שנת תשפ"ד| שבת פרשת בשלח

שו"ת במראה הבזק: גיור ילד שנולד מפונדקאית או תורמת ביצית גויה והגדל במשפחה שאינה שומרת מצוות

ניו יורק, ארה"ב                                       New York, USA

טבת תשע"ה

שאלה
בתקופתנו זוגות רבים אשר אינם זוכים להביא לעולם ילדים בצורה טבעית בוחרים להסתייע ב"אם פונדקאית" במקרים רבים נכרית (כאשר האישה אינה מצליחה לשאת היריון, הביצית של האישה מושתלת ברחמה של אישה אחרת אשר תלד את העובר ואחר כך תעביר את התינוק לזוג), או ב"תורמת ביצית" נכרית (כאשר האישה מסוגלת לשאת היריון אך אינה יכולה להרות משום שאין לה שחלות או משום שהביציות שבשחלותיה פגומות, ביצית מן התורמת הנכרית מושתלת ברחמה של האישה היהודייה וזו יולדת את הילד).

השאלות הן:

א.     האם ילדים אלה צריכים גיור?

ב.     אם כן, האם אפשר לגייר את הילד שייוולד במקרים אלה אם יודעים שיגדל בבית שאינו שומר תורה ומצוות? 

תשובה
א.     ילדים אלו טעונים גיור מספק.
ב.     ניתן לגייר אותם גם אם יגדלו בבית שאינו שומר תורה ומצוות.

נושא זה מורכב ביותר וכרוך בשאלות משנה רבות שיתבארו החל מתשובה זו עד תשובה סו. להלן פירוט של הנושאים שיידונו:  

מעמדם של ילדי תרומת ביצית או פונדקאות

נחלקו גדולי ישראל לגבי שאלת מעמדם של ילדים כאלה – הן של מי שנולד מביצית של נכרית שהושתלה ברחם של יהודייה, והן של מי שנולד מביצית של יהודייה שהושתלה ברחם של נכרית. לא נתקבלה בכלל ישראל הכרעה מוסכמת בזה, ועל כן יש להגדיר ילדים כאלה כספק יהודים.

עיינו בהרחבה בענין זה להלן בתשובה נה. בגלל ספק זה יש לגייר ילדים אלה, במיוחד לאור המכשולים הרבים שעלולים להיווצר מאי-גיורם. בענין זה ראו בהרחבה להלן בתשובה נו.

אלא שיש לדון אם אפשר לגייר ילדים כאלה כאשר יגדלו בבית חילוני. שאלה זו תלויה בבירור יסודו של דין גיור גר קטן 'על דעת בית דין', בהשלכות של בירור זה על שאלת גיורו של קטן שיגדל בבית חילוני בכלל והשלכותיו על נדוננו בשל מאפייניו המיוחדים של גיור שמחמת הספק האמור.

נראה שבאופן כללי יש להגדיר את המצבים שבשאלתנו כמצבים של שעת הדחק, ואת ההכרעה בשאלות השונות, במקרים שבהם יש ספקות או מחלוקות יש לשקול גם בהתחשב בכך. ברם תחילה יש לברר את השאלות ולקבוע אם גיור זה מותר לכתחילה וחל בוודאי ויש לסמוך עליו אפילו ללא שעת הדחק, או שלפחות בדיעבד יש לסמוך עליו ויש לעשותו בשעת הדחק: 

גיור גר קטן על יסוד הקביעה שהגיור הוא "זכות" לו

א.     יסוד האפשרות לגייר קטן הוא בהנחה שהגיור הוא "זכות" לו ו"זכין לאדם שלא בפניו" (כתובות יא ע"א).

התוספות בכתובות (שם) מתבטאים שאפשר לגייר גר קטן מפני שהגיור הוא "זכות גמור". אך למרות לשונם זו, נראה שלמעשה לא צריכים שהזכות תהיה ממש זכות גמורה בלי שום צד חובה. בענין זה עיינו להלן תשובה נז.

ב.     יש מחלוקת אם יש להגדיר את גיורו של מי שלא ישמור תורה ומצוות לאחר גיורו "זכות" או "חובה", ואם גיור כזה יחול או לא. בענין זה עיינו להלן תשובה נח. וכאן בהמשך ובתשובה סא בנוגע לאפשרות שבנדון דידן ייחשב הגיור זכות לכל הדעות או יחול אף ללא שייחשב זכות.

ג.      נראה שלדעת הש"ך והפני יהושע (וכן לשו"ת עונג יום טוב, על כל פנים בדעת הרי"ף), אם בית דין גיירו גם במצב של חובה ממש, וכל שכן כשיש לו גם זכות ותועלת בגיור – גם אם נניח שבצידם "חובה", הגיור יהיה תקף בדיעבד. בענין זה עיינו להלן תשובה נט.

ד.     בית דין יכולים לגייר את הקטן גם כאשר הוא צעיר מדי מלהביע עמדה בענין (ואף שאין הורה בעל מעמד הלכתי של 'הורה' המבקש לגיירו). בענין זה עיינו להלן תשובה ס.

ה.     יש מקום לטעון שכיוון שספק יהודי חייב לקיים מצוות מספק, על כן גיורו אינו מוסיף שום חובה מצד חיובו זה. אמנם אין מכך הוכחה שאין בזה חובה מצד האפשרות שייענש מן השמיים בגלל הגירות אם יעבור עברות. אך אם הגדרת זכות או חובה קשורה בעצם החיוב ולא בשאלת השכר והעונש – גיור ילד כזה ייחשב זכות בכל מקרה. בענין זה עיינו להלן תשובה סא.

ו.      גם לגבי השאלה אם אפשר שהגיור יתבטל מצד חוסר קבלת מצוות (לדעות שהיא נדרשת גם בגיורו של קטן), יש דעות שנראה מהן שבגיור ספק יהודי אין צורך בקבלת מצוות. גם בענין זה עיינו להלן תשובה סא.

אמנם ייתכן שסברא זו מועילה לענין גדול הרוצה להתגייר ולא לענין קטן, שגיורו אינו מבוסס על רצונו אלא על הסברא שזכות היא לו (לרוב הדעות וכפי שיובא להלן), אלא שלדרך זו בכל מקרה אין בגיור קטן חיסרון של קבלת מצוות, והכול תלוי בשאלת הזכות (שנראה שישנה בענייננו כאמור לעיל ולהלן).

ז.      האחרונים דנים אם בשאלת הגדרת זכות וחובה בעבור "זכין" מתחשבים בזכות או חובה "רוחנית". נראה שגם הסוברים שיש להתחשב בזכות רוחניות יאמרו כך רק בתנאי שנוסף להגדרת האובייקטיבית, נוכל להניח שהאדם עצמו היה מסכים (עכשיו, לו שאלנוהו ויכול היה להביע דעה, או יסכים בפועל או לאחר זמן) לראות בזה זכות. בענין זה עיינו להלן תשובה סב.

ח.     ברשב"א ובמגילת ספר על הסמ"ג נראה שגם הגדרת "חובה" נקבעת על פי מה שהאדם עצמו היה מתנגד אליו, ולא על פי חובה אובייקטיביות. בענין זה עיינו להלן תשובה סג.

ט.     יש מחלוקת אם נאמר דין "זכין לאדם שלא בפניו" גם בעל כורחו של ה"זוכה" כאשר מדובר ב"זכות גמורה" אובייקטיבית. ניתן לטעון שבמחלוקת זו תהיה תלויה השאלה אם ב"זכין" נקבע תוקפה של הזכייה על פי זכות וחובה אובייקטיביות או על פי רצונו של האדם. אלא שנראה שגם הראשונים הסוברים ש"זכין" אפילו בעל כורחו אומרים כך רק כאשר שייך לומר ש"בטלה דעתו אצל כל אדם". ונראה שאין "בטלה דעתו אצל כל אדם" שייך לנדון דידן. בענין זה עיינו להלן תשובה סג.

י.      נראה שלרוב הראשונים דין "זכין" פועל מצד "אנן סהדי". אמנם קצות החושן טוען שאינו מדין "אנן סהדי", אלא שיש גזרת הכתוב שאדם אחד יכול לזכות עבור אחר.

ניתן לטעון שאם "זכין" מבוסס על אנן סהדי, השאלה אם אפשר ליישם זכין כאן תהיה תלויה בשאלה במה משערים שאדם זה היה רוצה אם היה גדול (ואנחנו מניחים שהיה רוצה להתגייר).

אבל לפי קצות החושן יש לומר שזה יהיה תלוי בשאלת זכות אובייקטיבית.

באגרות משה כתב שהשאלה איך פועל דין "זכין" היא "במחלוקת רבוואתא". גם בענין זה עיינו להלן תשובה סג.

יא.    מהתוספות בסנהדרין נראה שגיור קטן נעשה וחל באופן מיוחד ושונה מגיורו של גדול. בפשטות, לפי דבריהם אי אפשר לגייר ילד קטן כשיודעים שלא ישמור תורה ומצוות לאחר בר המצווה שלו. אבל נראה שזוהי דעת יחיד, ובאופן כללי האחרונים לא קבלוה להלכה. בענין זה עיינו להלן תשובה סד.

יב.    יש כמה שיטות הסוברות שבגיור קטן בכלל לא זקוקים לקבלת מצוות. גם בענין זה עיינו להלן תשובה סד.  

אפשרות מחאה

גר קטן המגויר "על דעת בית דין" (ועל בסיס הסברה שהגיור הוא "זכות") יכול למחות כשיגדיל ולהפקיע את גיורו (כתובות יא ע"א).

לענין זה השלכה כפולה על נדוננו:

ראשית נדרש בירור דינו של ילד זה אם אכן ימחה כשיגדל. אכן למעשה החשש שכך יקרה אינו גדול, ואף שיש להכריע בשאלה זו, אין היא שיקול משמעותי בשאלה אם מלכתחילה לגייר את הילד.

ברם השאלה השנייה והעיקרית היא שמא יש לראות את אי שמירת המצוות בסמוך להגעת הילד לגיל מצוות כ'מחאה', וזו הרי סביר שתהיה אצל ילד הגדל בבית חילוני, ואם כך, אם אכן מועילה המחאה הרי שהגיור יתבטל ואף מלכתחילה – מה לנו לגייר גיור שיש להניח שיתבטל בהמשך?

מובן שאם נקבע שאפילו מחאה מפורשת לא תפקיע את הגיור, קל וחומר שאי שמירת מצוות לא תפקיע אותו.

א.     לענין מחאה מפורשת:

לפי החתם סופר, מי שמתגייר בקטנותו עם אביו אינו יכול למחות לכשיגדיל מפני שבמקרה כזה הגיור נחשב לו "זכות גדול". אכן אין הסכמה בשאלה אם לפסוק כדעת החתם סופר, ובמקרה של מי שיגדל כחילוני ייתכן שגם החתם סופר עצמו היה מאפשר מחאה.

נוסף לכך, יש מחלוקת אם אפשר ליישם את דברי החתם סופר למי שמבחינה הלכתית אינו מוגדר כאביו של המתגייר, גם אם הילד מאומץ אצלו כבנו.

לעומת זה, הרב בקשי דורון טען שגיורו של ספק יהודי נחשב בוודאי כזכות גדולה ואי אפשר לו למחות.

סברא נוספת היא שאי אפשר לילד למחות אם גויר על ידי אביו ועל דעת אביו, הואיל והאבא מוגדר "בעלים" על בנו, וגיורו את הבן חל משום כך ולא רק משום ה'זכות' שבו, על פי הרמב"ם לגבי "ישראל שתקף עכו"ם קטן או מצא תינוק עכו"ם והטבילו לשם גר". גם אם לא נאמר כך בדרך כלל, יש סברא חזקה לומר כך על כל פנים במקרים שלנו. כפי שיתבאר להלן בתשובה סה.

סברא נוספת היא שמי שבכל מקרה חייב במצוות מספק – לא תפקיע המחאה את גיורו כיוון שאין בה כוח להפקיע ממנו את חיוב המצוות למעשה.

עיינו בהרחבה בענין זה להלן תשובה סה.

ב.     לענין אי שמירת המצוות בהגיע הילד לגיל החיוב:

אמנם יש שכתבו שאם אין הילד נוהג כיהודי, הרי זה כמחאה, אבל ייתכן ש"ניהוג מנהג יהדות" הוא רק להראות שרוצה את ה"זכייה" של יהדות, היינו שרוצה להיות יהודי, ואין זה תלוי אם בפועל מקיים מצוות.

להרחבה בענין זה עיינו להלן תשובה סו.

ואמנם ייתכן שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים (ראו שם) אבל אין הדבר מוכרח, ובגיור שבו כאמור יש סברות שאף מחאה גמורה לא תועיל, כאמור, ודאי שיש לסמוך על הראשונים שנראה כך מדבריהם בצירוף האפשרות שסברה זו שרירה וקיימת לכל הדעות.    

מסקנה

נראה שלמעשה ניתן לגייר ילדים אלה (וממילא מוטל עלינו לגיירם) שכן יש כמה וכמה ספקות שאפשר לסמוך ולהקל מכוחם, ומהם ספקות שאינם שקולים שההכרעה בהם היא שהגיור תקף.

מצד עצם הגיור:

יש כאן כמה ספקות המטים לומר שאפשר לגייר ילדים אלה:

יש ספק אם צריכים גיור או שהם יהודים גם בלעדיו (ועל כן הגיור מיותר אך כמובן אינו מזיק) וממילא החשש לאחר הגיור – גם אם יש בגיור פקפוק – יהיה של ספק ספקא.

ועל הצד שצריך גיור, לגבי שאלת ה'זכות':

יש אומרים שגיור אדם תמיד ייחשב זכות עבור הגר גם אם לא יקיים מצוות.

ויש שנקטו שגם אם בדרך כלל לא ייחשב הגיור זכות אם הגר לא יקיים מצוות, מכל מקום בספק יהודי כן ייחשב כזכות (שכיוון שבין כה ובין כה נראה שחייב במצוות, זכות היא לו להיחשב יהודי ודאי, וכל שכן כשמצורפות לכך התועלות המעשיות של יכולת להינשא וכן הרצון הטבעי של אדם בזהות ברורה וכדו'). ונראה שבנדון דידן יש אומדנא שאם לקטן הייתה דעת, והיינו שואלים אותו אם רוצה להתגייר, היה עונה שרוצה. ונראה שלרוב הדעות הולכים אחרי אומדנא כזאת בדעתו (בוודאי כשאין חובה אובייקטיבית ואף נגד חובה אובייקטיבית על כל פנים כשלא שייך לומר "בטלה דעתו").

ויש אומרים שעל כל פנים בדיעבד מה שבית דין עשו יהיה תקף ובנדון דידן זו  שעת הדחק שהיא כדיעבד.

ולגבי החשש של חסרון קבלת מצוות:

יש אומרים שספק יהודי אין צריך קבלת מצוות בגיורו, ועוד יש אומרים שבגר קטן תמיד אין צריך קבלת מצוות, ודעה זו היא העיקר להלכה.

לגבי שאלת מחאתם של ילדים אלה כאשר הם מגיעים לגדלות:

כנ"ל, ייתכן שהם כבר יהודים. יש אומרים שספק יהודי אינו צריך קבלת מצוות וממילא (לפי הסברא שמחאה אינה אלא משום שעל ידה חסרה קבלת המצוות, כנראה מדברי התוספות) אינו יכול למחות. ואף לסברא שיכול למחות, אף שמלכתחילה גיורו לא היה צריך קבלת מצוות – ייתכן שבנדון דידן (על פי דברי החתם סופר) אין להם יכולת למחות.

יש צד לומר שהילדים נחשבים כמצויים בבעלותם של בני הזוג היהודים, וזה ימנע מהם יכולת למחות.

ואף אם יכולים למחות, מכל מקום ייתכן שרק מחאה מפורשת מועילה, אך התנהגותם לאחר גדלותם כיהודים שאינם שומרית תורה ומצוות לא תיחשב כמחאה.

על כן, בגלל כל הסניפים הנ"ל, למעשה ניתן לגייר ילדים אלה, גם אם רוב הסיכויים הם שיגדלו מבלי לשמור תורה ומצוות, והם לא יוכלו למחות על גיורם לכשיגדלו.

מעמדם יהיה של ספק גרים – ספק יהודים מלידה, ובנות כאלה יהיו אסורות לכהנים.

אם הדבר אפשרי, יש להתאמץ לדבר על לב ההורים כדי לעודדם להכניס את בסיסי היהדות לביתם (אולי על ידי מפגשי יהדות או אפילו קורס מקוצר). אז יגדלו הסיכויים שהילד יקיים יותר מצוות, נוסף לכך הוא גם יסתכל על היהדות (גם במובן של דת, ולא רק כלאום) בצורה חיובית יותר, ואולי אפילו יחזור בתשובה בעתיד.

כל אחת מאפשרויות אלה – ודאי אם תתממש, ואף אם לא, עצם העובדה שבעת הגיור קיימת אפשרות כזו – היא סיבה שבגללה יותר קל להגדיר את גיורו זה כזכות ויגדלו גם הסיכויים שהתנהגותו בעתיד ודאי לא תהיה בגדר 'מחאה'.

(ומובן שאם ההורים בכל אופן שומרים על זיקה כלשהי למסורת ישראל, הדבר קל יותר במישור המעשי, מן העבר האחד, וגם אם לא נצליח בו: יש יותר מקום לומר שייחשב גיור זו ככולל קבלת מצוות, גם אם זו אכן נצרכת, ושההתנהגות של הילד כשיגדל לא תהיה כזו שייתכן להחשיבה 'מחאה'.)  

המצב החוקי, השלכותיו על נדוננו והמלצות בנוגע לתיקונו

בשולי הדברים ראוי לומר כי מוטב יהיה אם ייקבע בחוק שכל ילד שנולד מביצית של נכרית או מפונדקאית נכרית יירשם ככזה במשרד הפנים, במרשם הנגיש לרושמי הנישואין (מה שקיים כיום רק לגבי חלק מהמצבים וראו בהערה¹).

אנו קוראים לכל מי שיש לו יכולת להשפיע בכיוון זה שיעשה כך.

התועלת מהוראת חוק כזו תהיה בכמה מישורים:

ראשית, זהותו של ילד כזה (שלא גויר) כיהודי היא בספק בלבד, ונחוץ שהדבר יתועד כדי שלא יינשא ליהודייה (או אישה כזו ליהודי) ללא גיור;

שנית, גם לאחר גיור, אם מדובר בבת יש לאסור עליה מלהתחתן עם כהן מצד היותה ספק גיורת. ונוסיף, שאם מעמד זה יהיה רשום, זה יגביר את הצד לומר שהגיור ייחשב כזכות עבורו (עיינו בחלק י' תשובה נו הערה 4).
___________________
¹  המצב החוקי כיום הוא למעשה כך:

לענין פונדקאות בארץ – סעיף 5(א)(1ד) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו–1996, מחייב שהאם הנושאת (הפונדקאית) תהיה בת אותה דת של האם המיועדת (יש בסעיף זה החרגה לגבי מצבים שכל הצדדים אינם יהודים, החרגה שכמובן אינה נוגעת לעניננו). במובן זה נמצא שאם האם המיועדת, היינו מי שעתידה לגדל את הילד, היא גם בעלת הביצית (להבדיל ממקרה שגם הביצית היא מתרומה) וההליך נעשה בארץ ועל פי חוק – לא עשויה להיווצר כל בעיה, אלא אם אחת ה'אימהות' רשומה כיהודייה במרשם האוכלוסין ואינה כזו על פי ההלכה, שכן לא הוגדר בחוק מיהו יהודי לענין זה.

הבעיה מורכבת יותר במקרה של תרומת ביצית (בין כשהביצית המופרית מושתלת ברחם האם המיועדת ובין אם היא מושתלת ברחמה של פונדקאית אחרת):

סעיף 13(ה)(3)(א) לחוק תרומת ביציות, תש"ע–2010, אמנם דורש כתנאי להשתלת ביצית מופרית ברחם שהתורמת תהיה בת דתה של הנתרמת (ומכוח הדרישה של חוק הסכמים לנשיאת עוברים הנ"ל, הרי שממילא תהיה גם בת דתה של האם הנושאת, אף אם זו אינה האם המיועדת, כלומר במקרה שבו אישה א' תורמת ביצית, אישה ב' נושאת את ההיריון ואישה ג' – עם בעלה – תגדל את הילד ותיחשב אימו החוקית), אבל סעיף 13(ה)(4) מתיר את התרומה גם אם התורמת אינה בת דתה של הנתרמת אם התורמת ובן זוגה הסכימו לכך (בכתב).

אכן מקרה כזה מצריך גם את אישורה של ועדת חריגים על פי סעיף 20 (א)(3) לחוק זה, ועדה הכוללת גם איש דת – לענין יהודים נציג הרב הראשי לישראל (סעיפים 20(ב)(6) ו-20(ד)(1) לאותו חוק), אך אין הוראה זו מונעת את אישורה של השתלת הביצית גם במצב כזה ואף אינה נותנת לאיש הדת זכות וטו בענין.

סעיף 34(א)(2) לאותו חוק מחייב מסירת דיווח למרשם היילודים בנוגע לביצית שהושתלה ברחמה של נתרמת או של אם נושאת שאינן בנות דתה של תורמת הביצית (וראו עוד שם ביתר חלקי סעיף 34 ובסעיף 35 לגבי אופן מסירת המידע למרשם). אלא שמרשם היילודים וא חסוי (סעיף 37 לאותו חוק) ומידע ממנו נמסר לרושם נישואין רק לצורך בירור אם איש ואישה שנרשמו לנישואין הם קרובי משפחה (סעיף 36(ג) ו(ד) לאותו חוק). מכאן שמי שנולד מתרומת ביצית של תורמת שאינה יהודייה ונרשם במרשם האוכלוסין כבנה של הנתרמת היהודייה, עשוי להירשם לנישואין בלי שרושם הנישואין ידע כי יהדותו מוטלת בספק (זאת, אגב, בשונה מהמצב לגבי אימוץ, שלגביו קובע סעיף 30(א)(2) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981, שרושם נישואין רשאי לעיין בפנקס האימוצים לצורך מילוי תפקידו, ואף שמרשם היילודים מנוהל על פי סעיף 33 לחוק תרומת ביציות בידי הרשם שעל פי חוק אימוץ ילדים). מצב זה בעייתי כשלעצמו, ומי יתקע לידינו שבכל מקרה כזה ידאגו ההורים מעצמם ומיוזמתם (או הילד כשיגדל) לגיורו של הילד מספק? ועל כן נחוץ מאוד שיוסדר. הסדרתו של ענין זה בחוק תמנע נישואי ספק יהודים ליהודים, תאפשר – גם אם נעשה גיור – לדעת ולשקול (במקרה שמדובר בבת) את ההשלכות לענין נישואין לכהן, ובנוגע לנדוננו גם תוסיף ותחזק את ראיית הגיור כ'זכות' כיוון שאכן בלעדיו ודאי שלא יוכל הילד להינשא בארץ.

כשההליך נעשה בחו"ל – במלואו או בחלקו – המצב כמובן מורכב אף יותר:

מובן מאליו שאם ההליך כולו נעשה בחו"ל, רישומו של הילד כבנם של ההורים המגדלים אותו, בין שהאם היא היולדת, בין שהיא בעלת הביצית ובין שאינה לא זו ולא זו, נקבע על פי חוקי המדינה הרלוונטית, ואין אנו יכולים לקבוע או להניח כי קיים כלל אחיד כלשהו בענין זה. ברור שלמעשה אנו מחזיקים סתם אדם כבנם של מי שהם הוריו המוכרים והרשומים (הן משום שכך הוחזק הן משום שכך הדבר אצל רוב בני אדם) ואין אנו חוששים שהוא מאומץ או שנולד באמצעות פונדקאות או תרומת ביצית אלא אם נודע לנו שפלוני יצא מן הכלל או שיש גורם שמחמתו עלינו לחשוש לכך ולברר זאת. לענין זה כמובן אין משמעות גם להמלצותינו על תיקון מצב חוקי כלשהו, ובהקשר זה אכן בחו"ל קלושה יותר גם הסברה של 'זכות' המבוססת על אי היכולת להינשא ללא גיור, סברה הקלושה יותר בחו"ל גם מעצם העובדה המצערת שיהודי בחו"ל יכול להינשא גם שלא כדת משה וישראל, כידוע.

אולם גם כשמדובר בישראלים הנזקקים לטיפולי פוריות בחו"ל המצב מורכב יותר מאשר כשההליך נעשה בארץ.

גם בענין זה המצב בנוגע לתרומת ביצית סבוך יותר מזה שבנוגע לפונדקאות, אך גם בנוגע לפונדקאות אין המצב כה ברור ופשוט.

בחלק ממדינות העולם, ילד הנולד בהליך פונדקאות נרשם מיד כבנם של ההורים המיועדים, אך עם זאת בארץ אין רישום זה מוכר אוטומטית. ההליך בארץ הוא כך:

הכנסת הילד שנולד מפונדקאות לארץ ורישומו כבנם של הורים אלה מתאפשרים רק לאחר צו בית משפט. את הצו נותן בית המשפט עצמו על בסיס בדיקה גנטית המעידה על הקשר הגנטי בין הילד להורים המיועדים, או על בסיס פסק של בית משפט בחו"ל הקובע את קיומו של קשר גנטי כזה (יש לציין כי אין חוק מפורש בענין זה ומדובר בנוהלי משרד הפנים ובהוראות בתי המשפט בענינם, וראו בפסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 7414/11 ובבג"ץ 566/11 ו-6569/11).

מכל מקום הוראות ונהלים אלה אינם פותרים את הבעיה בעניננו, משתי סיבות:

א. לכאורה לאחר שאכן נקבעה הורות (לענין מרשם האוכלוסין) על פי הקשר הגנטי אין תיעוד (בדומה לזה הקיים במקרה של פונדקאות בארץ) שמדובר בהורות שהסתייעה בפונדקאות ושל היות הפונדקאית לא יהודייה.

ב. על פי פסיקות בית המשפט שהוזכרו לעיל יירשמו שני בני הזוג כהורים גם אם הקשר הגנטי הוא רק לאחד מהם.

אמנם לא נקבע בהקשר זה דבר בנוגע לרישום הילד כיהודי, אך משנרשם הילד כמי שאימו יהודייה, ספק אם בעת שיגדל וירצה להינשא יעמוד בפניו מכשול כלשהו.

ראוי אפוא שנציגי הציבור יעמדו על אסדרה בחקיקה גם של ענין זה באופן שבו ילד שאימו היולדת אינה יהודייה, ועל אחת כמה וכמה כשגם אימו הביולוגית אינה כזו וכל רישומם של 'הוריו' כהוריו הוא על יסוד היותם בני זוג ועל יסוד הקשר הביולוגי בין האב לבין הילד – יתועד ככזה ברישום שיהיה נגיש לרושמי הנישואין.

כאמור מקרי תרומת ביצית בחו"ל סבוכים עוד יותר, שכן לגבי הללו ודאי שאין במדינת ישראל כל תיעוד, ומשנולד ילד לאם יהודייה לאחר שזו קיבלה תרומת ביצית בחו"ל – אין לצערנו כל דרך שעובדה זו תיוודע בעת נישואיו של הילד.

ראוי לציין שעובדות אלה אכן מקשות על ראיית הגיור כ'זכות' רק על בסיס האפשרות להינשא שהוא נותן לילד, אך יש מקום גם לומר שכשהורים מבקשים לגייר את ילדם מספק, אף שאין הוא צפוי להיתקל בקושי עתידי ללא גיור זה, קרוב לוודאי שיהדותו של ילדם אכן חשובה להם במידה רבה, גם לכך עשויה להיות משמעות מסוימת בנוגע להגדרת גיור זה 'זכות' (עיינו תשובה נו הערה 4). ויש לתת את הדעת גם על שאף אם מקצת מהסברות שנאמרו לעיל אינן מוסכמות, מכל מקום גיור זה הוא שעת הדחק שיש להסתמך בה גם על סברות כאלה, גם משום שהאפשרות האחרת היא שילדים אלה ייוותרו במצבם המסופק בלי שאיש ידע על כך וייטמעו בישראל כך.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר