שנת תש"ף | שבת פרשת תזריע מצורע

פרשת תזריע פותחת בציווי של ברית המילה ביום השמיני. לכאורה, בברית זו אנו מסמנים את בנינו כעבדים של הקב"ה, אם כך, לכאורה, יצאנו מעבדות לעבדות. לכן, חשוב לברר כיצד נעשים בני חורין? נשתדל לעשות זאת בשבועות הקרובים, בהם נעבור, בע"ה, בבריאות איתנה ומתחזקת, מפסח ליום השואה, ליום הזכרון, ליום העצמאות, לל"ג בעומר, ליום ירושלים ולחג השבועות – חג מתן תורה.

עברנו את פסח, ביערנו את החמץ - חיזקנו את הענווה, אכלנו את המצה - התחזקנו בלענות בדברי תורה, דברים הרבה. התחלנו את הספירה לקראת מתן תורה. ננסה להעמיק יותר בהבנת התהליך. חשוב לנו מאוד להבין מה משמעותו של החלום להיות "עם חופשי בארצנו", להיות בני חורין.

היציאה ממצרים משמעותה - הפיכתו של עם של עבדים לעם של בני חורין.

חז"ל לימדונו וקבעו: "תא שמע חרות על הלוחות, אין לך בן חורין אלא ההוגה בתורה" (מסכת כלה רבתי פרק ה הלכה ג). הוגה משמעותו מנסה להבין לעומק.

בפסיקתא הרחיבו חז"ל וקבעו: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" גם מי שרק עוסק כבר נחשב לבן חורין, כמו שהסביר המהר"ל בהקדמה לתפארת ישראל: "לכך מברכין 'לעסוק בדברי תורה', בין שהוא מכוין ההלכה, או שאינו מכוין ההלכה, רק שיכוין ללמוד האמת, אף על גב שהוא שוגג".

בין לשיטת מסכת כלה ובין לשיטת הפסיקתא, היציאה לחירות איננה מסתיימת עם עזיבת ארץ מצרים, אלא רק בהגעה למעמד הר סיני וקבלת התורה. צריך ביאור והעמקה בדבר הקשר בין החופש והחירות לבין לימוד התורה. לכן, ננסה לברר כיצד העיסוק בתורה הופך אותנו לבני חורין.

עבדות של עבד עברי (ברור שעבד כנעני משועבד הרבה יותר) נמדדת בכמה דרכים: ויתור על הבחירה החופשית בנושא הזמן וניצולו. ויתור על חופש בחירת העיסוק והזכות לנוע על פי בחירה חופשית. ויתור על החופש לבחור שותפה לחיי משפחה (עבד עברי עובד את רבו בין ביום ובין בלילה, קידושין דף טו ע"א) ועוד. כל חייו של העבד מוקדשים להגברת חילו הגשמי והגדלת רכושו של אדוניו. אבל אחרי כל זאת, יתכן שהוויתור העיקרי שהעבד נאלץ לעשות הוא על הזכות לחשוב ולקבל החלטות משמעויות מבחינה רוחנית. העבד נמצא במסגרת שאדונו מכתיב לו ובכך מסיר ממנו את האחריות והצורך לקבל החלטות. (יתכן שהיו אנשים שדווקא ראו יתרון בחיים שכאלה, שהרי מי שמכר עצמו נכשל במהלך חייו בתחום זה. לכן, הפתרון היחיד שאפשר לו להמשיך לדאוג למאכל, משקה ומקום לינה לבני משפחתו, היה העבדות).

ברור שהעבדות במצרים הייתה עוד גרועה יותר, ובעיקרון שללה מכל עבד את הזכות להיחשב כבן אנוש. אם כך, צריך עדיין להבין מדוע החירות לא הגיעה אחרי קריעת ים סוף והמעבר ב"פי החירות" (שמות י"ד ב), למה החירות הושגה רק בהר סיני - במתן תורה?

בקבלת התורה קיבלנו כמה מתנות, כולן הופכות אותנו לבני חורין. קיבלנו את החובה והזכות להתקדש, לקדש את הזמן לקדש את החומר. ההתקדשות הייתה תנאי לקבלת תורה. כך מפורש בכתוב:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ ... וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְקֹוָק לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי:  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:... וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" (שמות י"ט ו- טו).

להתקדש פירושו להגביל, לסמן גבולות שאין לעבור אותם. צריך להבין איך זה משחרר? איך התקדשות הופך אותנו לבני חורין? לכאורה, ההגבלה הופכת אותנו לעבדים! אין לנו חופש תנועה, אנחנו מוגבלים במקום. אין לנו חופש מבחינת הזמן - אנחנו נכנסים לתהליך מאוד מוגדר מבחינת הזמן, לוח הזמנים מאוד קשוח, לכאורה. גם חיי המשפחה מוגבלים. לכאורה,  צריך עיון גדול!

בשבוע הבא נמשיך לברר את הדברים ולדון במתנות הנוספות שקיבלנו, בינתיים נציין, בע"ה, את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שאחד מסמליו הוא השלט הנורא בכניסה לאושוויץ "העבודה משחררת".

היום כולנו יודעים, כי זה היה השער לבית העבדים הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית, ובהיסטוריה של עם ישראל.

נמשיך, בע"ה, לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שבמותם ציוו לנו את החיים כבני חורין, במדינה יהודית עצמאית, כפי שנחגוג ביום העצמאות הבעל"ט.