שנת תשפ"ד| שבת פרשת פקודי

פרשת השבוע: על מִפְקָדים וּמְפַקְּדִים בעבר וגם בהווה

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה (שמות לח, כא).

משמעות השורש פקד בהקשר של פרשתנו, לפי כל הפרשנים, הוא למנות ולספור. אומנם לשורש זה יש משמעויות נוספות, למשל:

וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ (בראשית לט, ד) שמשמעותו מינוי.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹקים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם ... וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה (שם, נ, כד-כה) שמשמעותו זכירה ופעולה של גאולה (מופיע גם כזכירה ופעולה של הענשה).

בדברינו השבוע נתייחס רק למשמעות הביטוי כפי המופיע בפרשתנו. נציין כי במשמעות זו של ספירה, הביטוי נפוץ מאוד בכל התנ"ך ובעיקר בחומש הפקודים, הוא ספר במדבר, בתחילת הספר ובפרשת פנחס.  נוכיח כי הקודש והחול נפגשים בשירות הצבאי, שם גם החול הוא קודש. להיות חלק מהמניין פירושו להיות חלק מהצבא היהודי שנלחם את מלחומת ד'. כך בונים את הקדושה.

ננסה לברר האם יש קשר בין פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן לבין המִפְקָדים, מפקדי הצבא ופָּקוּדיהם.  בפתח הדברים נעיר שהמִפְקָדים הנזכרים בתורה אינם מונים את כלל הציבור, אלא רק את הגברים. כלומר, כל זכר מגיל עשרים שנה ומעלה. הדבר מודגש גם בתחילת פרשת כי תשא, שם מופיעה האזהרה מפני מִפקד שנעשה שלא כדין. וזו לשון הכתוב: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַד' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: ...כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ד'" (שמות ל, יב-יד).

במִפקדים הנזכרים בספר במדבר מוזכרת גם הסיבה לכך: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן" (א, א-ג).  המתפקדים הם דווקא יוצאי הצבא.

גם במִפְקָד השני, בספר במדבר, המתפקדים הם מבן עשרים שנה ומעלה (כו, ד), יוצאי הצבא. וכך גם המִפְקָדים הבאים הנזכרים בספר זה, קשורים לאנשי חיל. וזו לשון הכתוב: "וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (לא, מח-מט).

גם בספרי הנביאים  המִפְקָד  נזכר תמיד בהקשר של יציאה לקרב. כמו במלחמות יהושע לכיבוש הארץ: "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי: וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי בֵּינָיו וּבֵין הָעָי" (ח, י-יא).

כך גם בספר שופטים המתפקדים הם אנשי צבא. וזו לשון הכתוב: "וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר" (שופטים כ, טו).

כך מפורש גם בספר שמואל א', כהכנה למבצע ההצלה הצבאי של אנשי יבש גלעד בידי שאול. וזו לשון הכתוב: "וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף" (יא, ח).

וגם בהכנות של שאול למלחמה בעמלק: "וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה" (טו, ד). כך גם בחלק הכתובים כמו במִפקדים רבים הנזכרים בספר דברי הימים א' (כגון: פרק ז, פסוקים ב, ה, ז, ט, יא, מ. עיינו גם שם ה, יז-יח).

כך צריך להבין גם את המִפְקָד שהוביל לגילוי מקום המקדש. המִפְקָד הוטל על שכמו של שר הצבא, יואב, ואיתו שרי החיל. כמודגש בכתוב: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל... וּפִקְדוּ אֶת הָעָם... וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל" (שמו"ב כד, ב-ד).   גם בסיכום הפעילות מודגש כי מדובר במניין של אנשי צבא: "וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב..." (שם, ט).

אם כך, ניתן לסכם כי המִפְקָד קשור לפעילותו הצבאית של דוד ולארגון צבא הלוחמים שלו, אלה שיעסקו גם בבנין המקדש בהמשך.

התחלנו את דברינו בבניין המשכן וסיימנו אותם בבניין המקדש.

ההתגייסות לצה"ל קשורה בטבורה לשתי המטרות של יציאת מצרים: קבלת תורה והקמת מדינה יהודית שבירתה ירושלים ומרכזה הר בית ד' (ישעיהו ב). מדינה שתשמש אור לגויים ביישום הערכים והאידאלים של תורת ישראל. אי אפשר להפריד בין הדבקים. דווקא לומדי התורה הם אלה שאמורים להוות את עמוד השדרה של צבא ההגנה לישראל, (הם אינם יראים מעברות שבידם). תורה וארץ ישראל הולכים יחד. כל ניסיון ללמוד תורה מחוץ לארץ ישראל מוגדר על ידי חז"ל כ"ביטול תורה" ברמה הגבוהה ביותר - "כיון שגלו ישראל ממקומן - אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה דף ה ע"ב). חיילי הישיבות, שמצאו את הדרך לשילוב שני הערכים, הם אנשי החיל - גדולי התורה של הדור, שמאחדים סביבם את כלל ישראל על כל מגזריו.

נאחל לקראת חג הפורים שיתקיים בנו "תשועתם היית לנצח",

ניצחון לחיילי צה"ל ולכל כוחות הביטחון,

רפואה שלמה לכל הפצועים וחזרתם של כל החטופים במהרה הביתה.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר