שנת תשפ"ג| שבת פרשת ויגש

הלכה פסוקה: מנהל ישיבה שפוטר באמצע שנה

'ארץ חמדה גזית' קצרין / תמוז תשפ"ב / תיק מס' 82052

דיינים: הרב אורי סדן, הרב אחיה אמיתי, הרב טוביה שלמה בר אילן 

המקרה בקצרה: התובע עבד אצל הנתבעת שהיא עמותה המפעילה ישיבה חינוכי, והנתבע 2 הוא מנהלה, משנת תש"פ, לאחר כמה שנים הוא התחיל לשמש כמנהל הישיבה, ונוצרו חיכוכים בינו לבין ראש הישיבה עד שבחודש דצמבר 21 התובע הפסיק את עבודתו בישיבה. בין הצדדים מחלוקת האם התובע פוטר או התפטר, בנוסף בין הצדדים מחלוקת האם הובטח לו שהוא יעבוד עד סוף שנת הלימודים תשפ"ב או שלא, והאם הוא מוגדר כעובד חינוך שאסור לפטרו באמצע שנה או כעובד מנהלה שניתן לפטרו באמצע שנה. בין הצדדים התקיימה פגישת גישור בפני בית הדין שבה הגיעו הצדדים להסכמה על המשך העסקתו של התובע בתפקיד אחר, אלא שהתובע חזר בו מההסכמות, וביקש שבית הדין יכריע במחלוקת. הנתבעים העבירו עד כה לתובע 18,000 ₪ עבור שכר עבודה מהפיטורין ועד מועד פגישת הגישור. 

פסק הדין בקצרה: על הנתבעים לשלם לתובע 44,052 ₪ עבור שכר עבודה, פיצויי פיטורין והפרשות פנסיוניות.

נימוקים בקצרה:

1.     מעמדו המשפטי של התובע
התובע היה עובד של הנתבעת, אולם בין הדיינים ישנה מחלוקת האם חלים עליו כללי משרד החינוך שלא ניתן לפטרו באמצע שנה. לדעת הרוב בגלל שהצדדים התנו שלא יחולו על העסקת התובע כללי משרד החינוך, אלא הוא יחשב כעובד מנהלה, מותר לפטרו באמצע השנה. זאת, למרות שסוכם בין הצדדים על כך ששכרו יהיה כמו שכרם של עובדי הוראה.
לדעת המיעוט, כיון שברור מהתנהגותם של הנתבעים שנתנו לתובע שכר לפי רפורמת עוז לתמורה, וכן במהלך הדיון אמרו שהם יודעים  שהנתבע הועסק בתנאים הזהים לעובדי הוראה, יש לנהוג בו כעובד הוראה. אמנם כיון שישנה אפשרות לפטר אנשים גם באמצע השנה אפילו כשהם מועסקים במשרד החינוך, ניתן היה לפטר גם את התובע.

2.     פיטורין באמצע תקופת העסקה
בין הצדדים היתה מחלוקת האם התובע פוטר או התפטר, בית הדין הכריע כי התובע פוטר ולא התפטר, וכתוצאה מזה הפיטורין לא היו חוקיים, משום שהנתבעת היתה מחויבת להעסיק את התובע ולשלם לו עד סוף התקופה.
לפי ההלכה על מעסיק לשלם לעובד על עבודתו עד סוף התקופה שעליה הוסכם כפי שנאמר בגמרא (בבא מציעא עו ע"ב) ובשולחן ערוך (חו"מ שלג, א) כל הפחות כ'פועל בטל', כלומר, בניכוי עבור זה שהעובד לא נדרש לעבוד בפועל. הפוסקים כתבו ששכר זה הינו כ-50% מהשכר המלא (שו"ת רש"י רלט, ט"ז חו"מ שלג, ב ופד"ר ו עמ' 192), אולם נראה שבימינו הדבר השתנה והביטוח הלאומי מעריך את השכר כפועל בטל בשיעור 75% מהשכר המלא (אתר מרכז מידע רעות). אמנם, במקרים בהם הבטלה גורמת לפגיעה בכושר העבודה של העובד (כגון, בסבלים) על המעסיק לשלם שכר מלא (גמרא שם). לגבי מורה, כתב הרא"ש (בבא מציעא ו, ג) שהפגיעה בכושרו המקצועי בתקופת הבטלה מצדיקה תשלום מלא. אמנם, משו"ת הרמ"א (נ) עולה שיש להבדיל בין מי שעוסק בהוראה לתלמידים בפועל, לבין מי שעובד במוסד חינוכי, אך אינו מורה. במקרה שלנו התובע עבד כמנהל, ולכן מגיע לו שכר כפועל בטל בלבד. לכן על התקופה שלא עבד מגיע לתובע 75% מהשכר בלבד.

3.     משמעות הסכמת הנתבעים להחזיר את התובע לעבודה אחרת
כאמור, הנתבעת הסכימה להחזיר את התובע לעבודה במשרה אחרת, האם היה בכך די כדי לפטור אותה מתשלום?
הנתבעים מחויבים לפי הסכם העבודה לספק לתובע עבודה במהלך השנה, ולכן הם מחויבים לתת לו עבודה כמו זו שאליה נשכר, או קלה יותר (תוספתא בבא מציעא ז, ה). ערוך השלחן (חו"מ שלה, א) הוסיף שהמעסיק לא יכול לתת לעובד מלאכה אחרת, כשיש לו אפשרות לתת לו את המלאכה עליה סוכם איתו. הסיבה לכך היא שכל עובד שמח בעבודה שלו, ולכן אין להעביר אותו בלי סיבה טובה, ורק כאשר למעסיק יש סיבה טובה לשנות את עבודת העובד הוא רשאי לעשות כך. לדוגמה כאשר הסתיים הצורך בביצוע העבודה (שולחן ערוך חו"מ שלה, א) או לדעת חלק מהפוסקים כאשר המעסיק לא שבע רצון מהמקצועיות של העובד (ערוך השלחן חו"מ שלה, א), או משיקולי התייעלות (שו"ת רדב"ז א, רפה).
הנתבעים הציעו לתובע לעבוד בישיבה בתפקיד אחר ללא חיכוך עם ראש הישיבה, אך התובע סירב. רוב הדיינים סברו שהעבודה שהוצעה לנתבע לא היתה 'קשה יותר', ולכן אפשר היה לחייבו לקבלה, ולכן יש לראות את התובע כמי שהתפטר ולא כמי שפוטר. לכן הוא לא זכאי לשכר על תקופה שבה היה יכול לקבל את העבודה החלופית. לפיכך, החל ממועד פגישת הגישור שבה הוצע לו להמשיך לעבוד בצורה אחרת הוא לא זכאי לשכר כלל.

4.     עובד שפוטר מעבודתו וקיבל דמי אבטלה, האם זכאי לקבל כ'פועל בטל'?
העובד פוטר מעבודתו וקיבל דמי אבטלה, כעת נשאלת השאלה האם יש לקזז את הסכומים שקיבל מביטוח הלאומי מהסכומים שבית הדין פסק שהמעסיק צריך לשלם?
בפסק דין ארץ חמדה גזית 76077 נפסק שיש לקזז סכומים שהתקבלו מהביטוח הלאומי מחיוב המעסיק לשלם לעובד עבור זמן שלא עבד. בית הדין סבור שבמקרה דנן כיון שהפיטורין לא היו תקפים, ממילא העובד היה זכאי לקבל שכר ממעסיקו ושומה עליו להחזיר את דמי האבטלה. לכן אין זה פוטר את המעסיק מחובתו לשלם לעובד על הזמן שבו הפיטורין לא נעשו כדין. 

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר