|
שנת תשפ"ד| שבת פרשת תזריעחמדת השבת: כמה מרור צריכים לאכול?הרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית מורנו מבית 'ארץ חמדה'במשנה (פסחים פרק ב משנה ו) מפורטים סוגי הירק בהם יוצאים ידי חובת אכילת מרור. במשנה נאמר "ומצטרפים לכזית". משמע שיש חובה לאכול כזית מרור בליל פסח. היראים (סימן צד) מסביר שבכל התורה כולה כל "אכילה" מתייחסת לכמות של כזית, והוא הדין למרור, עליו נאמר "ואכלו .... על מרורים יאכלהו". ובלשון זו כותב החיי אדם (כלל קל סעיף ג): "כל אחד מישראל חייב לאכול כזית מרור .... וצריך לדקדק בזה שיאכל לא פחות מכזית, שכל דבר שמצוותו לאכול אינו פחות מכזית". ברם, לשון הרא"ש מפתיע. הרא"ש (פסחים י כה) כותב שיש לאכול כזית מרור מפני שמברכים "על אכילת מרור", ואין אכילה פחות מכזית. על פניו זה מפתיע: אילו חז"ל היו מנסחים אחרת, ולא היו מזכירים לשון "אכילה", לא היה צורך לאכול כזית מרור? השאגת אריה (סימן ק) מקשה יותר מכך: מהרא"ש משמע שהקב"ה לא ציווה אותנו לאכול כזית מרור. אף על פי כן חז"ל תיקנו שנברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על אכילת מרור". אך הקב"ה לא ציווה שנאכל כזית מרור, אז מדוע חז"ל תיקנו שנברך אותו על כך שציווה אותנו לאכול כזית מרור? הוא ממשיך ומוכיח ממספר סוגיות שמקישות את אכילת המצה והמרור. לאור זאת הוא אומר שבוודאי שהתמונה הפוכה: יש חובה לאכול כזית מרור, ולכן חז"ל תיקנו את הנוסח של "על אכילת מרור", להזכיר לנו שהמצווה היא לאכול כזית מרור. השאגת אריה אומר שלכאורה לפי הרא"ש אין צורך להכניס כזית מצה לכריכה, מפני שאיננו מברכים על כריכה זו בלשון "אכילת מרור". אך הוא פוסק שאם החובה המרכזית מהתורה היא לאכול את המרור יחד עם המצה, הרי שיש לאכול כזית מרור בכריכה זו. אך הגר"ח מבריסק (בחידושים על הש"ס פסחים דף קכ) מקשה על כל הדיון: מצד אחד, היראים לומד את הדברים מ"על מרורים יאכלהו", הא לך שהתורה אמרה שיש לאכול את המרור, לפיכך יש צורך בכזית. אך בכל התורה כולה שיעור אכילה הוא כזית, גם ביחס לדברים שלא נאמר עליהם "אכילה" מפורשות. התורה אומרת שאסור לבשל בשר בחלב. ההלכה היא שלוקים רק על אכילת כזית בשר בחלב, מפני שזהו שיעור אכילה, למרות שלשון "אכילה" לא נאמר על בשר בחלב כלל. מדוע יש ליראים צורך להוכיח שחובת אכילת מרור היא בכזית מלשון הפסוק, ולא מעצם זאת שהתורה אומרת שעלינו לאכול מרור? הגר"ח מחזיר אותנו לפסוק. בפסוק נאמר "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו". כפי שלמדנו בשבוע שעבר, הרמב"ם אומר שמצוות אכילת מרור אינה עומדת בפני עצמה, אלא היא נספחת לאכילת הפסח. כלומר, יש חובה לאכול את בשר הפסח (ואם כך, יש חובה לאכול כזית מקרבן הפסח), ויש מצווה לאכול את הבשר יחד עם מרור. אם כך, אין מצווה "לאכול" מרור, כמו יתר מצוות האכילה שבתורה. יש מצווה שהפסח לא ייאכל לבדו, יש לאכול אותו יחד עם מרור. בתורה נאמר "על כל קרבנך תקריב מלח". איש אינו מעלה על דעתו שיש חובה לשים כזית מלח על הקרבן. יש מצווה שהקרבן יהיה מטובל במלח. הוא הדין גם כאן: יש חובה שיחד עם קרבן הפסח יהיה מרור. אך מי אמר לנו שיש צורך בכזית מרור? נחדד: ניתן לקרוא את הפסוק "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו" בשני אופנים: היראים מבין שהתורה חוזרת ואומרת "יאכלהו" כדי שמילה זו תחייב אכילה של כזית מצה וכן של מרור, אחרת היינו חושבים שמצוות האכילה נאמרה על הפסח בלבד, והמרור הוא נספח לפסח בלבד. הרא"ש אומר שהבנה זו נכונה. "יאכלהו" מתייחס לקרבן הפסח, ולא למרור. את הפסח יש לאכול יחד עם המצה והמרור. אך אין מצווה לאכול מרור. מפני עוונותינו גלינו מארצנו, ואין אנחנו יכולים לעלות ולהקריב את הפסח. לכן חז"ל תיקנו שנאכל מרור, זכר למרור שהיו אוכלים יחד עם הפסח. במסגרת תקנה זו חז"ל תיקנו שנאכל כזית מרור. לפי הרא"ש מדאורייתא יש לאכול מעט מרור יחד עם קרבן הפסח. בהעדר קרבן פסח חז"ל תיקנו שנאכל מרור. התקנה היא 'לאכול' מרור, למרות שמדאורייתא אין מצווה 'לאכול' מרור, בכלל. מכיוון שהתקנה היא 'לאכול' מרור, מברכים על מצווה זו בניסוח הזה, ויש לאכול כזית. כך אנו עונים על קושיות השאגת אריה: אנו תמיד מברכים שה' ציווה אותנו לקיים את התקנה של חז"ל. חז"ל תקנו שנאכל מרור, ועל כן אנו מברכים 'על אכילת מרור'. אך מה חז"ל תיקנו: שהמרור ילווה את המצה, או שיש לאכול מרור בפני עצמו? מנוסח הברכה אנו למדים שהתקנה היא לאכול מרור, בהתאם לכך יש לאכול כזית. התברר לנו שלפי הרא"ש מצוות אכילת מרור השתנתה משמעותית. בזמן שיש קרבן פסח המרור מלווה את הפסח. בשעת השראת השכינה אין למרור עמידה עצמאית, אלא תוך חגיגת גאולת ה' אנו מזכירים שהמרור הוא חלק מהתהליך הזה. בזמן שהשראת השכינה פחתה, ואין לנו אפשרות להביא קרבן פסח, המרור קובע מקום לעצמו. נראה שבשעת ריחוק, בה איננו מסוגלים לחגוג את גאולת ה' בשלמות, אנו זקוקים לחיזוק נוסף, ולהכריז שאנו מבינים שגם מרירות הגלות וריחוק השכינה הן חלק מאותו תהליך גאולה שבעזרת ה' יגיע לשלמות במהרה בימינו. לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מתפללים לרפואתם השלימה רות ציפורה בת חנה ניר יצחק רפאל בן יפה מעיין בת הדס יאיר ידידיה בן מיכל בינה שלמה בן שולמית עודד בן חיה שלומית בת לאה לעילוי נשמת: פרופ' ישראל אהרוני ז"ל י"ד בכסלו תשפ"ג הרב יהושע רוזן זצ"ל ט"ו באדר א' תשפ"ב מר משה וסרצוג ז”ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' כ' תשרי תשפ"א
י"ז בסיוון תשע"ד /כ' באב תשע"ז
ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד (שרה - ט"ז בטבת תש"פ) רבי יעקב בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג הרב ראובן וחיה לאה אברמן ט' בתשרי תשע"ו/ כ' תשרי תשפ"ב הרב שלמה מרזל י' באייר תשע"א
ח' באייר תשע"ו / י"א במנחם-אב תשס"ט סוזי בת עליזה כהן
סיון תשע"ט ר' אברהם וגיטה קליין
שבט תשפ"א נלב"ע י"ב אדר א' גב' לאה מאיר נלב"ע כ"ז בניסן תשפ"ב מר חיים לייב בן מיכאל קרייסל ב' שבט הרב ד"ר ג'רי האכביום י"ח באדר ב' תשפ"ב גב' ג'ולי קושיצקי י"ט באדר ב' תשפ"ב ר' שמואל וגב' רבקה ברנדמן ט"ז בטבת תשפ"ג/ ח' באייר תשפ"א גב' צפורה בת יונה דונייר ע"ה נלב"ע י"ב אדר א' הנופלים במערכה על הגנת המולדת הי"ד |