את הילד בקטנותו – מכל סיבה שהיא – מוטב שיגדל אצל שומרי מצוות, ולכן יש מקום להפנות את תשומת לב פקידי הרווחה שטובת הקטין דורשת למוסרו לבית של שומרי מצוות. ועוד אפשר ליישב שדבריו מכוונים גם כלפי האפשרות של גיור קטינים, שאף שהוא סובר לכאורה שזכות היא לקטן זה בכל אופן, מכל מקום לא ייבצר שיהיה בית דין שלא יסכים לגיירו, ועל כן טובת הילד היא שיימסר להורים שיוכלו בוודאי לגיירו.

⁴ אמנם עדיין יש לעיין בזה, שהרי באמצע המשפט הנ"ל כתב: "ורק מעלה עשו ביוחסין לחשוש למיעוט", ומשמע לכאורה שבספק שקול אין הדבר ברור לו – ותלוי לכאורה במובא לעיל מדברי האחרונים שדנו אם שייך בו "ספק דאורייתא לחומרא" או שמא לדידו לא שייך ורק לנו אסור להאכילו נבלות. אך מלשונו ומדבריו בסתם "שהאסופים חייבים במצוות" משמע שנקט כך כדבר פשוט גם במקרה של ספק שקול, וראו עוד תשובה נו (הערה 1).

⁵ הזכויות מבחינת היכולת להינשא וכמובא כבר בתשובה נו הערה 4, וכדברי הגר"א בקשי דורון, ויש להוסיף גם כנ"ל את הרצון הטבעי של כל אדם בזהות ותחושת שייכות ברורה – שאינו סיבה בעבור גוי להתגייר, אבל אצל מי שמעמדו מסופק רצון זה הוא ודאי סיבה לראות את הפיכתו למעמד ודאי כזכות.

⁶ ומסברה רחוק לומר שחובה היא מחמת דינים דרבנן שייחשבו כלפיו ספק דרבנן או מחמת ספקות דאורייתא שייחשבו ספק ספקא, וכל שכן אם נאמר כסברות השפת אמת והמרומי שדה, שלכאורה ייתכן לפיהן שכיוון שבידו להתגייר או כיוון שעל גויים לא נאמרו דיני הספקות – מן הדין אינו רשאי להקל אף באלה.

⁷ הן הזכות שבכניסה לכלל ישראל, הן הזכויות במובן של עולם הבא שמצידן, כאמור, לעולם מוטב להיות יהודי. וכמובן נוסף להן יש הזכויות השייכות בנדוננו אף לפי הביאור הראשון בדברי פוסקים אלה, וכאמור לעיל בהערה 5.

⁸ בפשטות, רק נימוקו הראשון שייך אצלנו, שהרי אי אפשר לומר ש"אבותיו קבלו המצוות כבר בשבילו כשהיה קטן".

אלא שיש לעיין שמא גם בנדון דידן יש לומר טעם מקביל, שבית הדין נחשבים כמקבלים עבורו את המחויבות למצוות. ושמא אפשר להציע שעל דרך כלל נדרש רצונם של ההורים בגיור הקטן והבאתם אותו לבית הדין כחלק מהגדרת הגיור כזכות לו ומכוח הסברה שנוח לקטן במה שעושה אביו, וממילא הוא הדין לקבלת אביו את המצוות בעבורו. אך לפי מה שנתבאר שיש אופנים של זכות גמורה שבהם יכול בית הדין – מצד הדין – לגייר את הקטן אף ללא הוריו כלל, הוא הדין שאם כולל הגיור את קבלת המצוות בעבורו, יכול בית הדין לעשות זאת ונחשבת הקבלה כקבלתו שלו משום שהיא זכות גמורה לו.