שנת תשפ"ד| שבת פרשת נשא

חמדת השבת: שטיפת כפכפים בשבת

נשלחה אלי השאלה הבאה: האם מותר לשטוף בשבת כפכפי גומי שהתלכלכו במים זורמים בלבד מהברז ולתת להם להתייבש לבד? 

מכיוון שליבנתי את הנושא בהרחבה (במורנו שבת #51 לינק) חשבתי שזו הזדמנות להעמיק מעט בסוגיה. 

מצד אחד, ודאי שמותר לשטוף כלים שאנו זקוקים להם בשבת. מצד שני, אסור לכבס (זו תולדה של מלאכת 'המלבן'). שאלת שטיפת הכפכפים יושבת על הגבול בין השטיפה והכיבוס.

בתורה עצמה יש מספר התייחסויות להבדל בין שטיפת כלי ובין כיבוס:

אסור להוציא את החטאת מאזור הקודש. לאור זאת, התורה קובעת כי: כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ:  וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם:  (ויקרא פרק ו, כ-כא)

אנו רואים כאן הבחנה בין כלי מתכת, אותם שוטפים, ובין בגד, אותו מכבסים. בהקשר של צרעת הבגד ההתייחסות לחומר אותו מכבסים מפורטת יותר: וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר: (ויקרא פרק יג, נח)

הכיבוס אינו מתייחס ל'בגד' בלבד, אלא גם לעור.

במסכת זבחים (צד) מנסים להבין את היחס בין נתונים שונים:

-        בהקשר של צרעת מוזכר שיש כיבוס לכלי עור.

-        במשנה במסכת שבת (פרק כא, ב) נאמר שמותר לשפוך מים על כר מעור.

-        ביחס לדם החטאת ישנה מחלוקת אם יש לכבס את כלי העור שנגע בו דם החטאת או שדי בגירוד הדם.

-        רב התיר לתלמידיו לשכשך את נעלי העור שלהם בשלולית, להוריד את הבוץ, לפני שנכנסו לבית המדרש, למרות שאסור להכניס בגד למים בשבת. 

האמוראים מציעים מספר הבחנות וכיוונים: תתכן הבחנה בין עור רך ועור קשיח. ברם לא סביר לומר שמדובר בכר קשיח (כר קשיח נראה כסתירה פנימית). תתכן הבחנה בין 'שפיכת מים' ו'שכשוך' הנעליים, לעומת שפשוף של העור, שהוא יותר דומה לפעולה של כיבוס.

הסוגיה ארוכה, וישנה מחלוקת לגבי מסקנתה.

מוסכם שמותר לשפוך מים על כל עור. הראשונים גם מסכימים שאסור לשפשף עור רך. ישנה מחלוקת אם אסור לשפשף עור קשיח.

על פניו, אין אפשרות פשוטה לפעול ולהשפיע על הסיבים הפנימיים, בכיבוס או שטיפה רגילה. מדוע, אם כך, יש איסור לשפשף? בראשונים עולים שני כיוונים מרכזיים:

א.  אמנם שטיפה רגילה אינה מכבסת את העור, אך חז"ל אסרו לבצע פעולת הכיבוס על העור (לכל הפחות ביחס לעור רך, הדומה יותר לבגד).

ב.  שטיפה רגילה אינה כיבוס של עור קשיח. אך שפשוף של עור רך משפיע על הסיבים הפנימיים, ולכן זו פעולת כיבוס. 

על פניו האפשרות השנייה חמורה יותר, שכן לפי הסבר זה מדובר באיסור דאורייתא. ברם, השיטה הראשונה מעלה חומרה אחרת: יתכן ונזהה חומרים אליהם המים לא חודרים בדרך זו, ואף על פי כן יהיה אסור לצחצח אותם, מכיוון שהם כלולים בחשש של חז"ל, ששפשוף זה דומה לפעולת כיבוס. 

להלכה השולחן ערוך פוסק שמותר לשפוך מים על כל עור, אך אסור לשפשף אותו.

הציץ אליעזר והמשנה ברורה פוסקים ששפשוף העור אסור מדאורייתא (כאפשרות השנייה שהצגנו לעיל). 

מהו הדין ביחס לחומרים מודרניים יותר:

חלק מהפוסקים (ציץ אליעזר ה י, ילקוט יוסף שבת שב כב) אומרים שניילונים למיניהם אינם בולעים מים כלל, ולכן אין איסור אפילו לשפשף אותם.

ברם, פוסקים אחרים (אגרות משה יורה דעה ב עו, הגרש"ז המובא בשש"כ מהדורה תשלט פרק טו הערה כד) חוששים שחז"ל תיקנו ואסרו לשפשף כל חומר הדומה לבגד, ולכן אם מדובר בפלסטיק שאינו כבגד כלל, מותר לשפשפו כשטיפת כל כלי. אך אם מדובר בניילון וחומרים שהאדם הרגיל עשוי לראות את השטיפה שלהם ככיבוס, מותר לשפוך עליהם מים, אך מוטב להימנע משפשוף (הם אינם פוסקים את הדברים בצורה מוחלטת, אלא מתוך חשש). 

לכן למעשה ביחס לכפכפי הגומי:

אם יש עליהם גם בד, אסור לשפוך עליהם מים במטרה לנקות אותם.

בהנחה שאין עליהם כל בד: שפיכת מים באופן שמסירה את הלכלוך ודאי שמותרת.

לגבי שפשוף: לפי הציץ אליעזר והילקוט יוסף מותר. לפי האגרות משה והגרש"ז נכון להימנע מכך. 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר