שנת תשפ"ד| שבת פרשת פקודי

חמדת השבת: כתיבה על מחשב - סיכום

אחר שעסקנו בעיקרי הסוגיות של כתיבה בעזרת מחשב בשבת, נסכם את עיקרי הדברים תוך הוספת נופך ושיטות שטרם למדנו. 

ראשית נציין שכתיבה אינה חייבת להיעשות בעזרת עט על דף. העברת אותיות לחומר שנושא אותם, באופן שאנשים רגילים לעשות זאת, כלול באיסור מלאכת כותב בשבת , גם אם זה נעשה בלחיצת מקש. לכן כתיבה בעזרת מכונת כתיבה היא איסור דאורייתא, כמו הדפסת דף מהמחשב בעזרת המדפסת. 

נתחיל מהחלק הפנימי ביותר של המחשב:

המעבד הפנימי של המחשב מבוסס על כתיבת שורות קוד פנימי של המחשב. רוב מוחלט של הפוסקים סבור כי אין לראות בכך כתיבה, בעיקר מכיוון ששורות אלו נועדו לתפעול של המחשב, ולא לקריאה בידי אדם. יתרה מכך, בני אדם מן השורה אינם מסוגלים לקרוא ולהבין את הכתיבה הזאת, גם אם יקבלו גישה אליה.

לרב שבתי רפפורט שיטה ייחודית בזה. הוא סובר שעיקר איסור כותב היא העברת המידע לעולם באופן המאפשר לו להגיע לאנשים אחרים. אם כך, עיקר הכתיבה בימינו היא הכתיבה הזאת, מכיוון שעיקר המידע מועבר בדרך זו. לכן הוא חושש שיש בכך איסור דאורייתא. 

לגבי כתיבה על המסך: למדנו שיש מחלוקת לגבי הגדרת התקיימות הכתב. מהמשנה (מסכת שבת פרק י משנה ב) עולה שכתיבה שאינה מתקיימת אסורה מדרבנן בלבד. ברם, יש מקום לדון אם העלאת כתב על מסך נחשבת כתיבה המתקיימת, שכן כל עניינו של המחשב הוא היכולת להציג דברים שונים על המסך בכל עת. מצד שני, ובאופן טבעי הכתיבה אינה נעלמת מאליה, אלא על ידי פעולה נוספת של האדם. היו מהפוסקים שהשוו את הדבר למחלוקת הרמ"א והלבוש אודות ספרים שמילים כתובות על קצות הדף, באופן שסגירת הספר מייצרת את האותיות, ופתיחתו מעלימה אותן. אמנם הלבוש אומר שיש בכך איסור, אך הרמ"א אומר שזו כתיבה שאינה מתקיימת, שכן הספר עתיד להיפתח. לכאורה הוא הדין במחשב: הצגת הכתב על המסך היא זמנית, אך רק בשל בחירת האדם להעביר למסך אחר. 

באשר ליחס בין המעבד ובין המסך: המידע טמון במעבד, או באתר זה או אחר, והמסך מגלה אותו. הפוסקים משווים את זה להצגת כתב סתרים. בירושלמי מסופר על כתיבה בעזרת נוזל בלתי-נראה על הדף. כאשר שופכים חומר על הנוזל, הוא מציג את מקום הכתב, וכך ניתן לראות. הכרעת הירושלמי היא שמי שזורה את החומר על הדף חייב משום 'כותב'. אך הפרי מגדים (על פי ביאורו של ההר צבי) אומר שיש להבחין בין גילוי הכתב בעזרת הוספת חומר וגילוי הכתב בלא הוספת חומר נוסף. על פי פסיקתו, האיסור בירושלמי קיים רק אם מוסיפים חומר לדף, אחרת אין בכך איסור (לפחות לא איסור תורה).

הבחנה זו מובילה אותנו לשיקול של החומר המרכיב את האותיות: התצוגה על המחשב אינה מבוססת על חומר, אלא על פקודות פנימיות האומרות למחשב איזה חלקים מהצג להאיר ואלו להחשיך. בכך המחשב שונה ממכשיר קינדל, שמה שמרכיב את תצוגת המסך הוא חומר ממשי (כפי שהבאנו מתשובת במראה הבזק). 

לסיכומו של עניין:

שני פוסקים חשובים חששו שבכתיבה על המחשב יש איסור תורה:

הרב שבתי רפפורט, לאור הגדרת 'כותב' כמעביר מידע לעולם באופן שהבאים אחרינו יכולים לדלות אותו. להבנתו יש לחשוש לעצם העברת המידע למחשב, שכן 99% מהמידע בעולמנו עובר בדרך זו.

הרב ווזנר בספרו 'שבט הלוי' חושש שהכתיבה על צג המחשב נחשבת מלאכת כותב מן התורה: אין לראות בכתיבה זו כתיבה זמנית, שכן כל עוד האדם אינו בוחר להעביר למסך אחר, אותיות אלו ימשיכו להיות מוצגות על הצג; וכן הוא אינו משוכנע בהבחנה בין כתב המבוסס על חומר לבין כתיבה המבוססת על הארת חלקים מסוימים מהמסך.

רוב מוחלט של הפוסקים חולק על שניהם, וסוברים שכתיבה על המחשב אסורה מדרבנן בלבד.

נפקא מינה אפשרית ביניהם היא ההבחנה בין מחשב וקינדל. בשו"ת 'במראה הבזק' חששנו לשיטת הרב ווזנר ביחס לקינדל, מכיוון שהאותיות הנוצרות בו עשויות מחומר של ממש. כאשר המידע מיוצר מחומר של ממש לכאורה זו תיחשב כתיבה גם לפי שיטת הפרי מגדים והר צבי. בנוסף, נראה שקל יותר לראות את הכתיבה כזמנית כאשר היא מיוצרת מחומר ממשי. והנה המבחן: אם החשמל יתנתק, מסך המחשב יכבה ולא יראה שום דבר. אך אם סוללת הקינדל תאזל, הכתב שעל המסך יישאר במקומו. ברם, הפוסקים אינם מקבלים את חששו של הרב שבתי, שעצם העברת המידע במחשב נחשבת ככתיבה. 

בזאת נעמוד ממלאכת כותב, ונעבור למלאכת מוחק.

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר