שנת תשפ"ד| שבת פרשת נשא

פרשת השבוע: על מתן תורה, אור זמן ומקום

בחג השבועות אנו מציינים את יום קבלת תורה בסיני ומסיני (מסכת אבות).

התורה מכונה בכתוב אור: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג).

ננסה להבין מהי המשמעות של תורה מבחינת הזמן והמקום, ומה הקשר שלה לאור?

חג השבועות הוא היחיד מבין חגי ישראל, שהמועד המדויק שלו נעדר מלשון הכתוב. הוא נחגג ביום החמישים לאחר ספירת שבע שבועות מלאים, "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג, טז). כלומר, חמישים יום ממחרת יום טוב הראשון של חג המצות, שנחגג, לעולם, בט"ו בניסן. כיוון שהחודשים ניסן ואייר יכולים להיות בני עשרים ותשעה ימים או שלושים ימים, זמנו של חג השבועות איננו קבוע. (במאמר מוסגר נציין כי גם התאריך הקבוע ליום העצמאות, והשייך מהותית לתקופה שבין יום השואה לשבועות, נדחה או מוקדם, משיקולים של קודש).

תורה ניתנה בסיני, גם מקומו של ההר לא ברור. לא מצינו כי עם ישראל לדורותיו הפך מקום זה למקום קדוש, שיש לעבוד בו את הקב"ה, או שיש לו הלכות מיוחדות לדורות.

אומנם, אי אפשר לקיים את מצוות התורה בלי להיות במקום (לכתחילה דווקא ארץ ישראל), ובלי לחיות בתוך מסגרת הזמן, אבל יש דרך להשתחרר מהם. לימוד התורה מאפשר לנו להתעלות מעל שני הפרמטרים הגשמיים. בזמן לימוד התורה אנו מנסים להתנתק מהמקום הפיזי שלנו, ולהתקשר עם המקום, עם מי שהוא מקומו של עולם. אנו אמורים להתרומם אל השמים, שגם הם מושג רוחני , שנקרא גם המקום. (עיינו בדברינו לפרשת במדבר תשפ"ד). באמצעות עיסוק בתורה יש לנו אפשרות לבנות עולמות רוחניים עליונים, שנמצאים מעבר לעולם הפיזי. עולמות אלה, גם הם אינם תחת ממשלת הזמן.

ואכן, העיסוק בלימוד התורה משחרר אותנו מכבלי הזמן, מכיוון שהתורה, ואחריה הנביאים והכתובים, הגיעו אלינו משמים (כל חלק בדרגה שלו). כאמור לעיל, השמים הם המקום שאיננו מקום ואין בו זמן. זו הסיבה לכך שאחד הכללים החשובים ביותר בלימוד התנ"ך הוא הכלל ש"אין מוקדם ומאוחר". התורה היא מסר של ההוויה, שבמהותה היא כוללת את כל הזמנים - היה, הווה ויהיה בלי תלות בהם. העיסוק בתורה מאפשר לנו, באמצעות המחשבות, לצאת מכבלי החומר אל החופש, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

הלוחות שניתנו במעמד הר סיני הן בבחינת: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז). וכמוסבר במשנה: "אל תקרא חרות אלא חירות" (אבות פ"ו מ"ב). (חזרנו שוב אל יום העצמאות, שראשיתו ומקורו בתורה הוא בחג החירות הוא חג המצות, שפת אמת).

כאמור, התורה נמשלה לאור. האור הוא קצה המציאות החומרית, ומהעבר השני שלו מצויה האנרגיה. מהירות האור היא אחד הגבולות של עולם החומר. ההגדרה של מהירות היא דרך (מקום פיזי) חלקי זמן. חישוב האנרגיה הוא באמצעות הכפלה של המסה במהירות האור בריבוע.
נתינת התורה, תחילתה בקבלת עשרת הדיברות. העולם נברא בעשרה מאמרות שתחילתם ב"יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג). זהו הרמז לחיבור המופלא בין אור לתורה.  

הבה נתפלל כי אור התורה יאיר את העולם כולו.
גם האומות יבואו לבקש תורה מירושלים שגם היא אורו של עולם.
הרשע יושמד והטוב יתגבר ויוערך. החטופים יחזרו, הפצועים יחלימו,
הנחמה תשרור בביתן של המשפחות שאיבדו את היקר להם מכל.
האחדות תנחה את דרכנו הפרטית והציבורית ויחד נתקדם בדרך אל הגאולה השלמה.  

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר