שנת תשפ"א | שבת פרשת ויקרא

הלכה פסוקה: ביטול הזמנת אולם לחגיגת בר מצווה בגלל הקורונה

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / כסלו ה'תשפ"א / תיק מס' 80099 

דיינים: הרב דניאל מן, הרב ישועה רטבי, הרב שלומי שטיינמץ 

המקרה בקצרה: התובעים הם הורים ששכרו את האולם של הנתבע לצורך חגיגת בר מצווה לבנם. התובעים חתמו עם הנתבע על הסכם בו הם הזמינו 200 מנות לאירוע, ולאחר מכן שילמו לו מקדמה בסך 3,000 ₪. בעקבות הגבלות הממשלה על התקהלות בתקופת הקורונה התובעים אירגנו את מסיבת בר המצווה בשטח פתוח. לטענת התובעים הם ביקשו מהנתבע, בעל האולם, לקיים אירוע של 100 איש והוא סירב, אך הציע תאריך חלופי, אולם, הם רצו לקיים את מסיבת בר המצווה בתאריך המקורי. לפיכך התובעים ביקשו לקבל בחזרה את המקדמה.
הנתבע טען כי בתאריך שבו היה אמור להתקיים האירוע לא היה ניתן לפתוח את האולם, וכי הוא הציע לתובעים לקיים את האירוע במועד מאוחר יותר. לדבריו כיון שהתובעים סיכמו איתו על אירוע לפני תחילת מגפת הקורונה, הרי שהוא עשה שימוש בכספי המקדמה לצורך הפעילות שלו, ולא מגיע לתובעים החזר. 

פסק הדין: הנתבע ישלם לתובע 3000 ₪. 

נימוקים בקצרה:

א. תשלום על אירוע שבוטל בגלל מגיפת הקורונה
בית הדין קבע שיש לפטור את הנתבעים מלשלם את המקדמה מכמה סיבות:
1. מכת מדינה – הממשלה אסרה על פתיחת אולמות אירועים בשל מגפת הקורונה. מצב זה מכונה בהלכה "מכת מדינה", ולדעת הרמ"א (חו"מ שכא, א) המזמינים זכאים לקבל את תשלום המקדמה בחזרה. גם הט"ז והש"ך (על שו"ע חו"מ שלד, סעיף א) פסקו שאם כל אנשי העיר הוכרחו לברוח מהעיר בגלל מגפה, השוכרים שבעיר אינם חייבים לשלם דמי שכירות. משמע שגם אם גוף הבית קיים אין חיוב לשלם דמי שכירות כאשר יש מניעה כללית להשתמש בו. כך נראה מדברי המבי"ט (א, מ) שכתב שאם גוים אילצו שוכר לעזוב את המושכר, הוא לא חייב לשלם דמי שכירות על התקופה שבה לא גר בבית. לאור כל האמור, מגפת הקורונה והתקנות שבעקבותיה הן בגדר מכת מדינה הפוטרת את התובעים מלשלם על האירוע שבוטל.
2. קנה מוצר ולא נהנה ממנו – במקרה שאדם משלם מקדמה עבור מוצר, ולפני שנהנה ממנו, התרחש אירוע שמנע את ההנאה מהמוצר, זכאי הקונה לבטל את העסקה כיוון שישנה אומדנא שאם הקונה היה יודע שכך יהיה, לא היה מעונין בעסקה (נתיבות המשפט רל, א).
3. תנאי מכללא שההסכם יחול רק במקרה שתהיה אפשרות לממש אותו – החזון איש (בבא קמא כג, י) כתב שבמקרה שבית מושכר נפל, השוכר פטור מלשלם את דמי השכירות על המשך התקופה, משום שיש אומדנא שהשכירות בתוקף רק כל עוד הבית קיים. אמנם המחנה אפרים חלק על דברי החזון איש, משום שכתב שבמקרה ששוכר שילם מקדמה ואירעה מכת מדינה, השוכר לא זכאי להחזר. אולם דבריו אינם מוסכמים, ומשמע מהפוסקים שבמכת מדינה השוכר זכאי לקבל מקדמה בחזרה. בספר מנחת פתים (חו"מ שכא, א) כתב שדברי המחנה אפרים תמוהים, והרב שלמה אישון (אמונת עתיך 128 עמ' 140-147) הסביר שדברי המחנה אפרים אינם נוגעים לשכירות אולם אירועים, אלא רק בשכירות בית.

ב. האם העובדה שהנתבע הציע הצעה חלופית, מחייבת את התובעים בתשלום?
הנתבע הציע לתובעים לקיים את האירוע במועד מאוחר יותר שבו יהיה ניתן לקיים אירועים בחוץ לפי הוראות הממשלה. בדיון התברר שהנתבע לא הציע לתובעים אירוע חלופי זמן סביר לפני אירוע בר המצווה, אלא הציע זאת כיום או יומיים לפני האירוע, כאשר התובעים כבר איתרו מקום חלופי בשטח פתוח. יתירה מזו הוצג צילום של הודעת וואצאפ שבה התובע כתב לנתבע שהוא מנסה להשיג אותו ולא מצליח. לפיכך בית הדין קבע שלא הוצעה הצעה סבירה בזמן, ויתירה מזו, גם אילו הנתבע היה מציע הצעה סבירה, התובעים היו זכאים לבטל את ההסכם כאמור לעיל.

ג. האם התחייבות בהסכם שהמקדמה לא תחזור בכל מקרה, כוללת מגיפה?
בהסכם שבין הצדדים נכתב כי המקדמה לא תוחזר בשום פנים ואופן, "כולל [במקרה של] אֵבל". לדעת בית הדין אין להסיק מכך שגם במקרה של מגיפה הדין זהה, זאת משום שיש לפרש את החוזה לפי כוונת הצדדים שחתמו עליו, כפי שפסק השולחן ערוך (חו"מ סא, טו). כיוון שברור לצדדים שאם לדוגמה בעל האולם היה מחליט מיוזמתו לבטל את האירוע הוא לא יהיה זכאי למקדמה, כך שאין לפרש את ההסכמה שהמקדמה לא תוחזר בשום מצב – כפשוטה.
בנוסף, ברור מההסכם שמדובר אך ורק במקרה שהמזמין מבטל את האירוע, משום שלאחר מכן החוזה מבדיל בין ביטול של המזמין במועדים שונים, וקובע קנסות בגובה שונה לכל מועד. אולם, ההסכם כלל לא מתייחס למקרה שבו בעל האולם אינו יכול לקיים את האירוע.
בנוסף, מדובר כאן על אונס שאינו מצוי כלל, שמאפשר ביטול גם במקרים שבהם אונס רגיל אינו מאפשר זאת (שולחן ערוך אה"ע, קמד). יתירה מזו, אפילו כאשר היתה הסכמה מפורשת שלא תתקבל טענת אונס (ט"ז שם ס"ק ד), מתקבלת טענת אונס שאינו שכיח. ניתן להסביר את ההגיון של דין זה בכך שכאשר אדם לא מעלה בדעתו כלל שיקרה מקרה מסוים, הוא לא כלול בהתחייבות שלו לשלם. וכך כתב הרמב"ם (מכירה יט, ד-ה): "אונס שאינו מצוי הוא, ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה, וכל אונס שאינו מצוי - אינו בכלל התנאי הזה".
כיון שהתפרצות נגיף הקורונה היא דבר שאינו מצוי כלל, הרי שההתחייבות לשלם את המקדמה בכל מקרה אינה כוללת מצב כזה.

ד. פשרת החתם סופר במכת מדינה
יש בתי דין שנהגו במכת מדינה כפשרת החתם סופר (ספר הזכרון עמ' נא). כאשר אירעה מכת מדינה הוא כתב שיש לשלם לעובדים (מלמדים) חצי משכרם. בית הדין סבר שאין מקום ליישם פשרה זו במקרה הנדון.
ראשית, החתם סופר הדגיש שהפשרה צריכה להתקבל על שני הצדדים. בנוסף בית הדין ציין שבמקרה זה בעלי העסקים צפויים לקבל פיצוי מהמדינה, וכן שלא מדובר כאן על שכר עובדים אלא על הזמנת שירות. בנוסף, כיוון שהנתבע לא ניסה להציע לתובעים חלופות, הדבר מהווה סיבה נוספת שלא לפשר במקרה זה. 

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר