שנת תשפ"ג| שבת פרשת צו

חמדת שנת השבע: מדוע מועדי ביעור פירות שביעית מגיעים לפני החגים

כפי שכבר פרסמנו והזכרנו, השבוע נזכה לקיים את מצוות ביעור שביעית על יין השביעית. נעמיק במקור הדברים:

הגמרא (מסכת פסחים דף נג עמוד א) מביאה תוספתא המפרטת מספר מועדי ביעור מרכזיים:

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נג עמוד א

אוכלין בענבים עד הפסח, בזיתים עד העצרת, בגרוגרות עד החנוכה, בתמרים עד הפורים

זהו פירוט מועדי הביעור של פירות משבעת המינים, וראו זה פלא: כולם יוצאים בדיוק לפני החגים! לכאורה זה מפתיע: מועד הביעור הוא מועד חקלאי, ולא אמור להיקבע לפי מועד "דתי". מתחייבים בביעור כאשר הפירות כלו מן השדה, ולא בהתאם לחגים ומועדים!

פן אחד של הדברים הוא שהתורה קושרת בין העונות החקלאיות והחגים. "שמור את חודש האביב" - אנו נדרשים לוודא שפסח יוצא בעונה הנכונה, ממילא שבועות הוא "חג הקציר", ופורים תמיד יהיה חודש לפני פסח (גם בשנים מעוברות). על החנוכה כבר דרשו רבותינו שבחנוכה אדם הראשון ראה שהימים מתקצרים, והחל מחנוכה התחילו להאריך. הווה אומר: חנוכה גם מחובר לעונה מסוימת, ולא בכדי.

אך נעמיק לרובד נוסף.

אחת מהמצוות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה בפורים היא לשלוח מנות איש לרעהו, בכדי לשמח אותם בחג. אך פורים אינו המקור הקדום ביותר לתקנת משלוח מנות.

בספר נחמיה (פרק ח) מסופר על כך שעם ישראל התאספו לתפילה, תשובה וזעקה בראש השנה. בסוף התפילה נחמיה עומד בפני העם ואומר (שם פסוק י):

וַיֹּאמֶר לָהֶם: לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: 

נחמיה מעודד את העם לחגוג את החג כמו שחוגגים כל יום טוב. בין השאר, בשליחת מנות איש לרעהו. זהו אחד המאפיינים הקבועים של החג: שמחה שנובעת מהשתתפות באוכל ובהוצאות החג. דבר זה רמוז בכך ששני סוגי מלאכות האסורות בשבת מותרות ביום טוב: מלאכות אוכל נפש, המאפשרות את הכנת האוכל, ומלאכת הוצאה מרשות לרשות. מדוע? בכדי לאפשר שליחת מתנות ביום טוב. המשנה וגמרא בסוף פרק ראשון במסכת ביצה עוסקות במתנות שונות שהיו שולחים ביום טוב. ניכר מהגמרא שמדובר במנהג מאוד רווח בקהילות ישראל.

למדנו שהרמב"ם והרמב"ן חולקים אם הביעור הוא כילוי של פירות השביעית, או הפקרה. למדנו עוד שהרעיון העומד מאחורי ההפקרה הוא השבת מצב השמיטה שנית. הפקרת הפירות במועד בו כלו הפירות מן השדה, מאפשרת לשחזר את השותפות שהתורה דורשת בשמיטה.

הזמן המתאים ביותר לייצר את השותפות הזאת היא בחגים. ההלכה מעודדת את שליחת המתנות בחגים, וכך מייצרת תחושה עמוקה יותר של שותפות. זהו חלק בלתי נפרד משמחת החג. לכן בערב החג משחזרים את השמיטה בצורה ממוקדת, בעזרת הפקרת המינים השונים. כך אנו נכנסים לאווירה הנכונה בחג, כפי שהרמב"ם כותב (הלכות מגילה פרק ב הלכה יז) על פורים, אך, כאמור, הדברים מבוססים על מה שכבר היה נהוג בחגים:

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נ"ז) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר