שנת תשפ"ד| שבת פרשת נשא

שו"ת במראה הבזק: הגדרת הזכות בגיור קטן

ניו יורק, ארה"ב              New York, USA            
טבת תשע"ה 

שאלה
האם נדרשת זכות גמורה בגיור על מנת לגייר גר קטן?

תשובה
נחלקו הפוסקים אם צריך שהגיור יהיה זכות גמורה על מנת לגייר. אולם גם לאלו הדורשים זכות גמורה, ניתן לגייר במקום שעיקר הגיור הוא זכות על אף שיש בו מעט חובה¹.
__________________________________

¹ תוספות בכתובות (יא ע"א סוף ד"ה מטבילין) כתבו בתירוצם השני:

"...ואף על גב דזכייה הוי מטעם שליחות ואין לו שליחות מן התורה, ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו, דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת, או שמא היה רוצה להעדיף. אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות".

מזה משמע שאפשר לגייר קטן רק כאשר מדובר בזכות גמורה, מה שלכאורה אינו נכון במקרה שלנו.

וכן מבואר בט"ז (יו"ד סימן שה ס"ק יא):

"...דהרי התוס' פ"ק דכתובות (דף יא) בפשט דגר קטן מטבילין אותו, דאין שליחות לקטן בשיש קצת חובה... משמע דכוונתם דכיון שלא מצינו שליחות לקטן רק בהך מלת' דמטבילין את גר קטן, על כן דוקא בהך גווני דאיתא גבי גר שאין שום חוב בעולם, אבל אם יש אפי' קצת חוב, דלגבי גדול לא חשבינן ליה כיון דיש יותר צד לזכות, מכל מקום גבי קטן לא אמרי' דיכול לעשות שליח אלא בזכות גמור בלי שום קצת חוב... מזה מבואר דמה שכתב בנדרים דתורם משלו על של חבירו דמהני, לא מיירי מקטן, דהא מסקי התוס' כל שיש צד חובה לא הוי שליחות לקטן כלל..."

לפי הט"ז על פי התוספות, נראה לכאורה שבנדון דידן אין לגיירו, שהרי נראה שהאפשרות שיתחייב עונשים על עברותיו רק בגלל גיורו זה מונעת את הגיור מלהיחשב "זכות גמור בלי שום קצת חוב".

ואמנם ניתן לטעון שבכל גיור יש "קצת חוב", שהרי גם מי שכן ישמור תורה ומצוות למיטב יכולתו, עדיין מן הסתם ייכשל מדי פעם במצווה שלא היה מצוּוה בה בהיותו בן נח. אבל ניתן לדחות טענה זו, שהרי בגיור כזה גם לגבי העונשים עצמם יש לומר שעל ידי הגיור יקבל האדם יותר שכר מעונש, ועל כן יש לטעון שהעונש החדש "יתקזז" ומפני זה ייחשב הגיור "זכות גמור". מה שאין כן במי שיעבור על חמורות וקלות, יש לומר שלגביו לא ייחשב גיורו כזכות גמורה, גם אם נצדד כדעות שהזכות להיות יהודי היא יותר גדולה מאשר החובה מצד העונשים על היותו עבריין.

אלא שגם לפי סברא זו, הקביעה שלא שייך "קיזוז עונשים" במי שיעבור על קלות כחמורות אינה מוכרחת, שהרי "אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (אבות ב, א), וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה ג, ב): "...יש זכות שהיא כנגד כמה עונות... ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות... ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות". כלומר, ייתכן שגם לגבי ילד שיגדל בבית חילוני העבֵרות שיעבור עליהן ייחשבו כפחות חמורות בגלל סברות של שוגג ותינוק שנשבה, ואילו המצוות שיקיים יהיה לו עליהן שכר כזה שיוכל "לקזז" את העונש שנוצר מהגיור (לפחות לדעות שמצוות אין צריכות כוונה; ויש מקום לומר שבמצוות שבין אדם לחברו הכול מודים שיש מצווה ויש שכר גם בלי כוונה [וכל שכן אם מדובר בבית שיש בו זיקה כלשהי למסורת ישראל וייתכן שיקיים מצוות מסוימות גם בכוונה]).

ועוד, אם נשווה מצבו של ילד יהודי הגדל בבית חילוני למצבו של ילד שיגדל כנכרי, יש להעיר שנכרי, אף שמצווה רק בשבע מצוות בני נח, ואף אם נניח שיקיימן – הרי אינו זוכה לעולם הבא אלא אם קיבל ועשה אותן "מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח נצטוו בהן" (כלשון הרמב"ם בהלכות מלכים ח, יא). וברור הוא שהסיכוי – אם לא יתגייר – שיקיים שבע מצוות בני נח "מפני שצוה..." שואף לאפס. ואם יעבור על שבע מצוותיו ייענש גם על זה (וכאן לא תועיל לו סברת "תינוק שנשבה", שהרי פטור שוגג בבני נח אמור רק בעושה בלא כוונה ולא באומר מותר, כמבואר ברמב"ם שם י, א).

לפיכך נראה שבהיבט של שכר ועונש ייתכן שנראה בגיור "זכות גמור" לכל קטן שמתגייר, גם לפי הט"ז.

אמנם הגמרא בכתובות (יא ע"א) אמרה שלגבי אדם גדול ייתכן שגיורו וחידוש חיובו במצוות ייחשב כחובה מפני ששייך בו "בהפקירא ניחא ליה" – אף שגם לגבי הגדול שייכת הזכות של כניסה לקדושת ישראל. אבל יש לומר שאצל גדול הסיבה אינה חשבונות של שכר ועונש אלא שאדם שלא הורגל במערכת חיובים מסוימת בדרך כלל לא נוח לו לקבל על עצמו כזו מערכת, אף אם שכר גדול בצידה. אבל קטן, שלא הורגל עדיין במערכת יותר "מתירנית" שאותה 'יפסיד' בגיור, יש לבחון אם באופן אובייקטיבי יש לו זכות או חובה (ועיינו עוד לקמן בסימנים הבאים).

וגם אם נטען שגם הגמרא בכתובות דיברה במישור של שכר ועונש, ניתן להסביר בכוונתה שהואיל וגדול "בהפקירא ניחא ליה" הוא עלול להיכשל בעוונות רבים ואף במזיד ובמודע (שהרי מן הסתם מדובר בגמרא כאשר נמצא בחברה שומרת מצוות ויודע שגם הוא חייב בהן), מתוך העדפתו להמשיך בחיי ההפקר שאליהם הורגל, ובפרט נוכח היות גיורו (היינו שחרורו בהקשר של עבד כנעני) בעל כורחו, ואז אכן ייתכן שיאבד לגמרי את חלקו לעולם הבא ויורע מצבו בהשוואה למצבו הנוכחי שבו יקל עליו לזכות לעולם הבא. מה שאין כן בעניננו, שמן הסתם הילד לא יעבור עברות בשאט נפש ובמזיד, אלא מפני שלא ידע שחייב במצוות, מעין תינוק שנשבה, ואם אכן ילמד ויבין את חיוביו, יש לצפות שיתקרב לתורה ומצוות ויחזור בתשובה.

ובמחנה אפרים (הלכות זכייה סימן ז) חלק על הט"ז וכתב:

"והרב בט"ז כתב... גבי קטן לא מהני זכיה כי האי, כיון דיש בו קצת חוב, עד שיהא מידי דהוי זכיה גמורה. והביא ראיה מדברי התוס' בפ"ק דכתובות...

ואני שמעתי ולא אבין, דמנ"ל לחלק במידי דהוי זכות בין גדול לקטן? דממה נפשך, אי תורם משלו על של חבירו, זכות חשיב... א"כ אפילו קטן נמי, דהא כיון דאמדינן דעתיה של אדם דניחא ליה בזה... א"כ ה"ז זכיה גמורה.

ומה שאמרו התוס' דתרומה הוי ביה קצת חובה, היינו בתורם משל בעל הכרי, דאיכא צד לומר דלא ניחא ליה לבעל הכרי שיתרום אחר עד שיתרום מדעתו שעשהו שליח, ובקטן לא מהני דקטן הוי שלא מדעת. אבל בתורם משלו על של בעל הכרי, אנן סהדי דניחא לבעלים בכך, והוי זכות גמור ומהני אפילו בקטן".

הזכות משה (סימן א כג, ג) כתב על דבריו אלה של המחנה אפרים:

"ביאור דבריו, דודאי כל דאנן סהדי דניחא ליה ואינו מקפיד על קצת חוב שבו, חשיב זכות גמור, ואין חילוק בזה בין גדול לקטן כיון דחשיב זכות גמור.

ומ"ש התוס' דבקצת חוב אין זכין, היינו בדאיכא למיחש בההוא קצת חוב דשמא הוא מקפיד, דזה מקרי קצת חוב, כיון שיש בו חשש שיקפיד עליו, דאיכא אינשי דקפדי. דאי אין בו חשש כלל, לא מקרי קצת חוב כלל.

אלא דאעפ"כ גבי גדול כשעשאו שליח מהני, אבל בקטן לא מהני, דהוי שלא מדעתו כיון שהוא קטן, ולא מהני מה שעשאו שליח. ואין כונת התוס' לחלק בין גדול לקטן במידי דאנן סהדי דזכות הוא לו, דאין חילו' בזה בין גדול לקטן כיון דאנן סהדי שאינו מקפיד על אותו קצת חוב וחשיב זכות גמור. אבל כונת התוס' לחלק בין גדול לקטן בשיש בו קצת חוב ואיכא אינשי דקפדי, דהתם ליכא למימר אנן סהדי, ובגדול מהני אם עשאו שליח מדעתו ובקטן לא מהני אפי' עשאו שליח, כיון דקטן הוי כשלא מדעתו.

דלגבי קטן לא מהני אם לא שהוא זכות גמו', דהיינו בדאיכא אומדנא דניחא ליה ואינו מקפיד על אותו קצת חוב, דאז חשיב זכות גמור. זהו כונת דבריו ופשוט".

לפי המחנה אפרים והזכות משה, אם יש אומדן שקטן זה היה רוצה בגיור לוּ היה בר דעת, גיורו נחשב זכות גמורה גם לפי התוספות בכתובות.

יש לציין גם לדבריו של השאגת אריה (הוספה סימן א ד"ה והנה מ"ש מכ"ת):

"הא ודאי דהא דאמרינן זכין לאדם שלא בפניו, לאו דוקא שיהא הזכות בלא שום צד חוב כלל וכלל, אלא כיון שהזכות רבה על החוב הרבה, החוב בטל במעוטו נגד הזכות, נמי זכות הוא לו. תדע דגבי גר קטן אמרינן דזכות הוא לו; אטו מי לא מטי ליה חוב ג"כ ע"י גרות, שמקבל עליו עול מצות ונאסר במאכלות אסורים לישראל, חמץ בפסח, ובמלאכת שבת ויו"ט, ומתחייב בענוי יוה"כ ובהרבה מצות חמורות? אע"כ כיון שזכות שמכניסין אותו תחת כנפי השכינה, רבה הרבה מאוד על החוב, זכות קרינן ליה".

גם בדבריו רואים שכדי לגייר ילד אין דורשים שלא תהיה שום חובה בדבר.

גם שו"ת באר יצחק (או"ח סימן ב ענף ד) סבר שבגיור קטן יש חובה מסוימת גם לפי התוספות (ומעין כך כתב גם בשו"ת עין יצחק חלק א אבהע"ז סימן א ענף א אות ג):

"והא דכתובות (דף י"א) דאמרו התם הגדילו יכולין למחו', י"ל דהתם אף שכתבו התוס' בד"ה מטבילין כו' שהוא זכות גמור, מכל מקום כיון שמצינו התם בגמ' כו' דאמרו דסד"א דבהפקירא ניחא לי', א"כ לא הוי זכות כ"כ, ולכן אף אליבא דהאמת מכל מקום יכול למחות, עכ"פ מחמת זה הסברא דאולי בהפקרא ניחא לי'..."

אמנם יש בגיור קטן זה חובה מסוימת (ראו בדיון הבא), אבל נראה שההבנה הרווחת היא שאין לפסול על הסף את האפשרות לגייר את הילד רק בגלל דברי התוספות הדורשים שיהיה בדבר זכות גמורה. אלא גם לדעת התוספות לא דורשים ממש שלא תהיה חובה כלל.

ובאמת צ"ע איך הט"ז יבין את דברי התוספות. טענת השאגת אריה ש"תדע דגבי גר קטן אמרינן דזכות הוא לו; אטו מי לא מטי ליה חוב ג"כ ע"י גרות?" היא חזקה כל כך שלכאורה גם הט"ז יודה שלא התכוון לזכות גמורה ממש בלי שום חובה.

ושמא יישובם של דברים הוא בדרך של קירוב דברי הט"ז לדברי המחנה אפרים – תוך הבהרת ההבדל ביניהם שלא כפי שהובן עד כה:

עד כה הבנו את הט"ז כאומר שאצל גר קטן אין כלל חובה, ועל זה ודאי קשה קושיית השאגת אריה. אך אפשר להציע שגם לדבריו אם הזכות גדולה בהרבה מהחובה, נחשב הדבר כזכות גמורה, בדומה לטענת המחנה אפרים, אלא שלדעת הט"ז הדברים אמורים רק כשהחובה עשויה להיחשב כמי שאינה, ולהבנתו זה המצב אצל גר קטן, כיוון שהמגבלות שהמצוות מטילות על האדם בטלות לעומת הזכות, היינו התועלת והמעלה שקונה אדם לעצמו הן מעצם היותו יהודי והן על ידי קיום תורה ומצוות בפועל. לפי הט"ז, מצב שאינו "זכות גמור" הוא רק כשקיימת חובה שאינה בטלה לעומת הזכות, אלא שהזכות גדולה ממנה (וראו לקמן בדיונים לגבי זכות או חובה אובייקטיביים).

ואפשר לחדד את הדברים ולומר שאין המבחן בענין זה תלוי רק באומד דעתו של אדם – כפי שנקט המחנה אפרים (וכמו שהתבאר היטב בדברי הזכות משה), שהחילוק הוא בין מצב שבו יש לנו אומדן ברור שהאדם – לו שאלנוהו – לא היה מקפיד על החובה המועטה שיש לו בצד הזכות לבין מצב שאין לנו אומדן, אלא גם ובעיקר במבחן האובייקטיבי, שהרי ברור שגם כשאין לנו אומדן כזה עדיין ייתכנו מצבים שבהם אנו יכולים לקבוע שאובייקטיבית הזכות גדולה מהחובה, אלא שבני אדם רבים אינם מעריכים נכונה את גודל הזכות וגודל החובה שלעומתה ולכן מקפידים על חובה זו למרות הזכות, וייתכן כמובן גם מצב הפוך (ועיינו עוד בתשובה סג הערה 3). 

ארץ חמדה – קישור לשו"ת במראה הבזק באתר 

ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך:  info@eretzhemdah.org

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר