שנת תשפ"ד| שבת פרשת ויחי

שו"ת במראה הבזק: הצורך בקבלת מצוות בגיור קטן

ניו יורק, ארה"ב                               New York, USA

טבת תשע"ה

הצורך בקבלת מצוות בגיור קטן

שאלה

האם בגיור קטן יש צורך בקבלת מצוות?

תשובה

להלכה, אין צורך שקטן שגיירו אותו יקבל מצוות כשיגדל.

ונפרט את הדברים.

נראה שלתוספות בסנהדרין, גיור קטן פועל במסלול מיוחד:

התוספות בסנהדרין (סח ע"ב ד"ה קטן) אמרו:

"ומיהו קשה מההיא דפ"ק דכתובות (יא ע"א) דאמרי' גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד, ולכל מילי חשיב גר, להתירו בבת ישראל וקידושיו קדושין ובניו חולצין ומייבמין ולכל מילי דאורייתא, ולא משמע שיהא מטעם דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה...

ונראה דזכייה דגירות לא דמי לשאר זכיות. דמה שב"ד מטבילין אותו, אינם זוכין בעבורו, אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו, שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה.

והא דפריך בכתובות (שם), תנינא זכין לאדם שלא בפניו, ומשני מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, היינו משום דאם היתה חובתו לא היה לב"ד להתמצע להכניס גופו בדבר שיש לו חובה...

ואף על גב דאמרינן בכתובות (שם), הגדילו יכולין למחות, הא אמרינן דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו שוב אין יכולין למחות, דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם, ואין חסירים אלא קבלת מצות, ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה".

יש להעיר שמדברי התוספות, "דאם היתה חובתו לא היה לב"ד להתמצע להכניס גופו בדבר שיש לו חובה", לכאורה יש מקום גדול להקל בנדון דידן, שהרי משמע שגם כאשר הגיור הוא חובה, אם בית הדין עבר וגיירו, הגיור יחול בדיעבד.

אבל מצד שני, מדברי התוספות, "ואין חסירים אלא קבלת מצות, ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה", נראה שבנדון דידן לא נוכל לגייר אפילו בדיעבד אם לכשיגדל לא יקיים מצוות, שהרי משמע שקבלת המצוות לכשיגדל מעכבת.

בביאור דברי התוספות כתב ברכת שמואל (קידושין סימן טו אות ב):

"...והא דצריך לזה שיהי' הדבר זכות, הוא משום דאל"כ לא הי' לב"ד להתמצע בדבר, כן כתבו התוס'. ביאור הדברים דאפי' בזכיי' כזו שנעשית ע"י הקטן גופו, מ"מ אין בכחם של ב"ד לעשות מעשים בגופו של קטן, ומדאינם יכולין לעשות, א"כ הוי זה חסרון במעשיהם ואין זה חשוב כנעשו מדעת בעלים. ורק ע"י שיש להם כח משום דהוא זכות, חשוב כנעשו מדעת בעלים...

ותי' דהקבלת מצוות דאח"כ מהני למפרע, משום דהקבלת מצוות אין זה מקניני הגרות, אלא דהוי תנאי ועיכוב, דבלא קבלת מצוות לא מהני. וע"כ אם מגלה דעתו אח"כ שאינו מוחה, היינו קבלה, ומהני על הגרות דלמפרע, דהיינו קבלה של עכשיו מהני שיושלם עי"ז דין הגרות למפרע, דעכשיו נגמר זכיית הגרות למפרע".

להבנתו בתוספות בזכייה מיוחדת זו – שהיא בגופו של קטן – בית דין יכולים לגייר קטן על ידי דעת אחרת.

אבל יכולים לעשות כך רק כאשר הגיור הוא זכות; כאשר אינו זכות, "אין בכחם של ב"ד לעשות מעשים בגופו של קטן¹... ואין זה חשוב כנעשו מדעת בעלים"².

נוסף לכך, דורשים שתהיה קבלת מצוות, אבל אין הקבלה צריכה להיות בזמן הגיור, מפני שהיא רק תנאי ולא מרכיב בתהליך הגיור עצמו.

אבל בשיח נחום (עמודים 231)–232 הבין אחרת בדעת התוספות:

"כלומר, כיון שאין כאן ענין של זכייה רגילה, ברור שאין חלות הגירות תלויה כלל באפשרות לזכות בעבור הקטן. הגירות חלה מכל מקום.

הגמרא מעלה את השאלה של זכות רק מפני שאינו ראוי לבית דין לעסוק בדברים שהם חובה לבני אדם...

אבל, כל זה אמור רק אם אין כאן חובה לו. אבל במקום חובה, כיון שאין אחריותו של גוי קטן מוטלת על בית דין מתחילה – אין לבית דין "להתמצע להכניס גופו בדבר שיש בו חובה"..."

לכאורה זהו הפירוש הפשוט במילים "לא היה לב"ד להתמצע להכניס גופו בדבר שיש לו חובה", שמשמע שבכל מקרה יהיה חל בדיעבד. אבל מכל מקום התוספות שם דורשים קבלת מצוות אחר כך, מה שאין לנו בנדון דידן. לא מצאנו התייחסות לנקודה זו בשיח נחום.

ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן צט אות ה) כתב:

"ג', לפי מה שכתבו התוס' (בסנהדרין ס"ח ע"ב בסופו), במה שהעירו דעיקר גרות היא הקבלת עול מצות, ובקטן ליכא קבלת עול מצות, ותירצו, דכיון שגדלו ולא מיחו היינו קבלה עיינו שם.

וכל זה שייך דוקא אם נהגו מנהג יהדות משהגדילו, דאם לא כן, חסר הקבלה ולא הוי גר, אפילו אם לא מיחה בפירוש... אם לא נהג מנהג יהדות לא בתחילה ולא לבסוף, לא חל הגירות, אף אם לא מיחה בפירוש, משום דל"ה קבלת עול מצות לשיטת התוס' הנ"ל".

זו לכאורה טענה חזקה שקשה להתגבר עליה בנוגע לשיטת התוספות שם, אלא אפ נסביר "קבלת מצוות" כרצון בגיור עצמו או כהעדר מחאה גרידא (ראו להלן בסוף תשובה זו ובתשובה סו), אבל ביאור זה נראה דחוק בלשון התוספות.

לכאורה רואים באגרות משה (יו"ד חלק א סימן קסב) שנקט הלכה למעשה שלא כדברי התוספות בסנהדרין, שהרי הוא כתב לגבי אימוץ ילד גוי שמגיירים אותו אבל לא מודיעים לו על הגיור:

"ובעצם אני מסופק בלא הודיעו לו, שאפשר שיתודע בגדלותו שאז יש לו כבר תאוות מרובות, שאין לסמוך לומר שאנן סהדי שלא ימחה כשיתודע... דכשלא יודיעו לו שיש לחוש שיתודע בגדלותו שיש לו כבר הרבה תאוות ונסיונות, אולי יש לחוש ואין להתירו בבת ישראל.

ולומר שנסמוך שלא יתודע לעולם לא מסתבר כלל, דהרבה אופנים מזדמן שמתודעים".

מדבריו אלה יש לדייק שאם אכן לא יתוודע לעולם, יהיה גר גמור עד למותו. כאשר לפי התוספות בסנהדרין לכאורה נדרש ש"יקבל מצוות" באופן חיובי, ובלי זה הגיור עדיין לא נשלם.

ובתשובות והנהגות (כרך ב סימן תקיב) כתב:

"...ואפילו בלי מחאה יש להסתפק דכאשר הגדיל ולא שמר מצוות כראוי בטל גירותו.

ולפי זה גר קטן אפילו אינו מוחה, הנה בעצם העובדא שאינו שומר כל התורה דינו כמחאה, ובטלה גירותו כשהגדיל והוא כגוי מאחר שחסר בקבלה כשהגדיל. (ברם בשו"ת אחיעזר ח"ג סימן כ"ח דעתו דחילול שבת אינו כמחאה רק שעובר עבירה כישראל ובפרט כאן דשומר חלק מהמצוות, אך מדברי התוס' בסנהדרין סח: סוד"ה קטן שפירשו וז"ל "ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה", בדידהו דמוכח שאין חפיצים בקיום מצוות כישראל כשר נראה דליכא לאחשובי כ"קבלה")".

הוא מציין שדברי האחיעזר לכאורה אינם תואמים את דברי התוספות בסנהדרין שם, ואף אנו נאמר שלכאורה רואים מזה שהאחיעזר הכריע שאין לקבל את דברי התוספות שם הלכה למעשה.

ובהמשך נראה שיש כמה דעות הסוברות שבגר קטן כלל אין צריך קבלת מצוות, ונראה פשוט שדעות אלה חולקות על דברי התוספות בסנהדרין.

לסיכום: מדברי התוספות בסנהדרין, "ואין חסירים אלא קבלת מצות, ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה" נראה שבנדון דידן לא נוכל לגייר אפילו בדיעבד אם כשיתגדל לא יקיים מצוות, שהרי משמע שקבלת המצוות כשיגדל מעכבת.

אבל דברי התוספות האלה נראים כשיטה יחידאית, שהרי לא מצאנו כך בראשונים אחרים, וגם באחרונים נראה שכמעט ולא מביאים דברי התוספות בסנהדרין בדיונים ההלכתיים הרבים (לא מצאנו שהובאו כלל בתשובות הרבות של האחיעזר, האגרות משה ואחרונים רבים אחרים הדנים בענייני גר קטן), ונראה (וכך עולה בפירוש מדברי אחרונים מסוימים) שלא התקבלו להלכה³.

נוסף לכך, נראה שאין התוספות בסנהדרין דורשים קבלת מצוות רגילה בפני בית דין, שהרי מספיק ש"מתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה". לפי התוספות נראה שאין דרישה של קבלת מצוות חיובית, ויש לחשוב אם גם לפי התוספות שם, כל עוד שאין מחאה חיובית הדבר ייחשב כקבלה אוטומטית, ואולי אפילו כשיודעים שלא יקיים את כל המצוות. אם כן, הרי שהביטוי "קבלת מצוות" הוא לאו דווקא; והכוונה היא למצב שיכול להיחשב כקבלת מצוות במקרה זה, של גיורו של גר קטן לאחר שכבר עבר את שאר תהלכי הגיור.

לכאורה כל אלה שדנים מצד השאלה אם תהיה זכות לגיירו, ואינם מזכירים חוסר קבלת מצוות, סוברים שאין צריך קבלת מצוות כמרכיב בסיסי בגיור⁴.

בניגוד לשיטת התוספות הנ"ל, שגם בגר קטן קבלת מצוות דרושה והיא מתקיימת בזמן שנהיה גדול, נראה שיש דעות (גם מלבד המובא לעיל) שבגר קטן לא צריכים שום קבלת מצוות:

בשיטה מקובצת (כתובות יא ע"א) כתב:

"וז"ל שיטה ישנה, גר קטן כו' ואף על גב דצריך קבלה, ה"מ היכא דאפשר, אבל בקטן לא אפשר. ונפקא מינה דאי נגע ביין לא הוי יין נסך ע"כ".

ובריטב"א (כתובות שם) כתב:

"והאי דמטבילין אותו, אף על גב דגר בעלמא בעינן שיודיעוהו קלות וחמורות, ההיא למצווה ולא לעכב, והכא דלאו בר הודעה הוא אינו מעכב".

במבט ראשון יש להתרשם שהריטב"א סובר כשיטה מקובצת הנ"ל, ש"אף על גב דצריך קבלה, ה"מ היכא דאפשר", וכאן שאי אפשר, הקבלה אינה מעכבת.

אלא שכבר דנו האחרונים אם יש להבחין בין הודעת המצוות לקבלת המצוות⁵, ולפי ההבנה שכנראה צידדו בה רוב האחרונים, ההודעה (היינו פירוט חלקי של כמה מצוות קלות וחמורות, שאפשר שההודעה נועדה לוודא את רצינותו של הגר) היא אמנם רק למצווה ולא לעכב, אבל נדרשת קבלה עקרונית של המצוות, והיא כן מעכבת. ויותר נראה להבין שזו אכן כוונת הריטב"א, שאמנם "הכא דלאו בר הודעה הוא אינו מעכב", אבל קבלת המצוות – אפשר שכן תעכב את הגיור, ואין אפוא ראיה שהריטב"א סובר שלא כתוספות בסנהדרין.

[גם בגר גדול, שקבלת המצוות אצלו ודאי מעכבת, מצאנו (שבת סח ע"ב) "גר שנתגייר בין העכו"ם", היינו שלא הודיעוהו דבר ואינו מודע אפילו ל"עיקר שבת" ו"עיקר עבודה זרה" (ומשם אכן הוכיח הריטב"א גם שם בשבת וגם ביבמות מז ע"א שהודעת מצוות אינה מעכבת). אלא שיש לומר שמכל מקום התגייר על דעת לקיים את כל מה שיהודי מחויב בו, אף שאינו יודע מה נכלל בכך.⁶]

ובדגול מרבבה (יו"ד רסח, ג) כתב:

"היינו בגר גדול, שאצלו קבלת המצות עיקר, ולכך המילה והטבילה אינו אלא גמר הדבר וסגי בלא שלשה ואפילו בלילה.

אבל גר קטן, שלא שייך בו קבלת מצות, והטבילה היא עיקר שמטבילין אותו על דעת ב"ד, לכ"ע צריך להיות ביום ובפני שלשה".

ומדבריו נראה לכאורה שגם הוא פוסק נגד התוספות בסנהדרין וסובר שאין צריך כלל קבלת מצוות בגיור קטן, וכמו שהובא לעיל מדברי כמה מפוסקי הדורות האחרונים.

ויש להעיר גם שהפוסקים שדנו באי האפשרות למחות במצבים מסוימים (ראו בתשובה הבאה) – גם הם הניחו בהכרח שבגיור של גר קטן אין צורך בקבלת מצוות כשיגדיל (אלא שאי המחאה נחשבת כקבלה) אלא שייתכן שלא אמרו כך אלא משום שהאב כביכול מקבל בעבורו ובעל כורחו, מה שאין כן אם אין כוונת האב לגדלו למצוות (וכסברת הדעת כהן). ומכל מקום לרוב הפוסקים – גם בלי ראיה זו – אין גיור קטן מצריך קבלת מצוות כשיגדיל.

______________________________________________________________

¹ היינו שהבין בתוספות ש"אין להם להתמצע" פירושו שאינם יכולים להתערב. אבל לכאורה זו הבנה דחוקה בלשון התוספות.

² לא ברור בדיוק למה.

³ ויש להוסיף כי גם החתם סופר המובא להלן בתשובה סה, נסובר שיש אופנים שאי אפשר לגר קטן למחות, לכאורה סובר להלכה שלא כדברי התוספות. שהרי אם באמת יש צורך בקבלה אקטיבית כשיגדל, אלא שהעדר המחאה כמוהו כקבלה, לכאורה היינו אומרים שלעולם יוכל ילד זה למחות, משום שבפועל משעה שמוחה מתברר שאין כאן קבלת מצוות.

⁴ אמנם יש לציין כאן לדברי הדעת כהן סימן קמז:

"אמנם כ"ז הוא רק אם הוא באופן כזה, שאנו יודעין שבגדלותו יקיים את המצות, דבאמת הלא קבלת המצות היא עיקר של הגירות, שהרי היא מעכבת...

ודאי צריך עכ"פ שאביו או אמו, או שניהם יחד, ימסרו אותו על דעת קבלת המצות.

אבל בענין שהדבר מתברר, שאין דעתם כלל לקיים ולהזהר מאיסורי תורה, מאי מהני מה שהם מוסרים אותו לגירות ע"ד ב"ד? דפשיטא דלא עדיפא מסירתם מאילו מסר א"ע לגירות במילה וטבילה, שכיון שחסרה קבלת המצות אין זו גירות כלל, וה"נ כן מדין ק"ו".

ובסימן קמח כתב:

"והאמת אגיד לכת"ר, שעיקר היסוד שכ' במכתבי הראשון לכת"ר, שדעת ב"ד הויא כקבלת מצות, היכא דהאב מקבל עליו באמת לגדלו בקיום מצות, וכשאין הענין כך חסרה קבלת המצות, לא משמע כן מדהתו"ס דפ' בן סורר, דכתבו דקבלת המצות נגמרת היא כשגדל ולא מיחה. ומכל מקום בנ"ד, שבודאי בגדלותו ג"כ לא ישים לב לקיום המצות, כיון שעיקר גידולו וחינוכו הוא בענין פריקת עול של קיום המצות, הרי יחסר כח הקבלה של המצות לגמרי ואין כאן גירות.

וילה"א בזה הרבה עפ"מ שנראה מתוס' חולין ד' ד"ה כותים, דהיכא דלא נתגיירו ברצון טוב כ"א מפחד, כגרי אריות, והגירות לא הי' לגמרי, דהיינו שלא הי' קבלת מצות כראוי, ל"ה גרים כלל, וה"נ כיון דהתינוק אין לו דעת לומר שנתגייר מאהבה, ולא עדיף מגירי אריות, וגרע מינייהו דאין כאן רצון שלו כלל, וכשיתגדל עוד לא יקבל עליו המצות לפי האומד, א"כ ל"ה גירות כלל. ועכ"פ טוב להתרחק מכיו"ב וכמש"כ".

ומכל מקום, כפי שכבר הערנו לעיל, ייתכן שגם לדעת כהן אין הדבר ברור ולכן לא כתב אלא ש"טוב להתרחק". ונזכיר שוב גם את מה שהזכרנו למעלה (לעיל תשובה סא), שיש סברא לומר שאם בכל אופן כבר יש חיוב במצוות (ולו מספק), שוב אין צורך בקבלה.

⁵ הב"ח (יו"ד סימן רסח) נקט שלדעת הרמב"ם גם הקבלה אינה מעכבת. אך הב"ח עצמו נקט להלכה כדעת תוספות והרא"ש שהיא מעכבת (אף שלכאורה רואים מגר שנתגייר בין העכו"ם שאין ההודעה מעכבת), ויש שחלקו על הבנתו ברמב"ם, ונקטו שאף הרמב"ם מודה בחילוק שבין הודעה לקבלה.

⁶ יש להעיר מדברי הריטב"א שם בכתובות, "והכא דלאו בר הודעה הוא אינו מעכב", דמזה לכאורה משמע שבמי שהוא כן "בר הודעה", הדבר כן יעכב. אבל לכאורה הבנה זו היא בלתי אפשרית, שהרי מיד לפני כן כתב, "אף על גב דגר בעלמא בעינן שיודיעוהו קלות וחמורות, ההיא למצווה ולא לעכב", היינו שהודעת המצוות אף פעם אינה מעכבת. ונראה שצריכים להבין בכוונתו, שבמי "דלאו בר הודעה הוא", אין ההודעה "מעכבת" אפילו לכתחילה, היינו שאפשר לכתחילה לגיירו למרות שברור שלא ניתן להודיעו אפילו מקצת מצוות.

בהערות של הגרר"א יפהן לריטב"א ביבמות (מוסד הרב קוק, שם הערה 231) מציין שקשה על הריטב"א בכתובות מדוע הקשה מדרישת הודעת המצוות ולא מדרישת קבלת המצוות. והעיר: "דבשלמא אי נימא דדעת רבינו דלא בעינן אפילו קבלת מצוות דרך כלל לעכב אתי שפיר"; היינו שאם נבין שלריטב"א קבלת המצוות אינה מעכבת גם בגר גדול, נוכל להבין מדוע הריטב"א לא הקשה מדרישה זו והקשה רק מדרישת הודעת המצוות [ועיינו בהערת הגר"מ גולדשטיין לריטב"א שם בכתובות (מוסד הרב קוק) הערה 13, שנראה שבאמת הבין שלריטב"א אין קבלת המצוות מעכבת].

אלא שבהמשך הסביר הגרר"א יפהן שם שיש לומר לריטב"א קבלת מצוות בדרך כלל כן מעכבת, אבל זהו מפני ש"כל שלא קיבל עליו מצות דרך כלל, חסר בהחלטתו ורצון גירות וקבלת יהדות, ולכן בגר קטן דמדין זכייה מועיל דעת ב"ד על הקבלת יהדות ורצון גירות לכן שם ליכא חסרון בזה דלא קבל מצות אפילו דרך כלל" [ואפשר להסביר מעין זה שפשוט לו שקבלה אינה נצרכת בקטן, כיוון שכעת אינו בר חיוב ואין לו מה לקבל, או משום שאינו בן דעת לקבל ולכן "לא אפשר" כדברי השיטה מקובצת. ולא הוקשה לריטב"א אלא מ"הודעה" שנצרכת כדי לוודא את הרצינות, וכאן הסברא נותנת שגם אם אינו מחויב במצוות עתה, נחשוש לחזרתו לסורו כשיגדל. ועל זה תירץ שמכל מקום כיוון שהודעה אינה מעכבת בדיעבד, כאן שאי אפשר, אין היא נדרשת אפילו לכתחילה]. היינו שדווקא בגר קטן יש מצב מיוחד שבו אין צורך בקבלת מצוות, ועל כן מראש הוקשה לריטב"א רק מדרישת הודעת המצוות.

[אמנם יש להעיר על הסבר זה בדעת הריטב"א, שיכולנו להסביר גם להפך, שהיה פשוט לו שקבלת מצוות דווקא כן מעכבת, אלא שתושלם כשיגדל ולא ימחה (כבתוספות סנהדרין סח ע"ב). ולכן הקשה רק מהודעה, שהרי לא מצאנו שמודיעים אותו כשגדל, ואולי הבין שההודעה צריכה להיות שלב מקדים לגיור, ולא להתבסס על העתיד. ועל זה תירץ שמכל מקום אין זה מעכב במי "דלאו בר הודעה הוא".]

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר