שנת תשפ"ד| שבת פרשת יתרו

פרשת השבוע: הקולות מ"אָנֹכִי" ועד "לרֵעֶךָ" כמסר לכולם, אבל באמת לכולם!

עשרת הדברות תופסות מקום מרכזי בהגדרת אמונתנו כיהודים. קיבלנו אותן לפני שלשת אלפים וחמש מאות שנים, במעמד חד פעמי, שהפך את עם ישראל לבני נביאים (כל אחד ברמתו הוא). הנביאים לימדונו כי המטרה היא לתקן עולם במלכות ש-די, וכפי שכבר הזכרנו, להביא את האנושות למצב של "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", או בלשונו של הנביא ישעיהו: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם" (ב, ג).

לצערנו הרב, עד היום לא השגנו את המטרה של יישום עשרת הדיברות בחיינו כעם ישראל, ובוודאי לא בחיי כלל האנושות.

דווקא בימים אלה צריך לעשות מאמץ עליון לנסות להגדיר מי נותר חלק מהאנושות, ומי הוציא את עצמו מהכלל. יש לכך גם משמעות מעשית! ציבור שלא יקבל עליו את כללי היסוד של האנושיות בתחום החברתי, לא יוכל ליהנות מתרומות של ארגוני חסד בינלאומיים. ציבור כזה גם לא יוכל לבקש הגנות של אמנות בינלאומיות, שמטרתן היחידה היא הבטחת חייה ובטחונה של חברה אנושית. ניתן להגדיר זאת גם כקבלת שבע מצוות בני נח, אבל "נעלה כיתה" בדרכם של הנביאים, ונגדיר זאת באמצעות עשרת הדברות. לא נוריד את "הרף" עבור עם ישראל, אלא נעלה אותו עבור כלל האנושות.

נציע את הקריאה הבאה בעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, מבלי להיכנס (כמעט) לפרטים ההלכתיים:

א-ב. "אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ... לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל". חלק גדול של האנושות כבר קיבל על עצמו את אמונת הייחוד, רבים גם קיבלו את העיקרון של העדר ההגשמה. צריך לעודד, בדרכי נועם, מגמה זו.

ג.     "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹקיךָ לַשָּׁוְא". כל המדברים נבראו בצלם אלקים, זה מחייב! באמצעות הדיבור אנו מייצגים את הזכות להיחשב כמי שנברא בצלם אלקים. על כן חובה עלינו לכבד את הדיבור, את הדברים שאנו מוציאים מפינו. אמירת אמת היא חובה אנושית מהמעלה הראשונה, אמירת דברי שווא (פייק ניוז) יש בה גם אלמנט של חילול השם והצלם האלקי, והריסת הבסיס, ח"ו, לחברה מתוקנת. (יכולות הבינה המלאכותית בתחום זה מסוכנות מאוד).

ד.     "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". יום מנוחה שבועי וזכויות עובדים צריכים להיכלל בעקרונות האוניברסליים שמחייבים כל חברה אנושית. לצערנו, עבדות מודרנית עדיין נפוצה בעולם, ומקובלת במשטרים שאינם מכבדים זכויות אדם (ציר הרשע).

ה.     "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ". זהו הבסיס לעיקרון שצריך להיות נר לרגלו של כל בן אנוש. עיקרון שניתן להרחיבו תחת הכותרת "הכרת הטוב". הבטחת כבודם של הדורות הקודמים, היא אתגר שהתגבר עם עליית תוחלת החיים. חברת מופת היא חברה שדואגת לחלשים ומכירה בחובה להשיב טובה תחת טובה. אכזריות היא היפוכה הגמור של מידה זו, ואין לה מקום בעולם המבוסס על אנושיות.

ו.      "לֹא תִרְצָח". עקרון קדושת חיי האדם חייב להיות בסיס לקיומה של כל חברה אנושית. רוצחים אינם פוגעים רק בנרצחים ובני משפחותיהם, הם פוגעים בכלל האנושות. גם אונס נכלל בהגדרת רצח.

ז.      "לֹא תִנְאָף". נאמנות בין בני זוג היא חלק בלתי נפרד מחיים על פי עקרונות מוסריים. חוסר נאמנות משמיטה את השטיח מתחת רגליה של כל חברה אנושית, שבמהותה מבוססת על צדק.

ח.     "לֹא תִגְנֹב". הזכות לחופש ולקניין פרטי חייבת לשמש בסיס לקיומה של כל חברה מתוקנת. הדִּיבר עוסק בעיקרון באיסור לגנוב נפשות (כגון חטיפה) ושלילת החירות, שהיא זכות יסוד של כל אדם. חטיפת אזרח היא פשע כנגד האנושות. (לאיסור גניבת רכוש יש מקור מיוחד משלו, "לא תגנובו")

ט.     "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר". האיסור על עדות שקר הוא תנאי הכרחי לקיומה של מערכת משפט, המבוססת על אדני צדק. אין אפשרות לייצר חברה אנושית ללא מערכת משפט עצמאית, הוגנת, שווה לכל, המבוססת על יושר מכל הבחינות.

י.      "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ". איסור זה מעמיד רף אנושי גבוה מאוד, שיתכן ואיננו מאפשר בדיקה אם אכן הוא מתבצע בפועל, אבל העמדתו כאתגר חשובה מאוד.

עולם שאדניו הם הסכמה על עשרת הדברות, יהיה עולם שבו בני אנוש יהיו בטוחים, ורק בו יש בו סיכוי למימוש חזון הנביאים בדבר שלום עולמי. במילותיו של הנביא ישעיהו "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב" (ב, ד).

כל ניסיון להבטיח שלום, שלא מבוסס על עקרונות אלה, יחזק את הרשע ויאפשר לו להתפרץ מחדש, ח"ו.

דווקא בימים אלה, כשפרצופו האמיתי של הרשע החמסי מתגלה לעיני כל,
בהנחה שמוכנים להביט ולהתבונן,

יש להגביר את השאיפה להתעלות האנושות,
בד בבד עם המאבק להשמיד ולכלות את הרשע.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר