|
שנת תשפ"ד| שבת פרשת בחוקותיחמדת השבת: חינוך ומניעת איסוריםהרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית מורנו מבית 'ארץ חמדה'בשבוע שעבר התחלנו לעסוק בשאלת חובת ההורים לשמירת שבת של ילדיהם. עמדנו על שלושה מקורות בכתוב ובחז"ל שמהם ניתן ללמוד שיש חובה למנוע ילדים מחלל את השבת: א. חובת חינוך. ב. חובת הפרשה מאיסור: במסכת יבמות (דף קיג עמוד ב) הגמרא מבררת אם "קטן אוכל נבלות בית דין מצווים להפרישו". ג. ביחס לשבת ישנו פסוק מפורש: נאמר בתורה "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך". לכאורה כאן משמע שביחס לשבת ישנה חובה מיוחדת למנוע את חילול השבת של הילדים, שהרי אם בבנים או בנות גדולים עסקינן החובה לשמור שבת מוטלת עליהם ישירות. בשבוע שעבר עסקנו ב-ג' – "אתה ובנך ובתך". נעבור לשני המקורות האחרים. במסכת סוכה (דף כח ע"ב ובמשנה שם דף מב ע"א, אך בצורה פחות מפורשת) עולה שחז"ל הטילו את חובת החינוך על ההורים. חשוב לציין שחובת החינוך המדוברת אינה מסתפקת בהדרכה כללית לאהבת תורה ושמירת מצוות, אלא חובה לוודא שהילדים מקיימים את המצוות כהלכתן. הריטב"א מעיד שרבים מפספסים את הנקודה הזאת: קטן שמחנכין אותו במצות [צריך] לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול .... והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה. (חידושי הריטב"א סוכה דף ב ע"ב) עלינו לברר את היחס בין א' ו-ב', בין חובת החינוך ובין השאלה אם 'קטן אוכל נבלות בית דין מצווים להפרישו'. על פניו החובות הללו נושקות: שתיהן מטילות עלינו חובה לוודא שילדינו ישמרו את המצוות. יש לברר היכן עובר הגבול ביניהם. מצאנו שלוש שיטות מרתקות בראשונים: א. הרמב"ם (מאכלות אסורות פרק יז הלכות כז-כח) אומר שחובת חינוך מוטלת על ההורים, ואילו הגמרא במסכת יבמות מבררת אם יש חובה על בית הדין, על החברה הסובבת, למנוע את הקטן מעבור על איסורים. הרמב"ם מלמדנו שברור שישנה אחריות גדולה יותר על ההורים מאשר על החברה הסובבת, ואילו הגמרא מנסה לברר מהן גבולות האחריות המוטלת על גם החברה לוודא שילדים לא יעברו על איסורים. ב. בעלי התוספות (במסכת שבת דף קכא ע"א) אומרים שהחל מגיל חינוך ודאי שישנה חובה למנוע קטנים מעבור על איסורים. הדיון במסכת יבמות עוסק בקטן שטרם הגיע לגיל חינוך. ביחס לשיטה זו מרתקת שאלת המטרה. הנחת העבודה של הסוגיה כולה היא שיש משמעות שלילית לחטאיו של גדול. בין אם נאמר שזו מרידה בקב"ה, או פגיעה בקדשי ה'. בין אם נאמר שזו פגיעה במציאות המטאפיזית או עצם המרידה בדבר ה', אין חולק שכל הבעייתיות של 'איסור' מתחילה בגיל מצוות. הצורך לקיים מצוות החל מגיל חינוך מובן לנו מאוד: לא יתכן שלפתע בהגיעו לבר המצווה יגלה אדם את כל חובותיו כלפי שמיא. לכן הריטב"א מדגיש את החשיבות שדין חינוך מתקיים בכך שהמצווה מתקיימת כתקנה, ממש, ואין די בעשיית דברים הדומים למצוות. אך כל זאת נכון החל מגיל חינוך. הנחת קביעת גיל לחינוך היא שרק החל מגיל מסוים הילד מסוגל להבין את משמעות מעשיו, ולהפנים שפעולה מסוימת חיובית, פעולה אחרת שלילית, וללמוד מכך. קודם לכן הילד אינו לומד מכך דבר. אם כך, מדוע הגמרא מעלה את הרעיון שיש למנוע ילד מעבור על איסורים כאשר אין משמעות לחטא, לא מטאפיזית, לא כלפי שמיא, וגם הילד עצמו אינו לומד מכך דבר? רוב האחרונים הלכו באחד משני כיוונים: א. בעצם האיסורים אסורים בכל גיל שהוא. אך לא ניתן לצפות מילד קטן לעמוד בכך, ולכן הוא אינו בר מצוות. אך אם אנו מזהים את המעשה האסור, מוטל עלינו להתערב ולמנוע את האיסור. ב. גם בגיל צעיר ביותר, וגם אם הילד אינו מבין את משמעות מעשיו, עשיית מעשה איסור עלולים ליצור אצלו הרגלים שיהיה קשה להפסיק אותם בהמשך. שני הכיוונים הללו אפשריים, אך הקושי שבהם ניכר, כפי שרואים מהאחרונים המציעים אותם. אני מבקש להציע אפשרות שלישית. נשוב לדברי הרמב"ם. לפי הרמב"ם שהגמרא במסכת יבמות מבררת אם האיסורים של הקטן מוטלים על החברה. ניתן להבין שיש מימד של חובה על ההורים, ומימד אחר המוטל על החברה. אך יתכן והנקודה שונה. יתכן והנקודה היא שאמנם הילד אינו פוגע בשום דבר כאשר הוא חוטא, ובגיל הצעיר הזה הוא גם אינו לומד דבר מכך שמנענו אותו מאיסור. אך החברה, עם ישראל, אינו מסוגל לסבול את החטאים הללו בתוכו. אנחנו מונעים אותו מעבור על איסורים לא בשבילו, אלא בשבילנו, כדי שהחטאים הללו לא יהיו בחברתנו (גם אם אין להם ערך מטאפיזי או רוחני כלל). ג. הרשב"א (במסכת יבמות דף קיד ע"א) וכן תוספות ישנים (על מסכת יומא דף פב ע"א) אומרים שחובת החינוך היא ללמד את הילד לקיים מצוות עשה. הסוגיה ביבמות מבררת אם יש חובה מקבילה למנוע מעבור על איסורים. יתכן וניתן ללמוד מדבריהם יסוד חשוב בחינוך. בגיל הצעיר עיקר החינוך הוא ל'עשה טוב'. כמובן שצריכים ללמד את הילדים לסור מרע, אך חובה זו פחות משמעותית. יתכן ויש כאן אמירה: אם נחנך כראוי ל'עשה טוב', ה'סור מרע' יבוא מאליו, ויקויים בילדינו 'חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה'. ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מתפללים לרפואתם השלימה רות ציפורה בת חנה ניר יצחק רפאל בן יפה מעיין בת הדס יאיר ידידיה בן מיכל בינה שלמה בן שולמית עודד בן חיה שלומית בת לאה לעילוי נשמת: פרופ' ישראל אהרוני ז"ל י"ד בכסלו תשפ"ג הרב יהושע רוזן זצ"ל ט"ו באדר א' תשפ"ב מר משה וסרצוג ז”ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' כ' תשרי תשפ"א
י"ז בסיוון תשע"ד /כ' באב תשע"ז הרב אשר וסוזן וסרטיל ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד (שרה - ט"ז בטבת תש"פ) רבי יעקב בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג הרב ראובן וחיה לאה אברמן ט' בתשרי תשע"ו/ כ' תשרי תשפ"ב הרב שלמה מרזל י' באייר תשע"א
ח' באייר תשע"ו / י"א במנחם-אב תשס"ט סוזי בת עליזה כהן
סיון תשע"ט ר' אברהם וגיטה קליין
שבט תשפ"א נלב"ע י"ב אדר א' גב' לאה מאיר נלב"ע כ"ז בניסן תשפ"ב מר חיים לייב בן מיכאל קרייסל ב' שבט הרב ד"ר ג'רי האכביום י"ח באדר ב' תשפ"ב גב' ג'ולי קושיצקי י"ט באדר ב' תשפ"ב ר' שמואל וגב' רבקה ברנדמן ט"ז בטבת תשפ"ג/ ח' באייר תשפ"א גב' צפורה בת יונה דונייר ע"ה נלב"ע י"ב אדר א' שמואל רוזנהק ז"ל נלב"ע ו' באייר תשע"ג הנופלים במערכה על הגנת המולדת הי"ד |