שנת תשפ"ד| שבת פרשת בחוקותי

פרשת השבוע: עוד על ברכות, עצמאות וקוממיות

"אִם בְּחֻקֹּתַי... וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו, ג-יג).

ההבטחות בתחילת פרשת בחוקותי פותחות באל"ף ומסתיימות בתי"ו: הן כוללות הכל.

קיימת מחלוקת שראשיתה בדברי חז"ל כיצד לפרשן, והיא באה לידי ביטוי במחלוקת הרמב"ם ביד החזקה בהלכות מלכים, ובדברי הראב"ד בהשגותיו שם.

לשיטת הראב"ד, יש לפרש את הפסוקים על דרך הנס ושינוי הטבעים בימות המשיח.

לשיטת הרמב"ם, יש לפרש את הפסוקים כפשוטם. פסקי הרמב"ם מבוססים על דברי האמורא שמואל (דור ראשון לאמוראי בבל החברותא של רב שנחשב גם כתנא): "דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" (ברכות דף לד ע"ב).

לדברי הרמב"ם, כל ההבדל בין ימי הגלות הארוכה לבין ימות הגאולה - ימות המשיח, הוא בחיים יהודים במדינה עצמאית.

אנחנו נצעד בעקבותיו של רבי משה בן מימון, שהרי מורה דורות הגאולה רבי אליהו הגאון מוילנא הדריך כך את תלמידיו, ובעקבותיו צועדת הציונות הדתית דורות רבים.

עיון בתוכנן של הברכות, בכפוף לשיטת הרמב"ם, מביא לשתי מסקנות:

א. הביטחון תופס מקום מרכזי.  

ב. אי אפשר לקבל את הברכות אם אין מדינת יהודית עצמאית.

נצטט את הפסוקים ונפרש את שיחתנו: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ ... וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:... אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".

הפסוק האחרון מדגיש נקודה נוספת, מטרתה של יציאת מצרים היא להבטיח קוֹמְמִיּוּת - עצמאות.

מהי משמעותה של קוֹמְמִיּוּת?? כמו שהקדמנו, גם כאן אנו מוצאים את אותה מחלוקת. בסוגיא בבבא בתרא, לאחר אגדות רבה בר בר חנה, מופיע: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת (קוממיות לפי הרשב"ם -שתי קומות) רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון, (כלומר, גובהו של האדם בימות המשיח יהיה מאתיים אמה = כמאה מטרים לפחות, שהרי קודם שחטא אדם הראשון, היה גובהו מן הארץ עד לרקיע, ואחר שסרח מיעט הקדוש ברוך הוא את גבהו והעמידו על מאה אמה); רבי יהודה אומר: (גובה האנשים יהיה רק) מאה אמה, כנגד היכל וכתליו, (גובה ההיכל בימי הורדוס) שנאמר: אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל!" (דף עה ע"ב).  לפי הדעות הללו מדובר בשינוי משמעותי של הטבע בדרך נס.

לעומת זאת במדרש ההלכה מופיע: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת - בקומה זקופה ולא יהיו יראים מכל בריה" (ספרא בחוקותי פרשה א תחילת פרק ג אות ז). המדרש מסביר ביטוי זה כפשוטו. זה מחזיר אותנו למשמעותה של המילה בימינו = עצמאות.

מחברי התפילה, המצטטים את תפילתו של הכהן הגדול בצאתו מקודש הקודשים (מבלי פגע), מביאים: "יהי רצון מלפניך ... שנה שתוליכנו קוממיות לארצינו", גם הם מבינים כרמב"ם, העיקר הוא עצמאות.

ואגב קוֹמְמִיּוּת, נסיים בסיפור המדגיש כמה חשוב שכולם ייטלו חלק בשמירה על העצמאות. מיד אחרי מלחמת השחרור, בשנת תש"ט, קבוצת לוחמים חרדית מהפלוגה הדתית של חטיבת אלכסנדרוני, שהיו משויכים פוליטית למלגת פועלי אגודת ישראל (פא"י) החליטה להקים קיבוץ. בסופו של דבר הוקם מושב באזור קרית גת, תחת השם קוֹמְמִיּוּת. לקראת שנת תשי"ב, שנת השמיטה הראשונה שלאחר קום המדינה, שלח החזון אי"ש את הרב בנימין מנדלסון לכהן כרב המושב. גם הפוסק החרדי החשוב ביותר נטל חלק בעידוד הקוֹמְמִיּוּת.

הבה נתפלל כי הברכות המופיעות בתחילת פרשתנו יתקיימו במלואן, מ-א' ועד ת',

ושהעצמאות והקוֹמְמִיּוּת יתגברו!

שחיילי צה"ל ושאר כוחות הביטחון יתעטרו בעטרת ניצחון והקב"ה יצילם מכל פגע.

שכל חלקי החברה הישראלית יזכו בזכות שבחובה, לשרת בצבא ההגנה לישראל.

שנזכה להחזיר את כל החטופים, שהקב"ה ישלח רפואה שלימה לכל הפצועים

ומן השמים תנוחמנה כל המשפחות שאיבדו את יקיריהן.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר