שנת תשפ"ג| שבת פרשת ויגש

פרשת השבוע: ערבות הדדית ומשמעותה (חלק א)

ערבות נזכרת בתורה לראשונה בפרשיות: וישב, מקץ וויגש.

בשלשתן הדברים קשורים דווקא ליהודה, שנמשל בפרשת ויחי לאריה וזכה למלכות.

ננסה לברר מה פשר הדברים?

הערבות מופיעה שלש פעמים בפרשת וישב בסיפור ירידתו - נפילתו של יהודה, במעשה תמר: "...וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ... וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ... וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה ... בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה" (בראשית ל"ח יז-יח- כ). בסופו של דבר הבטיח ערבון זה את חזרתו בתשובה של יהודה, על מכירת יוסף וגם על מעשה תמר: "וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא (באותה מטבע לשון שהוא השתמש כדי לרמות את אביו) לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" (יהודה הִצְדִּיק את שמו ומודה) (שם, שם כה – כו). בהודאתו הוא זוכה ללידת פרץ - אבי השושלת המלכותית ול"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ ...יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ..." = ברכת ההנהגה (שם מ"ט ח-ט).

יהודה לא היה יכול לקבל את המלכות בלי יישום עקרון הערבות, המופיע שוב בפרשיות מקץ וויגש.

עם התגברות הרעב, יהודה מציע לאביו להיכנע לדרישת יוסף, להוריד את בנימין מצרימה ולהביא שבר ממצרים. כדי לשכנע את יעקב, מזכיר יהודה את עקרון הערבות ונשען עליו: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (שם, מ"ג ט).

גם בפרשתנו מנסה יהודה לשכנע את יוסף, תוך הדגשת עיקרון חשוב זה: "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי" (שם, מ"ד לב). בדברים אלה מכריז יהודה כלפי אחיו וגם כלפי אביו, כי בנין עם ישראל, על שנים עשר שבטיו, מבוסס על עקרון הערבות ההדדית. קבלת עיקרון הערבות ההדדית משמעותה פניית פרסה מהדרך של מכירת יוסף. רק חזרה בתשובה מלאה של יהודה, יכולה להבטיח שלטון שיאחד את עם ישראל. שלטון שמבין כי תפקידו הוא חיזוק הערבות, ולא פילוג האומה מחדש, שלטון בראשותו של יהודה תוך שותפות עם יוסף (עיינו בדברינו לפרשת וישב ולפרשת מקץ תשפ"ג).

אם דברינו צודקים, זכינו להבין עוד אזכור של הערבות.

לפני שליחת דוד למלחמה עם גולית הפלישתי, נוקט ישי בלשון האומרת דרשני: "וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ ... לְאַחֶיךָ... וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח" (שמואל א פרק יז פסוק יז – יח).

ישי משתמש בלשונו של יעקב אבינו כששלח את יוסף אליהם: "וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ" (בראשית ל"ז יד) ובלשונו של יהודה זקנו "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ".

כך הבין גם המדרש: "אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקינך שערב את בנימין מיד אביו, שנאמר "אנכי אערבנו", אלא לך והוצא אותו מערבותו, שנאמר "ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח" (שם שם /שמואל א' י"ז/ יח), ואין ערובתם אלא ערבות, מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות, והרג את גלית. א"ל הקדוש ברוך הוא חייך כשם שנתת את נפשך על שאול, שהוא משבטו של בנימן, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימן, שנאמר "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני" (בראשית מ"ד לג), כך אני נותן בית המקדש בגבולך, ובגבול בנימין" (תנחומא פרשת ויגש סימן ח).

דוד, כזקנו יהודה, זוכה למלכות רק בגלל שהמשיך את דרכו של יהודה במימוש הערבות. 

את משמעותה ההלכתית והרוחנית של הערבות, נברר, בע"ה בדברינו לפרשת ויחי.

בינתיים נזכור ונזכיר, כי הערבות ההדדית, האחווה בין האחים ודרישת שלום כולם, היא הדרך לחזור אל ימי "גור אריה יהודה". רק מי שיראה בחיזוק ערבות זו את משימתו העיקרית הוא זה שיזכה לחזות בשוב ד' ציון ובנין ירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.

השבוע נפרדנו משני רבנים חשובים: הרב אברהם לוי זצ"ל, שותפנו בלונדון, הרב הראשי (לשעבר) של קהילות הספרדים (ספניש-פורטוגז) בממלכה המאוחדת, שפעל עמנו להכשרת רבנים ודיינים עבור יהדות בריטניה, תוך שיתוף פעולה עם קרן מונטיפיורי. הרב לוי היה מנהיג בעל חזון ולהט לשמירת היהדות והפצת לימוד תורה וערכיה בדרכי נועם מתוך אהבה ואחריות לכלל ישראל.

והרב חיים דרוקמן זצ"ל, שמסר את חייו ונפשו למען החינוך  בעם ישראל בארץ ובתפוצות, עמד בראש ישיבות אור עציון ורשת החינוך של ישיבות ואולפנות בני עקיבא. פעל ללא לאות למען יישוב ארץ ישראל בכל מרחביה, בדרכו של הראי"ה קוק ובנו הגרצ"י זצ"ל.

נתפלל ששניהם יהיו מליצי יושר למען כלל ישראל וזכויותיהם הרבות יגנו על כולם. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר