שנת תשפ"ג| שבת פרשת צו

פרשת השבוע: משכן, מקדש ומדינה יהודית הולכים יחדיו! (חלק ב)

ישות מדינית יהודית עצמאית הינה חלק בלתי נפרד מהופעת מלכות השם בעולם, כך לימדנו הראי"ה קוק זצ"ל.

ננסה להוכיח זאת ממבנה פרקי המקדש, המופיעים בספר מלכים א'. סדר הנבואות, ולא רק תוכנם, מלמד אותנו רבות.

פרקים א-ב בספר מתארים את ההכרעה בשאלה מי ישב על כסא דוד, וממילא מי יישב על "עַל כִּסֵּא מַלְכוּת יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל"? (דבה"י א כ"ח  ה, עיינו גם שם כ"ט כג).

פרקים ג-ה עוסקים בבניינה הפוליטי והמדיני של ממלכת שלמה. בקשרים הדיפלומטים, במערכת המשפט, בקבינט המדיני, בחלוקת המחוזות המנהליים ברחבי ממלכה, בקשרים התרבותיים עם חכמי אומות העולם ובקשרים הכלכליים עמם.

פרקים ו-ח עוסקים בבניין המקדש וחנוכתו. (למעט פרק ז פס' א-יא, בהמשך נסביר את משמעותם). כוללים את מידות הבניין, האולם שנוסף, ההיכל וקדש הקדשים, העליות והגגות, הכלים והתוספות בתחום זה, המזבחות ועיצוב הקירות והדלתות. התוספות בחצר, העמודים, הים, הכיורים והמכונות. כמו כן גם תיאור המסיבה הגדולה שנערכה בחודש תשרי, אחרי עשרים שנה של עבודה קשה. שיאו של המבצע היה הכנסת הארון לקדש הקדשים. החגיגה כללה גם תפילות וברכות של שלמה המלך שפיקד עליו.

פרקים ט-י עוסקים שוב בבניין הממלכה מבחינה פיזית. בניית הערים וערי הרכב, הרחבת הקשרים הדיפלומטים גם לארצות רחוקות, ההשתלטות על דרכי המסחר הבינלאומיות והרווחים העצומים.

         מבנה זה של ממלכה – מקדש – ממלכה, מבטא הבנה רוחנית כי המדינה היא המעטפה של המרכז הרוחני. היא המסגרת שלתוכה צריך ליצוק משמעות ועומק של ערכים, שאמורים להפוך את מדינת היהודים לאור לגויים, וכמי שמנחילה את דרך הצדקה והמשפט לעולם כולו (בראשית י"ח יט).

         המשמעות היא שאי אפשר לנתק בין מה שנראה לכאורה חול לבין הקודש.

נשוב עתה למופיע בפרק ז' פסוקים א-יא. הנביא מתאר לנו את בנייתה של קריית הממשלה, בירושלים בימי שלמה המלך. מיקומם של פסוקים אלה בתוך פרקי המקדש שוב מדגיש כי אי אפשר להפריד בין הדבקים. שבע שנים הוקדשו לבניין בית המקדש, שלש עשרה שנים הוקדשו לבניין משרדי הממשלה שהבולטים שבהם היו אולמות משרד הביטחון, משרד החוץ ומשרד המשפטים. כאמור לאחר עשרים שנה הוכנס הארון לקודש הקודשים.

         ואז כולם התכנסו תחת הסוכה שראויה להכיל את כלל ישראל.

מציאות זו מתוארת גם בשיר של יום שני:

"שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח: גָּדוֹל יְקֹוָק וּמְהֻלָּל מְאֹד הַר קָדְשׁוֹ: (כל העיר כולל בנין המקדש ומשרדי הממשלה הם "עִיר אֱלֹ-הֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ") 

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: 

אֱלֹ-הִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב". (המלך הרב הוא כינויו של הקב"ה והוא גם כינויו של מלך ירושלים)...

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה"...

סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ: שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן:

כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהלים מ"ח).

כך נראית ירושלים בעיני בני קורח הלויים המשוררים, שילוב של מגדלים וארמונות של מלך מלכי המלכים ומי שמייצג אותו על פני האדמה - הרשות המבצעת של מדינת היהודים. 

דברים אלה מצטרפים למה שכתבנו בשבוע שעבר (פר' ויקרא) על הקשר שבין המלכות ובנין המשכן והמקדש.

הבה נתפלל כי נזכה לחזות עוד יותר בשוב ד' ציון

ונזכה לחוג את הפסח בעליה לרגל אל ארמונות

 ומגדלי ירושלים שיחברו בין הקודש לבין מה שנראה חול.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר